Mais dis plutôt : lorsqu’elle est revenue chez les siens, elle revient à la situation première ! Rava a dit : Cela, l’école de Rabbi Yichmaël l’a déjà tranché. [N.d.T. : passage difficile ; traduction incertaine.]
ואימא היכא דהדרא לבי נשא הדרא למילתא קמייתא אמר רבא ההוא כבר פסקה תנא דבי רבי ישמעאל
Car l’école de Rabbi Yichmaël a enseigné : « Le vœu d’une veuve ou d’une divorcée, tout ce par quoi elle s’est liée, restera valable pour elle » (Nb 30, 10). Que vient enseigner [le verset] ? N’est-elle pas sortie du cadre du père et sortie du cadre du mari ?
דתנא דבי רבי ישמעאל (במדבר ל, י) ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה מה תלמוד לומר והלא מוצאת מכלל אב ומוצאת מכלל בעל
Il s’agit plutôt [du cas] où le père l’a remise aux envoyés du mari, ou bien où les envoyés du père l’ont remise aux envoyés du mari, et où elle est devenue veuve ou a été divorcée en chemin : comment l’appellerai-je ? « Maison de son père » pour celle-ci, ou « maison de son mari » pour celle-ci ? C’est pour te dire que, dès qu’elle est sortie un seul instant de l’autorité du père, il ne peut plus annuler [ses vœux].
אלא הרי שמסר האב לשלוחי הבעל או שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל ונתארמלה בדרך או נתגרשה היאך אני קורא בה בית אביה של זו או בית בעלה של זו אלא לומר לך כיון שיצאה שעה אחת מרשות האב שוב אינו יכול להפר
Rav Papa a dit : Nous aussi l’avons appris : Celui qui a un rapport avec une jeune fille fiancée n’est coupable que si elle est jeune fille, vierge, fiancée, et qu’elle est dans la maison de son père. Certes, « jeune fille » et non majeure, « vierge » et non déflorée, « fiancée » et non mariée ; mais « dans la maison de son père », pour exclure quoi ? N’est-ce pas pour exclure [le cas où] le père l’a remise aux envoyés du mari ?
אמר רב פפא אף אנן נמי תנינא הבא על נערה המאורסה אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה והיא בבית אביה בשלמא נערה ולא בוגרת בתולה ולא בעולה מאורסה ולא נשואה בבית אביה למעוטי מאי לאו למעוטי מסר האב לשלוחי הבעל
Rav Na’hman bar Its’hak a dit : Nous aussi l’avons appris : Celui qui a un rapport avec une femme mariée : dès qu’elle est entrée sous l’autorité du mari pour le mariage, même si elle n’a pas eu de rapport, celui qui a un rapport avec elle [est passible] de strangulation. « Elle est entrée sous l’autorité du mari », simplement : déduis-en [cela].
אמר רב נחמן בר יצחק אף אנן נמי תנינא הבא על אשת איש כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין אף על פי שלא נבעלה הבא עליה הרי זה בחנק נכנסה לרשות הבעל בעלמא שמע מינה:
MICHNA: Le père n’est pas tenu à l’entretien de sa fille. Voici l’interprétation que Rabbi Éléazar ben Azaria a exposée devant les Sages dans la Vigne de Yavné : « Les fils hériteront et les filles seront entretenues » : de même que les fils n’héritent qu’après la mort du père, de même les filles ne sont entretenues qu’après la mort de leur père.
מתני׳ האב אינו חייב במזונות בתו זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה הבנים יירשו והבנות יזונו מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת האב אף הבנות אין ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן:
GUEMARA: C’est à l’entretien de sa fille qu’il n’est pas tenu ; mais à l’entretien de son fils, il est tenu ? Et pour sa fille aussi, c’est l’obligation qui n’existe pas, mais il y a une mitsva ? Qui est [l’auteur de] notre Michna ? Ni Rabbi Meïr, ni Rabbi Yehouda, ni Rabbi Yo’hanan ben Berouqa !
גמ׳ במזונות בתו הוא דאינו חייב הא במזונות בנו חייב בתו נמי חובה הוא דליכא הא מצוה איכא מני מתניתין לא רבי מאיר לא רבי יהודה ולא רבי יוחנן בן ברוקא
Car il est enseigné : C’est une mitsva de nourrir les filles, et a fortiori les fils, qui s’occupent de la Torah ; ce sont les paroles de Rabbi Meïr. Rabbi Yehouda dit : C’est une mitsva de nourrir les fils, et a fortiori les filles, à cause de l’humiliation. Rabbi Yo’hanan ben Berouqa dit : C’est une obligation de nourrir les filles après la mort de leur père ; mais du vivant de leur père, ni les uns ni les autres ne sont nourris.
דתניא מצוה לזון את הבנות קל וחומר לבנים דעסקי בתורה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר מצוה לזון את הבנים וקל וחומר לבנות משום זילותא ר' יוחנן בן ברוקא אומר חובה לזון את הבנות לאחר מיתת אביהן אבל בחיי אביהן אלו ואלו אינן ניזונין
Qui est [l’auteur de] notre Michna ? Si c’est Rabbi Meïr, il dit que pour les fils, c’est une mitsva ; si c’est Rabbi Yehouda, il dit que pour les fils aussi, c’est une mitsva ; si c’est Rabbi Yo’hanan ben Berouqa, il n’y a même pas de mitsva !
מני מתניתין אי רבי מאיר הא אמר בנים מצוה אי רבי יהודה הא אמר בנים נמי מצוה אי רבי יוחנן בן ברוקא אפי' מצוה נמי ליכא
Si tu veux, dis Rabbi Meïr, et voici ce qu’il dit : le père n’est pas tenu à l’entretien de sa fille, et il en va de même pour son fils ; mais il y a une mitsva pour sa fille, et a fortiori pour les fils. Et s’il enseigne « sa fille », c’est pour nous apprendre
איבעית אימא ר' מאיר והכי קאמר האב אינו חייב במזונות בתו והוא הדין לבנו הא מצוה בבתו איכא קל וחומר לבנים והאי דקתני בתו הא קמ"ל
Original : Ketubot 49a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.