Ainsi, tous deux suivent l’estimation.
אלא תרוייהו אזלי בתר אומדנא
Ketoubot 56a כתובות
Structure du débat :Preuve 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Pour celui qui dit que la halakha [est selon lui], c’est bien ; et celui qui dit que la halakha n’est pas [selon lui] : ici aussi, c’est une estimation de l’intention ; [le supplément] est destiné à rapprocher les esprits, et les esprits se sont [déjà] rapprochés.
מאן דאמר הלכה שפיר מאן דאמר אין הלכה הכא נמי אומדן דעתא הוא משום איקרובי דעתא הוא והא איקרבא ליה דעתא
Rav ’Hanina était assis devant Rabbi Yannaï et disait : La halakha est selon Rabbi Éléazar ben Azaria. Il lui dit : Sors, va lire tes versets dehors ! La halakha n’est pas selon Rabbi Éléazar ben Azaria.
יתיב רב חנינא קמיה דרבי ינאי וקאמר הלכה כרבי אלעזר בן עזריה אמר ליה פוק קרי קראך לברא אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה
Rav Its’hak bar Avdimi a dit au nom de notre maître : La halakha est selon Rabbi Éléazar ben Azaria. Rav Na’hman a dit au nom de Chmouel : La halakha est selon Rabbi Éléazar ben Azaria.
אמר רב יצחק בר אבדימי משום רבינו הלכה כרבי אלעזר בן עזריה אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כרבי אלעזר בן עזריה
Et Rav Na’hman, pour sa part, a dit : La halakha n’est pas selon Rabbi Éléazar ben Azaria. Et les gens de Nehardea disent au nom de Rav Na’hman : La halakha est selon Rabbi Éléazar ben Azaria. Et bien que Rav Na’hman ait maudit en disant : Tout juge qui juge selon Rabbi Éléazar ben Azaria, qu’il lui arrive ceci et cela, malgré cela, la halakha est selon Rabbi Éléazar ben Azaria, et la halakha pratique est selon Rabbi Éléazar ben Azaria.
ורב נחמן דידיה אמר אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה ונהרדעי משמיה דרב נחמן אמרי הלכה כרבי אלעזר בן עזריה ואע"ג דלט רב נחמן ואמר כל דיינא דדאין כרבי אלעזר בן עזריה הכי והכי תיהוי אפילו הכי הלכה כרבי אלעזר בן עזריה והלכה למעשה כרבי אלעזר בן עזריה:
Ravin demanda : Si elle est entrée sous le dais nuptial et n’a pas eu de rapport, qu’en est-il ? Est-ce l’affection du dais nuptial qui fait acquérir [le supplément], ou l’affection du rapport qui le fait acquérir ?
בעי רבין נכנסה לחופה ולא נבעלה מהו חיבת חופה קונה או חיבת ביאה קונה
Viens et entends, car Rav Yossef a enseigné : Car il ne lui a assigné [le supplément] qu’en vue de l’affection de la première nuit. Certes, si tu dis que l’affection du dais nuptial fait acquérir, c’est pourquoi il dit « la première nuit » ; mais si tu dis que l’affection du rapport fait acquérir, le rapport existerait-il la première nuit, et à partir de là n’existerait-il plus ?
תא שמע דתני רב יוסף שלא כתב לה אלא על חיבת לילה הראשון אי אמרת בשלמא חיבת חופה קונה היינו דאמר לילה הראשון אלא אי אמרת חיבת ביאה קונה ביאה בלילה הראשון איתא מכאן ואילך ליתא
Mais alors quoi, le dais nuptial ? Le dais nuptial existe-t-il la nuit et non le jour ? Et selon ton raisonnement, le rapport existe-t-il la nuit et non le jour ? Rava n’a-t-il pas dit : Si c’était dans une maison obscure, c’est permis ? Cela n’est pas difficile : il nous enseigne l’usage habituel, que le rapport [a lieu] la nuit.
ואלא מאי חופה חופה בלילה איתא ביממא ליתא ולטעמיך ביאה בלילה איתא ביממא ליתא הא אמר רבא אם היה בבית אפל מותר הא לא קשיא אורח ארעא קא משמע לן דביאה בלילה
Mais le dais nuptial reste difficile ! Le dais nuptial non plus n’est pas difficile : puisque le dais nuptial ordinaire est destiné au rapport, il nous enseigne l’usage habituel, que c’est la nuit.
אלא חופה קשיא חופה נמי לא קשיא כיון דסתם חופה לביאה קיימא אורח ארעא קא משמע לן דבלילה
Rav Achi demanda : Si elle est entrée sous le dais nuptial et qu’elle est devenue nidda, qu’en est-il ? Si tu en viens à dire que l’affection du dais nuptial fait acquérir, [est-ce seulement] un dais nuptial qui se prête au rapport, mais un dais nuptial qui ne se prête pas au rapport, non ? Ou bien n’y a-t-il pas de différence ? Que la question reste en suspens.
בעי רב אשי נכנסה לחופה ופירסה נידה מהו אם תימצי לומר חיבת חופה קונה חופה דחזיא לביאה אבל חופה דלא חזיא לביאה לא או דלמא לא שנא תיקו:
Rabbi Yehouda dit : S’il le veut, il écrit pour la vierge etc. : Et Rabbi Yehouda pense-t-il qu’on écrit une quittance ? N’avons-nous pas appris : Celui qui a remboursé une partie de sa dette : Rabbi Yehouda dit : Il échangera [l’acte] ; Rabbi Yossé dit : Il lui écrira une quittance ?
רבי יהודה אומר רצה כותב לבתולה וכו': וסבר רבי יהודה דכותבין שובר והתנן מי שפרע מקצת חובו רבי יהודה אומר יחליף רבי יוסי אומר יכתוב לו שובר
אמר רבי ירמיה כששוברתה מתוכה
Abayé a dit : Tu peux même dire [qu’il s’agit du cas] où sa quittance n’est pas dans [l’acte] lui-même. Certes, là-bas, il l’a réellement payé ; peut-être la quittance se perdra-t-elle, et il produira l’acte et percevra une autre fois. Ici, lui a-t-il réellement donné [quelque chose] ? C’est une simple déclaration qu’elle lui a faite : s’il la garde, il la garde ; s’il ne la garde pas, c’est lui-même qui s’est causé une perte.
אביי אמר אפילו תימא בשאין שוברתה מתוכה בשלמא התם ודאי פרעיה דלמא מירכס תברתא ומפיק ליה לשטרא והדר גבי זימנא אחרינא הכא ודאי יהב לה מילתא בעלמא היא דאמרה ליה אי נטריה נטריה אי לא נטריה איהו הוא דאפסיד אנפשיה
Certes, Abayé ne dit pas comme Rabbi Yirmeya : il n’est pas enseigné « sa quittance est dans [l’acte] lui-même ». Mais Rabbi Yirmeya, pourquoi ne dit-il pas comme Abayé ? [C’est] une mesure préventive : la quittance d’ici, à cause de la quittance ordinaire.
בשלמא אביי לא אמר כרבי ירמיה לא קתני שוברתה מתוכה אלא ר' ירמיה מ"ט לא אמר כאביי גזירה שובר דהכא אטו שובר דעלמא
La raison est qu’elle la lui a écrite ; mais oralement, non. Pourquoi ? C’est une affaire pécuniaire, et nous avons entendu Rabbi Yehouda dire que, dans une affaire pécuniaire, la condition est valide.
טעמא דכתבה ליה אבל על פה לא אמאי דבר שבממון הוא ושמעינן ליה לר' יהודה דאמר דבר שבממון תנאו קיים
Car il est enseigné : Celui qui dit à une femme : « Te voici consacrée à moi à condition que tu n’aies envers moi [aucun droit à] la nourriture, au vêtement et au devoir conjugal », elle est consacrée et sa condition est nulle ; ce sont les paroles de Rabbi Meïr. Rabbi Yehouda dit : Pour une affaire pécuniaire, sa condition est valide.
דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו בטל דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר בדבר שבממון תנאו קיים
Rabbi Yehouda pense que la ketouba est [une institution] rabbinique, et les Sages ont renforcé leurs paroles plus que celles de la Torah.
קסבר רבי יהודה כתובה דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה
Mais les fruits sont [une institution] rabbinique, et les Rabbins ne les ont pas renforcés, comme nous l’avons appris : Rabbi Yehouda dit : Il consomme toujours les fruits des fruits, tant qu’il ne lui a pas écrit : « Je n’ai ni litige ni prétention sur tes biens, sur leurs fruits et sur les fruits de leurs fruits, à jamais ».
הרי פירות דרבנן ולא עבדו להו רבנן חיזוק דתנן רבי יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות עד שיכתוב לה דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירות פירותיהן עד עולם
Original : Ketubot 56a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.