Il est raisonnable [de dire que], pour l’oubli du Chabbat et la conscience des travaux, il est évident pour lui que les jours intermédiaires constituent une prise de conscience qui divise ; et c’est pour la conscience du Chabbat et l’oubli des travaux qu’il lui a demandé s’ils sont comme des corps [distincts] ou non.
מסתברא שגגת שבת וזדון מלאכות פשיטא ליה דימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק וזדון שבת ושגגת מלאכות הוא דבעי מיניה כגופין דמיין או לאו
Et [Rabbi Eliézer] lui a répondu que, pour la conscience du Chabbat et l’oubli des travaux, ils sont comme des corps [distincts], et [Rabbi Akiva] ne l’a pas accepté de lui ; et il lui a répondu que les travaux dérivés sont comme les travaux [principaux], et il ne l’a pas accepté de lui.
ופשיט ליה דזדון שבת ושגגת מלאכות כגופין דמיין ולא קביל מיניה ופשט ליה דולדי מלאכות כמלאכות דמיין ולא קביל מיניה
Rabba dit : D’où le dis-je ? Car nous avons appris : Ils ont énoncé une grande règle au sujet du Chabbat : quiconque oublie le principe du Chabbat et accomplit de nombreux travaux en de nombreux Chabbats n’est redevable que d’un seul [’hatat].
אמר רבה מנא אמינא לה דתנן כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא אחת
Celui qui connaît le principe du Chabbat et accomplit de nombreux travaux en de nombreux Chabbats est redevable pour chaque Chabbat. Celui qui sait que c’est Chabbat et accomplit de nombreux travaux en de nombreux Chabbats est redevable pour chaque travail principal.
היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל אב מלאכה ומלאכה
De qui est-ce ? Diras-tu de Rabbi Eliézer ? Dis la dernière clause : « Celui qui accomplit de nombreux travaux de la même sorte qu’un seul travail n’est redevable que d’un seul. » Or, selon Rabbi Eliézer, il est redevable pour chaque travail dérivé, [les dérivés étant] comme les travaux [principaux] !
מני הא אילימא ר"א אימא סיפא העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אין חייב אלא אחת ואי ר"א חייב על כל ולדי מלאכות כמלאכות
Il est donc évident que c’est Rabbi Akiva ; et déduis-en que, pour l’oubli du Chabbat et la conscience des travaux, il est évident pour lui que les jours intermédiaires constituent une prise de conscience qui divise ;
אלא פשיטא ר"ע היא וש"מ שגגת שבת וזדון מלאכות פשיטא ליה דימים שבינתיים הויין ידיעה לחלק
c’est pour la conscience du Chabbat et l’oubli des travaux qu’il demandait s’ils sont comme des corps [distincts] ; et il lui a répondu qu’ils sont comme des corps [distincts] et que les travaux dérivés sont comme les travaux [principaux], et il n’a accepté de lui ni l’un ni l’autre.
זדון שבת ושגגת מלאכות הוא דבעי אי כגופין דמיין ופשט ליה דכגופין דמיין ולדי מלאכות כמלאכות דמיין ותרוייהו לא קביל מיניה
Abayé lui dit : En vérité, je te dirai : pour la conscience du Chabbat et l’oubli des travaux, il est évident pour Rabbi Akiva que les Chabbats ne sont pas comme des corps [distincts], et c’est pour l’oubli du Chabbat et la conscience des travaux qu’il lui a demandé si les jours intermédiaires constituent une prise de conscience qui divise ou non.
אמר ליה אביי לעולם אימא לך זדון שבת ושגגת מלאכות פשיטא ליה לר"ע דשבתות לאו כגופין דמיין ושגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה דימים שבינתיים מי הויין ידיעה לחלק או לא
Et il lui a répondu que les jours intermédiaires divisent, et il l’a accepté de lui ; et il lui a répondu que les travaux dérivés sont comme les travaux [principaux], et il ne l’a pas accepté de lui.
ופשיט ליה דימים שבינתיים לחלק וקביל מיניה ופשט ליה ולדי מלאכות כמלאכות דמיין ולא קביל מיניה
Rav ’Hisda dit : Pour la conscience du Chabbat et l’oubli des travaux, même Rabbi Akiva pense qu’ils sont comme des corps [distincts] ; et lorsqu’il l’a interrogé, c’est pour l’oubli du Chabbat et la conscience des travaux qu’il lui a demandé si les jours intermédiaires constituent une prise de conscience qui divise.
רב חסדא אמר זדון שבת ושגגת מלאכות אפילו ר"ע ס"ל דכגופין דמיין וכי בעי מיניה שגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה דימים שבינתיים אי הויין ידיעה לחלק
Rav ’Hisda dit : D’où le dis-je ? Car il est enseigné : Celui qui écrit deux lettres en un seul oubli est redevable ; en deux oublis, Rabban Gamliel le déclare redevable et les Sages l’exemptent. Et Rabban Gamliel admet que s’il a écrit une lettre ce Chabbat-ci et une lettre un autre Chabbat, il est exempt.
אמר רב חסדא מנא אמינא לה דתניא הכותב שתי אותיות בהעלם אחת חייב בב' העלמות רבן גמליאל מחייב וחכמים פוטרין ומודה רבן גמליאל שאם כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת פטור
Et il est enseigné ailleurs : Celui qui écrit deux lettres en deux Chabbats, une ce Chabbat-ci et une ce Chabbat-là, Rabban Gamliel le déclare redevable et les Sages l’exemptent. Tu supposes que Rabban Gamliel pense comme Rabbi Akiva.
ותניא אחריתי הכותב שתי אותיות בשתי שבתות אחד בשבת זו ואחד בשבת זו ר"ג מחייב וחכמים פוטרין קא סלקא דעתך דר"ג כר"ע סבירא ליה
Selon moi, qui dis que pour la conscience du Chabbat et l’oubli des travaux même Rabbi Akiva dit que les Chabbats sont comme des corps [distincts], on comprend : ce qui est enseigné « exempt » [concerne] la conscience du Chabbat et l’oubli des travaux, car les Chabbats sont comme des corps [distincts] ;
בשלמא לדידי דאמינא זדון שבת ושגגת מלאכות אפילו ר"ע אומר דשבתות כגופין דמיין הא דתניא פטור בזדון שבת ושגגת מלאכות דשבתות כגופין דמיין
Original : Keritot 16b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.