la fiancée [qui est encore] dans la maison de son père, est-ce comparable ? Là-bas, le père apporte une preuve et fait sortir [l’argent] ; ici, le propriétaire de l’âne apporte une preuve et conserve [ce qu’il a].
כלה בבית אביה מי דמי התם מייתי אב ראיה ומפיק הכא מייתי בעל החמור ראיה ומוקים
Rabbi Abba a dit : la fiancée dans la maison de son beau-père. Et ce n’est toujours pas comparable : là-bas, le mari apporte une preuve et affaiblit la présomption du père ; ici, le propriétaire de l’âne apporte une preuve et maintient sa présomption en sa possession.
א"ר אבא כלה בבית חמיה ואכתי לא דמי התם בעל מייתי ראיה ומרע ליה לחזקיה דאב הכא בעל החמור מייתי ראיה ומוקים חזקיה בידיה
Et ne dis pas [que c’est seulement] selon celui qui dit que [l’argent de] la consécration n’a pas été donné pour être englouti ; mais même selon celui qui dit que [l’argent de] la consécration a été donné pour être englouti, cela ne vaut que pour une consécration certaine ; mais pour une consécration par erreur, s’il apporte une preuve, oui, sinon, non.
ולא תימא אליבא דמ"ד קדושין לאו לטיבועין ניתנו אלא אפילו למ"ד קדושין לטיבועין ניתנו הני מילי קידושי ודאי אבל קידושי טעות אי מייתי ראיה אין אי לא לא
On a objecté : une aiguille trouvée dans l’épaisseur du bonnet [de l’animal] : d’un seul côté, [l’animal] est valide ; des deux côtés, il est tréfa. Si l’on trouve sur elle une goutte de sang, il est certain que c’est avant l’abattage ; si l’on ne trouve pas sur elle de goutte de sang, il est certain que c’est après l’abattage.
מיתיבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה משני צדדין טריפה נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא לפני שחיטה לא נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא לאחר שחיטה
Si la bouche de la blessure s’est couverte d’une croûte, il est certain que c’était trois jours avant l’abattage ; si la bouche de la blessure ne s’est pas couverte d’une croûte, c’est à celui qui veut faire sortir [de l’argent] de son prochain d’apporter la preuve. Et si le boucher a payé, il doit apporter une preuve et faire sortir [l’argent].
הוגלד פי המכה בידוע ששלשה ימים קודם שחיטה לא הוגלד פי המכה המוציא מחבירו עליו הראיה ואי יהיב טבח דמי בעי לאיתויי ראיה ומפיק
Mais lorsque Rami bar Ye’hezkel est venu, il a dit : ne prêtez pas attention à ces règles que mon frère Yehouda a établies au nom de Chmouel ; voici ce que Chmouel a dit : quiconque dans le domaine duquel le doute est né, c’est à lui d’apporter la preuve. Et notre tanna aussi a enseigné : la fiancée.
אלא כי אתא רמי בר יחזקאל אמר לא תצייתינהו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל הכי אמר שמואל כל שנולד ספק ברשותו עליו הראיה ותנא תונא כלה
On a objecté : une aiguille trouvée dans l’épaisseur du bonnet, etc. Et si le boucher n’a pas payé, le propriétaire de la bête doit apporter une preuve et faire sortir [l’argent]. Et pourquoi ? Le doute est né dans le domaine du boucher !
Lorsque le boucher a payé. Et qu’est-ce qui permet de trancher ainsi ? C’est le cours ordinaire des choses : tant qu’on ne donne pas l’argent, on ne donne pas la bête.
דיהיב טבח דמי ומאי פסקא סתמא דמילתא כמה דלא יהיב איניש זוזי לא יהיב איניש חיותא:
« Et les Sages disent : de quoi parle-t-on ? Des défauts cachés. » Rav Na’hman a dit :
וחכמים אומרים בד"א במומין שבסתר: אמר רב נחמן
Original : Ketubot 76b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.