est comme un dépôt. Ils ne divergent donc que [sur ceci] : l’un pense [qu’avec] un prêt, même s’il n’en reste pas la valeur d’une prouta, [elle est consacrée] ; et l’autre pense que s’il en reste la valeur d’une prouta, oui, et s’il n’en reste pas la valeur d’une prouta, non ; mais selon tous, celui qui consacre par un prêt, elle est consacrée !
הרי היא כפקדון עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר מלוה אע"ג דלא נשתייר הימנה שוה פרוטה ומר סבר נשתייר הימנה שוה פרוטה אין ואי לא נשתייר הימנה שוה פרוטה לא אבל דכולי עלמא מקדש במלוה מקודשת
Ce dépôt, de quel cas s’agit-il ? Si elle a accepté la responsabilité, c’est un prêt ; si elle n’a pas accepté la responsabilité — s’il en est ainsi, au lieu d’enseigner à la fin : « Et par un prêt, même s’il n’en reste pas la valeur d’une prouta, elle est consacrée », qu’on distingue dans le cas même [du dépôt] et qu’on enseigne : De quoi parle-t-on ? Lorsqu’elle n’a pas accepté la responsabilité ; mais si elle a accepté la responsabilité, même s’il n’en reste pas la valeur d’une prouta, elle est consacrée !
האי פקדון היכי דמי אי דקביל עליה אחריות היינו מלוה אי דלא קביל עליה אחריות אי הכי אדתני סיפא ובמלוה אע"פ שלא נשתייר הימנה שוה פרוטה מקודשת ניפלוג וניתני בדידה במה דברים אמורים שלא קבלה עליה אחריות אבל קבלה עליה אחריות אע"ג דלא נשתייר הימנה שוה פרוטה מקודשת
« Rabbi Chimon ben Éléazar dit au nom de Rabbi Meïr : Le prêt est comme un dépôt. » Sur quoi divergent-ils ? Rabba dit : J’ai trouvé les Sages assis à l’école de Rav qui disaient : Ils divergent [sur la question de savoir si] un prêt reste dans la possession du propriétaire quant à la rétractation, et il en va de même pour les accidents.
ר' שמעון בן אלעזר אומר משום ר"מ מלוה הרי היא כפקדון במאי קמיפלגי אמר רבה אשכחתינהו לרבנן בבי רב דיתבי וקאמרי במלוה ברשות בעלים לחזרה והוא הדין לאונסין קמיפלגי
L’un pense que le prêt se trouve dans la possession de l’emprunteur, et il en va de même pour les accidents ; et l’autre pense que le prêt se trouve dans la possession du propriétaire, et il en va de même pour les accidents.
דמר סבר מלוה ברשות לוה קיימא והוא הדין לאונסים ומר סבר מלוה ברשות בעלים קיימא והוא הדין לאונסים
Et je leur ai dit : Quant aux accidents, tous s’accordent qu’il se trouve dans la possession de l’emprunteur. Pour quelle raison ? Il n’est pas inférieur au prêt d’objet : si le prêt d’objet, qui doit être rendu tel quel, entraîne la responsabilité des accidents, à plus forte raison le prêt [d’argent] ! Mais ici, c’est [la question de savoir si] le prêt est dans la possession du propriétaire quant à la rétractation qui les distingue.
ואמינא להו לאונסים כולי עלמא לא פליגי דברשות לוה קיימי מאי טעמא לא גרעא משאלה מה שאלה דהדרה בעינא חייב באונסים מלוה לא כל שכן אלא הכא מלוה ברשות בעלים לחזרה איכא בינייהו
Mais alors ce qu’a dit Rav Houna : Celui qui emprunte une hache à son prochain, s’il a fendu [du bois] avec, il l’a acquise ; s’il n’a pas fendu avec, il ne l’a pas acquise — disons que c’est [une controverse] de tannaïm ? — Il a énoncé son enseignement [selon tous] :
ואלא הא דאמר רב הונא השואל קורדום מחבירו ביקע בו קנאו לא ביקע בו לא קנאו לימא כתנאי אמרה לשמעתיה
Non : ils ne divergent qu’au sujet du prêt [d’argent], qui n’a pas à être rendu tel quel ; mais pour le prêt d’objet, qui doit être rendu tel quel, selon tous : s’il a fendu avec, oui ; s’il n’a pas fendu avec, il ne l’a pas acquise.
לא עד כאן לא פליגי אלא במלוה דלא הדרה בעינא אבל בשאלה דהדרה בעינא דברי הכל ביקע בו אין לא ביקע בו לא קנאו
Disons que c’est [une controverse] de tannaïm : « Sois-moi consacrée par une reconnaissance de dette », ou s’il avait une créance sur d’autres et la lui a transférée — Rabbi Meïr dit : Elle est consacrée ; et les Sages disent : Elle n’est pas consacrée. Cette reconnaissance de dette, de quel cas s’agit-il ? Si l’on dit une reconnaissance de dette d’autres [débiteurs], c’est la même chose qu’une créance sur d’autres ! N’est-ce donc pas sa propre reconnaissance de dette à elle, et ils divergent sur celui qui consacre par un prêt ?
נימא כתנאי התקדשי לי בשטר חוב או שהיה לו מלוה ביד אחרים והירשה עליהם ר"מ אומר מקודשת וחכ"א אינה מקודשת האי שטר חוב היכי דמי אילימא שטר חוב דאחרים היינו מלוה ביד אחרים אלא לאו שטר חוב דידה ובמקדש במלוה קמיפלגי
Pour le prêt par acte, sur quoi divergent-ils ? Ils divergent selon la controverse de Rabbi et des Sages, car on a enseigné : Les lettres [de créance] s’acquièrent par la remise, ce sont les paroles de Rabbi ; et les Sages disent : Qu’il ait écrit sans remettre, ou remis sans écrire, il n’a pas acquis tant qu’il n’a pas écrit et remis.
במלוה בשטר במאי פליגי בפלוגתא דרבי ורבנן קמיפלגי דתניא אותיות נקנות במסירה דברי רבי וחכ"א בין שכתב ולא מסר בין שמסר ולא כתב לא קנה עד שיכתוב וימסור
Et si tu veux, dis : tous rejettent [l’avis] de Rabbi, et ici ils divergent sur [l’enseignement] de Rav Papa, car Rav Papa a dit : Celui qui vend un acte à son prochain doit lui écrire : Acquiers-le, toi, avec tous ses gages. L’un adopte [l’avis] de Rav Papa, et l’autre n’adopte pas [l’avis] de Rav Papa.
ואיבעית אימא דכ"ע לית להו דרבי והכא בדרב פפא קמיפלגי דאמר רב פפא האי מאן דזבין שטרא לחבריה צריך למיכתב ליה קני לך הוא וכל שעבודיה מר אית ליה דרב פפא ומר לית ליה דרב פפא
Original : Kiddushin 47b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.