que même pour sa fille, c’est l’obligation qui n’existe pas, mais il y a une mitsva.
דאפילו בתו חובה הוא דליכא הא מצוה איכא
Ketoubot 49b כתובות
Structure du débat :Récit 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et si tu veux, dis Rabbi Yehouda, et voici ce qu’il dit : le père n’est pas tenu à l’entretien de sa fille, et à plus forte raison de son fils ; mais il y a une mitsva pour son fils, et a fortiori pour les filles. Et s’il enseigne « sa fille », c’est pour nous apprendre que même pour sa fille, il n’y a pas d’obligation.
ואיבעית אימא ר' יהודה והכי קאמר האב אינו חייב במזונות בתו וכל שכן לבנו הא מצוה בבנו איכא וקל וחומר לבנות והא דקתני בתו הא קא משמע לן דאפילו בתו חובה ליכא
Et si tu veux, dis Rabbi Yo’hanan ben Berouqa, et voici ce qu’il dit : il n’est pas tenu à l’entretien de sa fille, et il en va de même pour son fils, et il en va de même qu’il n’y a même pas de mitsva. Et comme, pour les filles, après la mort de leur père, c’est une obligation, il enseigne aussi « il n’est pas tenu ».
ואיבעית אימא ר' יוחנן בן ברוקא והכי קאמר אינו חייב במזונות בתו והוא הדין לבנו והוא הדין דאפילו מצוה נמי ליכא ואיידי דבנות לאחר מיתת אביהן חובה תנא נמי אינו חייב
Rabbi Ilea a dit au nom de Rech Lakich, au nom de Rabbi Yehouda bar ’Hanina : À Oucha, ils ont institué que l’homme nourrisse ses fils et ses filles lorsqu’ils sont petits. Ils se demandèrent : La halakha est-elle selon lui, ou la halakha n’est-elle pas selon lui ? Viens et entends : Quand on venait devant Rav Yehouda, il leur disait : Le chacal met bas et jette [ses petits] sur les gens de la ville !
אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש משום רבי יהודה בר חנינא באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים איבעיא להו הלכתא כוותיה או אין הלכתא כוותיה תא שמע כי הוה אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו יארוד ילדה ואבני מתא שדיא
Quand on venait devant Rav ’Hisda, il leur disait : Retournez-lui un mortier en public, et qu’il se lève et dise : Le corbeau veut ses petits, mais cet homme-là ne veut pas ses enfants. Mais le corbeau veut-il ses petits ? N’est-il pas écrit : « Aux petits du corbeau qui crient » (Ps 147, 9) ? Ce n’est pas difficile : ceci [concerne] les blancs, cela les noirs.
כי הוה אתו לקמיה דרב חסדא אמר להו כפו ליה אסיתא בצבורא וליקום ולימא עורבא בעי בניה וההוא גברא לא בעי בניה ועורבא בעי בניה והכתיב (תהלים קמז, ט) לבני עורב אשר יקראו לא קשיא הא בחיורי הא באוכמי
Quand on venait devant Rava, il lui disait : Te plaît-il que tes enfants soient nourris par la charité ?
כי הוה אתי לקמיה דרבא אמר ליה ניחא לך דמיתזני בניך מצדקה
Et nous n’avons dit cela que lorsqu’il n’est pas aisé ; mais s’il est aisé, nous le contraignons malgré lui, comme dans ce [cas] où Rava contraignit Rav Nathan bar Ami et lui fit verser quatre cents zouz pour la charité.
ולא אמרן אלא דלא אמיד אבל אמיד כפינן ליה על כרחיה כי הא דרבא כפייה לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ד' מאה זוזי לצדקה
Rabbi Ilea a dit au nom de Rech Lakich : À Oucha, ils ont institué : celui qui inscrit tous ses biens au nom de ses fils, lui et sa femme sont entretenus sur ces [biens].
אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש באושא התקינו הכותב כל נכסיו לבניו הוא ואשתו נזונים מהם
Rabbi Zeïra objecta — d’autres disent : Rabbi Chmouel bar Na’hmani : Ils ont dit plus que cela : sa veuve est entretenue sur ses biens ; faut-il [le dire] pour lui et sa femme ?
מתקיף לה רבי זירא ואיתימא רבי שמואל בר נחמני גדולה מזו אמרו אלמנתו נזונת מנכסיו הוא ואשתו מיבעיא
Car Ravin envoya dans sa lettre : Celui qui est mort et a laissé une veuve et une fille, sa veuve est entretenue sur ses biens. Si la fille se marie, sa veuve est [encore] entretenue sur ses biens.
דשלח רבין באיגרתיה מי שמת והניח אלמנה ובת אלמנתו ניזונת מנכסיו נישאת הבת אלמנתו ניזונת מנכסיו
Si la fille meurt, Rabbi Yehouda, fils de la sœur de Rabbi Yossé bar ’Hanina, a dit : Le cas s’est produit par mon intermédiaire, et ils ont dit : Sa veuve est entretenue sur ses biens. Faut-il [le dire] pour lui et sa femme ?
מתה הבת אמר רבי יהודה בן אחותו של רבי יוסי בר חנינא על ידי היה מעשה ואמרו אלמנתו ניזונת מנכסיו הוא ואשתו מיבעיא
On aurait pu dire : là-bas, c’est qu’il n’y a personne pour se donner de la peine [pour elle] ; mais ici, qu’il se donne de la peine pour lui-même et pour elle. Il nous enseigne [que non].
מהו דתימא התם הוא דליכא דטרח אבל הכא נטרח לדידיה ולדידה קא משמע לן
Ils se demandèrent : La halakha est-elle selon lui, ou la halakha n’est-elle pas selon lui ? Viens et entends : Rabbi ’Hanina et Rabbi Yonathan se tenaient [ensemble]. Un homme vint, se pencha et embrassa Rabbi Yonathan sur le pied. Rabbi ’Hanina lui dit : Qu’est-ce que cela ? Il lui répondit : Il a inscrit ses biens au nom de ses fils,
איבעיא להו הלכתא כוותיה או לית הלכתא כוותיה ת"ש דרבי חנינא ור' יונתן הוו קיימי אתא ההוא גברא גחין ונשקיה לר' יונתן אכרעיה אמר ליה ר' חנינא מאי האי א"ל כותב נכסיו לבניו הוא
Original : Ketubot 49b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.