Parce que [la relation entre] la Judée et la Galilée est d’ordinaire comme un temps de troubles.
דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמו
Ketoubot 18a כתובות
Structure du débat :Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Qu’on enseigne donc : Rabbi Yehochoua reconnaît que celui qui dit à son prochain : « Je t’ai emprunté une mané et je te l’ai remboursée » est cru ! – Parce qu’on voudrait enseigner dans la clause finale : « S’il y a des témoins qu’il lui a emprunté et qu’il dit : je l’ai remboursée, il n’est pas cru » ; or nous tenons que celui qui prête à son prochain devant témoins, [l’emprunteur] n’a pas besoin de le rembourser devant témoins.
וליתני מודה רבי יהושע באומר לחבירו מנה לויתי ממך ופרעתיו לך שהוא נאמן משום דקא בעי למיתני סיפא אם יש עדים שהוא לוה ממנו והוא אומר פרעתיו אינו נאמן והא קיימא לן המלוה את חבירו בעדים אינו צריך לפרעו בעדים
Qu’on enseigne donc : Rabbi Yehochoua reconnaît que celui qui dit à son prochain : « J’avais une mané de ton père entre mes mains, et je lui en ai rendu la moitié » est cru !
וליתני מודה ר' יהושע באומר לחבירו מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס שהוא נאמן
Selon qui ? Si c’est selon les Sages, ils disent qu’il est comme celui qui restitue un objet perdu ; si c’est selon Rabbi Eliézer ben Ya’akov, il dit qu’il faut un serment.
אליבא דמאן אי אליבא דרבנן הא אמרי משיב אבידה הוי אי אליבא דרבי אליעזר בן יעקב הא אמר שבועה בעי
Car il a été enseigné : Rabbi Eliézer ben Ya’akov dit : il arrive qu’un homme prête serment sur sa propre allégation. Comment ? « J’avais une mané de ton père entre mes mains, et je lui en ai rendu la moitié » : celui-ci prête serment, et c’est là celui qui prête serment sur sa propre allégation. Et les Sages disent : il n’est que comme celui qui restitue un objet perdu, et il est exempt.
דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו כיצד מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס הרי זה נשבע וזהו שנשבע על טענת עצמו וחכמים אומרים אינו אלא כמשיב אבידה ופטור
Et Rabbi Eliézer ben Ya’akov n’admet-il pas que celui qui restitue un objet perdu est exempt ? Rav dit : [il s’agit du cas] où un mineur le réclame. Mais le maître n’a-t-il pas dit : on ne prête pas serment sur la réclamation d’un sourd-muet, d’un aliéné ou d’un mineur ?
ור' אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור אמר רב בטוענו קטן והאמר מר אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן
Que signifie « mineur » ? Un adulte. Et pourquoi l’appelle-t-on mineur ? Parce que pour les affaires de son père, il est [comme] un mineur. – S’il en est ainsi, la « propre allégation » est l’allégation d’autrui ! – [C’est] l’allégation d’autrui et l’aveu de soi-même.
מאי קטן גדול ואמאי קרי ליה קטן דלגבי מילי דאביו קטן הוא אי הכי טענת עצמו טענת אחרים היא טענת אחרים והודאת עצמו
Mais toutes les réclamations sont [faites de] l’allégation d’autrui et de l’aveu de soi-même !
כולהי טענתא טענת אחרים והודאת עצמו נינהו
Mais ici, ils divergent sur [le principe] de Rabba, car Rabba a dit : pourquoi la Torah a-t-elle dit que celui qui reconnaît une partie de la réclamation doit prêter serment ? Il y a une présomption : un homme n’a pas l’audace d’être effronté en face de son créancier. Or celui-ci voulait tout lui nier, et s’il ne l’a pas nié, c’est parce qu’un homme n’a pas l’audace d’être effronté ;
אלא הכא בדרבה קמיפלגי דאמר רבה מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו והאי בכולה בעי דלכפריה והאי דלא כפר ליה משום דאין אדם מעיז פניו הוא
Original : Ketubot 18a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.