Structure du débat :Question 1Preuve 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
l’entretien en échange du produit de son travail, et la ma’a d’argent en échange de l’excédent ; et puisqu’il ne lui donne pas la ma’a d’argent, l’excédent est à elle. Rav Ada bar Ahava pense : ils ont institué l’entretien en échange de l’excédent, et la ma’a d’argent en échange du produit de son travail ; et puisqu’il lui donne l’entretien, l’excédent est à lui.
מזונות תחת מעשה ידיה ומעה כסף תחת מותר וכיון דלא קא יהיב לה מעה כסף מותר דידה הוי רב אדא בר אהבה סבר תקנו מזונות תחת מותר ומעה כסף תחת מעשה ידיה וכיון דקא יהיב לה מזוני מותר דידיה הוי
Sur quoi divergent-ils ? Un maître pense : une chose fréquente en échange d’une chose fréquente ; et un maître pense : une chose fixe en échange d’une chose fixe.
במאי קמיפלגי מר סבר מידי דשכיח ממידי דשכיח ומר סבר מידי דקייץ ממידי דקייץ
Viens et entends : S’il ne lui donne pas de ma’a d’argent pour ses besoins, le produit de son travail est à elle. Dis : l’excédent du produit de son travail est à elle. Mais il est enseigné à ce sujet : Que fait-elle pour lui ? Le poids de cinq sela’im de fil de chaîne en Judée !
תא שמע אם אינו נותן לה מעה כסף לצורכיה מעשה ידיה שלה אימא מותר מעשה ידיה שלה והא עלה קתני מה היא עושה לו משקל חמש סלעים שתי ביהודה
Voici ce qu’il dit : le produit de son travail, combien est-ce, pour qu’on sache combien est l’excédent qui est à elle ? Le poids de cinq sela’im de fil de chaîne en Judée, qui font dix sela’im en Galilée.
הכי קאמר מעשה ידיה כמה הוי דלידע מותר דידה כמה משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל
Et Chmouel a-t-il dit cela ? N’avons-nous pas appris : « Qônam que je travaille pour ta bouche » : il n’a pas besoin d’annuler. Rabbi Akiva dit : Il annulera, de peur qu’elle ne produise pour lui au-delà de ce qui lui revient. Rabbi Yo’hanan ben Nouri dit : Il annulera, de peur qu’il ne la divorce et qu’elle ne lui soit interdite pour revenir [à lui].
ומי אמר שמואל הכי והתנן קונם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר רבי עקיבא אומר יפר שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו רבי יוחנן בן נורי אמר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור
qu’il dise [alors] : « La halakha est selon Rabbi Yo’hanan ben Nouri au sujet du surplus », ou bien : « La halakha n’est pas selon le premier Tanna », ou bien : « La halakha est selon Rabbi Akiva » !
ולימא הלכה כרבי יוחנן בן נורי להעדפה אי נמי אין הלכה כתנא קמא אי נמי הלכה כרבי עקיבא
Rav Yossef a plutôt dit : Tu parles de qônams ? Les qônams sont différents : puisqu’un homme peut interdire sur lui-même les fruits de son prochain, un homme peut [aussi par un qônam] consacrer une chose qui n’est pas venue au monde.
אלא אמר רב יוסף קונמות קאמרת שאני קונמות מתוך שאדם אוסר פירות חבירו עליו אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם
Abayé lui dit : Certes, un homme peut interdire sur lui-même les fruits de son prochain, puisqu’un homme peut interdire ses propres fruits à son prochain ; mais qu’il interdise à son prochain une chose qui n’est pas venue au monde, alors qu’un homme ne peut pas interdire les fruits de son prochain à son prochain ?
אמר ליה אביי בשלמא אדם אוסר פירות חבירו עליו שכן אדם אוסר פירותיו על חבירו יאסר דבר שלא בא לעולם על חבירו שכן אין אדם אוסר פירות חבירו על חבירו
Rav Houna, fils de Rav Yehochoua, a plutôt dit : [Il s’agit de celle] qui dit : « Que mes mains soient consacrées pour ce qu’elles produisent », car les mains existent dans le monde.
אלא אמר רב הונא בריה דרב יהושע באומרת יקדשו ידי לעושיהם דידים איתנהו בעולם
Mais y a-t-il une chose qui maintenant n’est pas consacrée et qui plus tard deviendrait consacrée ? Rabbi Ilaï a dit : Pourquoi pas ? Celui qui dit à son prochain : « Ce champ que je te vends, lorsque je te l’aurai racheté, qu’il soit consacré », n’est-il pas consacré ?
ומי איכא מידי דאילו השתא לא קדיש ולקמיה קדיש אמר רבי אלעאי אלמה לא אילו האומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תיקדש מי לא קדשה
Rabbi Yirmeya objecta : Est-ce comparable ? Là-bas, il est en son pouvoir de le consacrer ; ici, il n’est pas en son pouvoir à elle de se divorcer elle-même. Cela ne ressemble qu’à celui qui dit à son prochain : « Ce champ que je t’ai vendu, lorsque je te l’aurai racheté, qu’il soit consacré », où il n’est pas consacré.
מתקיף לה רבי ירמיה מי דמי התם בידו להקדישה הכא אין בידה לגרש את עצמה הא לא דמיא אלא לאומר לחבירו שדה זו שמכרתי לך לכשאקחנה ממך תיקדש דלא קדשה
Rav Papa objecta : Est-ce comparable ? Là-bas, le fonds et les fruits sont entre les mains de l’acheteur ; ici, son corps est entre ses mains à elle. Cela ne ressemble qu’à celui qui dit à son prochain :
מתקיף לה רב פפא מי דמי התם גופא ופירות בידא דלוקח הכא גופה בידה הוא הא לא דמיא אלא לאומר לחבירו
Original : Ketubot 59a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.