Structure du débat :Baraïta 1Question 1Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et Rav Chéchet, fils de Rav Idi, dit : déduis-en, de [l’enseignement de]Rav Kahana, que des témoins qui disent : « Nos paroles étaient [un acte de] confiance » ne sont pas crus. Quelle en est la raison ? Puisque c’est une injustice, ils ne signent pas une injustice.
ואמר רב ששת בריה דרב אידי ש"מ מדרב כהנא עדים שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמנין מאי טעמא כיון דעולה הוא אעולה לא חתמי
Rabbi Yehochoua ben Lévi dit : il est interdit à un homme de garder un acte remboursé dans sa maison, car il est dit : « Ne laisse pas l’injustice habiter dans tes tentes » (Jb 11, 14). En Occident, on dit au nom de Rav : « Si l’iniquité est dans ta main, éloigne-la » (Jb 11, 14) : c’est l’acte de confiance et l’acte fictif ; « et ne laisse pas l’injustice habiter dans tes tentes » : c’est l’acte remboursé.
אמר רבי יהושע בן לוי אסור לו לאדם שישהה שטר פרוע בתוך ביתו משום שנאמר (איוב יא, יד) אל תשכן באהליך עולה במערבא משמיה דרב אמרי (איוב יא, יד) אם און בידך הרחיקהו זה שטר אמנה ושטר פסים ואל תשכן באהלך עולה זה שטר פרוע
Celui qui dit [que cela vise] l’acte remboursé, à plus forte raison l’acte de confiance ; mais celui qui dit l’acte de confiance, l’acte remboursé non, car parfois on le garde pour [récupérer] les sous du scribe.
מאן דאמר שטר פרוע כל שכן שטר אמנה ומאן דאמר שטר אמנה אבל שטר פרוע לא דזמנין דמשהי ליה אפשיטי דספרא
Il a été dit : un livre [de l’Écriture] non corrigé, Rabbi Ami dit : jusqu’à trente jours il est permis de le garder ; au-delà, il est interdit de le garder, car il est dit : « Ne laisse pas l’injustice habiter dans tes tentes ».
אתמר ספר שאינו מוגה אמר רבי אמי עד ל' יום מותר לשהותו מכאן ואילך אסור לשהותו משום שנא' אל תשכן באהליך עולה
Rav Na’hman dit : des témoins qui disent : « Nos paroles étaient [un acte de] confiance » ne sont pas crus ; [qui disent :] « Nos paroles étaient [précédées d’]une déclaration de protestation » ne sont pas crus. Mar bar Rav Achi dit : [s’ils disent :] « Nos paroles étaient [un acte de] confiance », ils ne sont pas crus ; « Nos paroles étaient [précédées d’]une déclaration de protestation », ils sont crus. Quelle en est la raison ? Celle-ci, il est permis de l’écrire, et celui-là, il n’est pas permis de l’écrire.
אר"נ עדים שאמרו אמנה היו דברינו אין נאמנין מודעא היו דברינו אין נאמנין מר בר רב אשי אמר אמנה היו דברינו אין נאמנין מודעא היו דברינו נאמנין מ"ט האי ניתן ליכתב והאי לא ניתן ליכתב
Rava demanda à Rav Na’hman : [s’ils disent :] « Nos paroles étaient [soumises à] une condition », qu’en est-il ? Pour la protestation et la confiance, la raison est qu’ils annulent l’acte, et celle-ci aussi annule l’acte ; ou peut-être la condition est-elle une autre chose ? Il lui dit : quand ils viennent devant nous en justice, nous leur disons : allez accomplir votre condition, puis descendez en justice.
בעא מיניה רבא מרב נחמן תנאי היו דברינו מהו מודעא ואמנה היינו טעמא דקא עקרי ליה לשטרא והאי נמי קא עקר לשטרא או דלמא תנאי מילתא אחריתי היא א"ל כי אתו לקמן לדינא אמרינן להו זילו קיימו תנאייכו וחותו לדינא
Un témoin dit : [il y avait] une condition, et un témoin dit : il n’y avait pas de condition. Rav Papa dit : tous deux témoignent d’un acte valide, et celui qui dit « une condition » est un seul, et les paroles d’un seul ne valent rien face à deux.
עד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי א"ר פפא תרוייהו בשטרא מעליא קא מסהדי והאי דקאמר תנאי הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים
Rav Houna, fils de Rav Yehochoua, objecte : s’il en est ainsi, même [si] tous deux [le disaient] aussi ! Mais nous disons : ceux-là viennent annuler leur témoignage ; celui-ci aussi vient annuler son témoignage. Et la halakha est selon Rav Houna, fils de Rav Yehochoua.
מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע אי הכי אפי' תרוייהו נמי אלא אמרינן הני למיעקר סהדותייהו קאתו האי נמי למיעקר סהדותיה קאתי והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע
Nos maîtres ont enseigné : deux sont signés sur un acte et sont morts ; deux viennent du marché et disent : nous savons que c’est leur écriture, mais ils étaient contraints, ils étaient mineurs, ils étaient inaptes à témoigner ; ceux-ci sont crus. Mais s’il y a des témoins que c’est leur écriture, ou que leur écriture se trouve [attestée] ailleurs, sur un acte contre lequel une contestation a été soulevée et qui a été confirmé au tribunal, ceux-ci ne sont pas crus.
ת"ר שנים חתומין על השטר ומתו ובאו שנים מן השוק ואמרו ידענו שכתב ידם הוא אבל אנוסים היו קטנים היו פסולי עדות היו הרי אלו נאמנים ואם יש עדים שכתב ידם הוא זה או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר משטר שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד אין אלו נאמנין
Rav Chéchet dit : cela enseigne que la contradiction est le début de la réfutation.
אמר רב ששת זאת אומרת הכחשה תחלת הזמה היא
Original : Ketubot 19b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.