Structure du débat :Michna 3Question 3Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
MICHNA: Celui qui produit une reconnaissance de dette contre son ami, et l’autre produit [un acte attestant] qu’il lui a vendu un champ, Admon dit : Il peut dire : « Si je t’avais dû [de l’argent], tu aurais dû te rembourser de ce qui est à toi quand tu m’as vendu le champ. » Et les Sages disent : Celui-ci était avisé de lui vendre le terrain, car il peut le prendre en gage.
מתני׳ המוציא שטר חוב על חברו והלה הוציא שמכר לו את השדה אדמון אומר יכול הוא שיאמר אילו הייתי חייב לך היה לך להפרע את שלך כשמכרת לי את השדה וחכ"א זה היה פקח שמכר לו את הקרקע מפני שהוא יכול למשכנו:
GUEMARA: Quelle est la raison des Sages ? Admon dit bien ! Là où l’on donne l’argent puis on écrit l’acte, tout le monde est d’accord qu’il peut lui dire : « Tu aurais dû te rembourser de ce qui est à toi quand tu m’as vendu le champ. »
גמ׳ מ"ט דרבנן שפיר קאמר אדמון באתרא דיהבי זוזי והדר כתבי שטרא כ"ע לא פליגי דמצי א"ל היה לך לפרוע את שלך כשמכרת לי את השדה
Ils ne sont en désaccord que là où l’on écrit l’acte puis on donne l’argent. Admon pense : il aurait dû remettre une protestation préalable. Et les Sages pensent : Ton ami a un ami, et l’ami de ton ami a un ami.
MICHNA: Deux [hommes] qui ont produit chacun une reconnaissance de dette contre l’autre, Admon dit : « Si je t’avais dû [de l’argent], comment aurais-tu emprunté de moi ? » Et les Sages disent : Celui-ci perçoit sa reconnaissance de dette, et celui-là perçoit sa reconnaissance de dette.
מתני׳ שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה אדמון אומר אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני וחכ"א זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו:
GUEMARA: Il a été dit : Deux [hommes] qui ont produit chacun une reconnaissance de dette contre l’autre, Rav Na’hman a dit : Celui-ci perçoit et celui-là perçoit. Rav Chéchet a dit : À quoi bon échanger les sacs ? Plutôt, chacun garde ce qui est à lui.
גמ׳ אתמר שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה רב נחמן אמר זה גובה וזה גובה רב ששת אמר הפוכי מטרתא למה לי אלא זה עומד בשלו וזה עומד בשלו
Tout le monde est d’accord [que pour] terre de qualité supérieure contre terre de qualité supérieure, moyenne contre moyenne, médiocre contre médiocre, c’est assurément échanger les sacs.
Ils ne sont en désaccord que lorsque l’un a de la [terre] moyenne et l’autre de la médiocre. Rav Na’hman pense : Celui-ci perçoit et celui-là perçoit, car il pense qu’on évalue d’après ce qui est à lui.
כי פליגי דאית ליה לחד בינונית ולחד זיבורית רב נחמן סבר זה גובה וזה גובה קסבר בשלו הן שמין
Et Rav Chéchet dit : À quoi bon échanger les sacs ? Car il pense qu’on évalue d’après ce qui est à tout le monde. En fin de compte, lorsque l’autre vient, c’est sa propre moyenne qu’il prend.
ורב ששת אמר הפוכי מטרתא למה לי קסבר בשל כל אדם הן שמין סוף סוף כי אתי ההוא בינונית דנפשיה קשקיל
Et selon Rav Na’hman, que vois-tu [pour dire] que c’est le propriétaire de la médiocre qui vient en premier ? Que le propriétaire de la moyenne vienne en premier, perçoive la médiocre, puis [l’autre] revienne et la perçoive de lui !
ולרב נחמן מאי חזית דאתי בעל זיבורית ברישא ליתי בעל בינונית ברישא וליגבי זיבורית וליהדר וליגבי ניהליה
Plutôt, ce n’est nécessaire que lorsque l’un a de la [terre] supérieure et de la moyenne, et l’autre a de la médiocre. Un maître pense : on évalue d’après ce qui est à lui ; et un maître pense : on évalue d’après ce qui est à tout le monde.
אלא לא צריכא דאית ליה לחד עידית ובינונית ואית ליה לחד זיבורית מר סבר בשלו הן שמין ומר סבר בשל כל אדם הן שמין
Nous avons appris : « Et les Sages disent : Celui-ci perçoit et celui-là perçoit. » Rav Na’hman l’a expliquée selon Rav Chéchet : Par exemple, si celui-ci a emprunté pour dix [jours] et celui-là pour cinq.
תנן וחכ"א זה גובה וזה גובה תרגמה רב נחמן אליבא דרב ששת כגון שלוה זה לעשר וזה לחמש
Comment cela se présente-t-il ? Si l’on dit que le premier [a emprunté] pour dix et le second pour cinq, dans ce cas Admon dirait-il : « Si je t’avais dû [de l’argent], comment aurais-tu emprunté de moi ? » Son échéance n’était pas arrivée ! C’est donc le premier pour cinq et le second pour dix.
ה"ד אילימא ראשון לעשר ושני לחמש בהא לימא אדמון אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני הא לא מטא זמניה אלא ראשון לחמש ושני לעשר
Comment cela se présente-t-il ? Si son échéance est arrivée, quelle est la raison des Sages ? Et si son échéance n’est pas arrivée, son échéance n’est pas arrivée, et quelle est la raison d’Admon ?
ה"ד אי דמטא זמניה מ"ט דרבנן ואי דלא מטא זמניה הא לא מטא זמניה ומ"ט דאדמון
Ce n’est nécessaire que lorsqu’il est venu [emprunter] le jour même où les cinq [jours] s’achevaient. Un maître pense : il arrive qu’un homme emprunte pour [les besoins de] la journée ; et un maître pense : il n’arrive pas qu’un homme emprunte pour la journée.
לא צריכא דאתא בההוא יומא דמשלם חמש מר סבר עביד איניש דיזיף ליומיה ומ"ס לא עביד איניש דיזיף ליומיה
Rami bar ’Hama a dit : Ici, nous traitons d’orphelins : des orphelins, on perçoit [ce qui leur est dû] ; mais faire percevoir [aux créanciers], nous ne le faisons pas sur eux. Mais il enseigne : « Celui-ci perçoit et celui-là perçoit » ! [Cela signifie :] celui-ci perçoit, et celui-là serait en droit de percevoir, mais il n’a pas [de quoi].
רמי בר חמא אמר הכא ביתמי עסקינן דיתמי מיגבא גבי אגבויי לא מגבינן מינייהו והא זה גובה וזה גובה קתני זה גובה וזה ראוי לגבות ואין לו
Rava a dit : Il y a deux réponses à cela. D’abord, il enseigne : « Celui-ci perçoit et celui-là perçoit ». Et de plus, qu’on fasse percevoir le terrain aux orphelins, puis qu’on revienne le percevoir d’eux, conformément à Rav Na’hman ; car Rav Na’hman a dit au nom de Rabba bar Avouha : Des orphelins qui ont perçu un terrain pour une créance de leur père, le créancier peut revenir le percevoir d’eux. C’est une difficulté.
אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דזה גובה וזה גובה קתני ועוד לגבינהו ארעא ליתמי וליהדר וליגבינהו מינייהו כדרב נחמן דאמר ר"נ אמר רבה בר אבוה יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן בעל חוב חוזר וגובה אותן מהן קשיא
Et qu’on l’établisse [dans le cas] où les orphelins ont de la [terre] médiocre et lui a de la supérieure et de la moyenne : les orphelins vont percevoir de la moyenne, et on lui fait percevoir de la médiocre ; car même si l’on évalue d’après ce qui est à tout le monde, on ne se rembourse sur les biens des orphelins que de la médiocre.
ולוקמה דאית להו ליתמי זיבורית ואית ליה לדידיה עידית ובינונית דאזלי יתמי גבו בינונית ומגבו ליה זיבורית דאי נמי בשל כל אדם הן שמין הא אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מזיבורית
MICHNA: Il y a trois régions pour le mariage : la Judée, la Transjordanie et la Galilée. On ne fait pas sortir [sa femme d’une région à l’autre], d’une ville à une autre ou d’une grande ville à une autre ; mais dans la même région, on la fait sortir d’une ville à une autre et d’une grande ville à une autre,
מתני׳ שלש ארצות לנשואין יהודה ועבר הירדן והגליל אין מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך אבל באותה הארץ מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך
Original : Ketubot 110a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.