On ne commence pas une section avec moins de trois versets. Lirons-nous deux de celle-ci et trois de celle-là ? Il en reste deux.
אין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים ליקרי תרי מהא ותלתא מהך פשו להו תרי
Meguila 22a מגילה
Structure du débat :Question 2Objection 1Preuve 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Il lui dit : Cela, je ne l’ai pas entendu ; quelque chose de semblable, je l’ai entendu. Car nous avons appris : Le premier jour, « Au commencement » et « Qu’il y ait un firmament ». Et on a enseigné à ce sujet : « Au commencement » par deux [lecteurs], « Qu’il y ait un firmament » par un seul.
אמר לו זו לא שמעתי כיוצא בה שמעתי דתנן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע ותני עלה בראשית בשנים יהי רקיע באחד
Et nous en avons discuté : « Qu’il y ait un firmament » par un seul, c’est bien, car ce sont trois versets. Mais « Au commencement » par deux, ce sont cinq versets ! Or il est enseigné : Celui qui lit dans la Torah ne lira pas moins de trois versets.
והוינן בה בשלמא יהי רקיע באחד דתלתא פסוקי הוו אלא בראשית בשנים חמשה פסוקי הוו ותניא הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים
Et il a été dit à ce sujet : Rav a dit : Il reprend [un verset] ; et Chmouel a dit : Il coupe [un verset].
ואיתמר עלה רב אמר דולג ושמואל אמר פוסק
Rav a dit : Il reprend. Pourquoi n’a-t-il pas dit : il coupe ? Il est d’avis que tout verset que Moïse n’a pas coupé, nous ne le coupons pas.
רב אמר דולג מאי טעמא לא אמר פוסק קסבר כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה
Et [selon] Chmouel, nous le coupons ? Mais Rabbi ’Hanania Kara a dit : J’ai eu une grande peine auprès de Rabbi ’Hanina le Grand, et il ne m’a permis de couper [les versets] que pour les jeunes enfants de l’école, puisqu’ils sont là pour apprendre !
ושמואל אמר פסקינן ליה והא אמר רבי חנניא קרא צער גדול היה לי אצל רבי חנינא הגדול ולא התיר לי לפסוק אלא לתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשויין
Là, quelle en est la raison ? Parce que ce n’est pas possible [autrement] ; ici aussi, ce n’est pas possible [autrement].
התם טעמא מאי משום דלא אפשר הכא נמי לא אפשר
Et Chmouel a dit : Il coupe. Pourquoi n’a-t-il pas dit : il reprend ? Par mesure préventive, à cause de ceux qui entrent et de ceux qui sortent.
ושמואל אמר פוסק מאי טעמא לא אמר דולג גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין
On objecta : Une section de six versets, on la lit à deux ; et une de cinq versets, à un seul. Si le premier a lu trois [versets], le second lit deux de cette section et un d’une autre section. Et certains disent : trois, car on ne commence pas une section avec moins de trois versets.
מיתיבי פרשה של ששה פסוקים קורין אותה בשנים ושל חמשה פסוקים ביחיד קרא ראשון שלשה השני קורא שנים מפרשה זו ואחד מפרשה אחרת ויש אומרים שלשה לפי שאין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים
Et s’il en était ainsi, selon celui qui dit « il reprend », qu’on reprenne ; et selon celui qui dit « il coupe », qu’on coupe !
ואם איתא למאן דאמר דולג נדלוג ולמאן דאמר פוסק נפסוק
Là, c’est différent, car c’est possible ainsi.
שאני התם דאפשר בהכי
Rabbi Tan’houm a dit au nom de Rabbi Yehochoua ben Lévi : La halakha est selon « certains disent ». Et Rabbi Tan’houm a dit au nom de Rabbi Yehochoua ben Lévi : De même qu’on ne commence pas une section avec moins de trois versets, de même on ne laisse pas moins de trois versets dans une section.
אמר רבי תנחום אמר ריב"ל הלכה כיש אומרים ואמר רבי תנחום אמר ריב"ל כשם שאין מתחילין בפרשה פחות מג' פסוקים כך אין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקים
C’est évident ! Maintenant, si pour le commencement, sur lequel le premier Tanna est indulgent, ceux qui disent « certains disent » sont rigoureux, pour ce qui reste, sur quoi le premier Tanna est rigoureux, à plus forte raison ceux de « certains disent » sont-ils rigoureux !
פשיטא השתא ומה אתחלתא דקא מקיל תנא קמא מחמירי יש אומרים שיור דמחמיר ת"ק לא כ"ש דמחמירי יש אומרים
Tu aurais pu dire que ceux qui entrent sont fréquents, mais que ceux qui sortent ne sont pas fréquents, puisqu’ils ne laissent pas le rouleau de la Torah pour sortir ; [Rabbi Yehochoua ben Lévi] nous apprend [le contraire].
מהו דתימא נכנסין שכיחי יוצאין לא שכיחי דמנחי ספר תורה ונפקי קמ"ל
Et le premier Tanna, en quoi diffère [la règle] de ce qui reste ? Ce n’est pas à cause de ceux qui sortent. [Pour] le commencement aussi, [il faudrait] une mesure préventive à cause de ceux qui entrent ! On répond : Celui qui entre se renseigne.
ות"ק מ"ש שיורי דלא משום יוצאין אתחולי נמי גזירה משום הנכנסין אמרי מאן דעייל שיולי שייל
Rabba, fils de Rava, envoya à Rav Yossef : Quelle est la halakha ? Il lui envoya : La halakha est qu’il reprend, et [c’est] celui du milieu [qui] reprend.
שלח ליה רבה בריה דרבא לרב יוסף הלכתא מאי שלח ליה הלכתא דולג ואמצעי דולגן:
« Voici la règle : tout [jour] qui comporte un sacrifice supplémentaire, etc. » Ils demandèrent : Pour un jeûne public, combien [appelle-t-on] ? À la néoménie et à la fête, où il y a un sacrifice supplémentaire, quatre ; mais ici, où il n’y a pas de sacrifice supplémentaire, non. Ou peut-être ici aussi y a-t-il un ajout de prière ?
זה הכלל כל שיש בו מוסף וכו': איבעיא להו תענית צבור בכמה ראש חדש ומועד דאיכא קרבן מוסף ארבעה אבל הכא דליכא קרבן מוסף לא או דלמא הכא נמי איכא מוסף תפלה
Viens et entends : « Aux néoménies et pendant les demi-fêtes, on appelle quatre [personnes] » : donc pour un jeûne public, trois. Dis [alors] le début : « Le lundi, le jeudi et le Chabbat à min’ha, on appelle trois » : donc pour un jeûne public, quatre ! Il n’y a donc rien à en déduire.
ת"ש בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה הא בתענית צבור ג' אימא רישא בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין ג' הא תענית צבור ארבעה אלא מהא ליכא למישמע מינה
Viens et entends : Rav arriva à Babylone un jour de jeûne public. Il se leva et lut dans le rouleau ; il ouvrit par une bénédiction, mais termina sans bénédiction. Tout le monde tomba sur sa face, mais Rav ne tomba pas sur sa face.
ת"ש דרב איקלע לבבל בתענית צבור קם קרא בסיפרא פתח בריך חתים ולא בריך נפול כולי עלמא אאנפייהו ורב לא נפל על אפיה
Or Rav a lu [à la place] d’un Israélite. Pourquoi a-t-il terminé sans bénédiction ? N’est-ce pas parce qu’il fallait qu’un autre lise après lui ?
מכדי רב בישראל קרא מאי טעמא חתם ולא בריך לאו משום דבעי למיקרי אחרינא בתריה
לא רב בכהני קרא דהא רב הונא קרי בכהני
Il est compréhensible que Rav Houna lise [à la place] des cohanim, car même Rav Ami et Rav Assi, qui étaient des cohanim importants de la terre d’Israël, se soumettaient à Rav Houna. Mais Rav ? Il y avait Chmouel, qui était cohen et qui lui était supérieur !
בשלמא רב הונא קרי בכהני דהא אפילו רב אמי ורב אסי דכהני חשיבי דארעא ישראל מיכף כייפו ליה לרב הונא אלא רב הא איכא שמואל דכהנא הוה ודבר עליה
Chmouel aussi se soumettait à Rav, et c’est Rav qui lui faisait honneur ; et lorsqu’il le lui faisait, c’était en sa présence, mais hors de sa présence il ne le lui faisait pas.
שמואל נמי מיכף הוה כייף ליה לרב ורב הוא דעבד ליה כבוד וכי עביד ליה בפניו שלא בפניו לא עביד ליה
Il est aussi raisonnable que Rav ait lu [à la place] d’un cohen, car s’il te venait à l’esprit qu’il ait lu [à la place] d’un Israélite, pourquoi a-t-il dit la bénédiction avant ? [C’était] après l’institution [des Sages, selon laquelle chacun bénit].
הכי נמי מסתברא דרב בכהני קרא דאי סלקא דעתך בישראל קרא לפניה מאי טעמא בריך לאחר תקנה
S’il en est ainsi, qu’il dise aussi la bénédiction après ! C’est différent là où Rav était assis, car pour entrer, ils entraient,
אי הכי לאחריה נמי לבריך שאני היכא דיתיב רב דמיעל עיילי
Original : Megillah 22a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.