mais pour sortir, ils ne sortaient pas.
מיפק לא נפקי
Meguila 22b מגילה
Structure du débat :Baraïta 1Question 1Objection 1Preuve 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Viens et entends : Voici la règle : tout [jour] qui comporte une interruption du travail pour le peuple, comme un jeûne public et le 9 Av, on appelle trois [personnes] ;
ת"ש זה הכלל כל שיש בו ביטול מלאכה לעם כגון תענית צבור ותשעה באב קורין ג'
et [tout jour] qui ne comporte pas d’interruption du travail pour le peuple, comme les néoménies et les demi-fêtes, on appelle quatre [personnes]. Déduis-en [la réponse] !
ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ראשי חדשים וחולו של מועד קורין ד' שמע מינה
Rav Achi a dit : Mais n’avons-nous pas appris ainsi : « Voici la règle : tout jour qui comporte un sacrifice supplémentaire sans être un jour de fête, on appelle quatre [personnes] » ? [Cela vient] inclure quoi ? N’est-ce pas pour inclure le jeûne public et le 9 Av ?
אמר רב אשי והא אנן לא תנן הכי זה הכלל כל יום שיש בו מוסף ואינו יום טוב קורין ארבעה לאתויי מאי לאו לאתויי תענית ציבור ותשעה באב
Mais selon Rav Achi, notre Michna, de qui est-elle ? Ni du premier Tanna ni de Rabbi Yossé ! Car il est enseigné : S’il tombe un lundi ou un jeudi, on appelle trois [personnes] et une conclut [par les Prophètes] ; un mardi ou un mercredi, une seule lit et une seule conclut. Rabbi Yossé dit : On appelle toujours trois [personnes] et une conclut.
ולרב אשי מתניתין מני לא תנא קמא ולא רבי יוסי דתניא חל להיות בשני ובחמישי קורין ג' ומפטיר אחד בשלישי וברביעי קורא אחד ומפטיר אחד רבי יוסי אומר לעולם קורין ג' ומפטיר אחד
Mais alors, la difficulté [demeure] : « Voici la règle » ne vient-il pas inclure la néoménie et la fête ?
ואלא קשיא זה הכלל לא לאתויי ראש חודש ומועד
Mais [la Michna] l’enseigne explicitement : « Aux néoménies et pendant les demi-fêtes, on appelle quatre [personnes] » !
הא בהדיא קתני לה בראשי חדשים ומועד קורין ארבעה
Elle donne simplement un signe : ne dis pas qu’un jour de fête et la demi-fête sont pareils ; mais tiens en main cette règle : tout [jour] où la chose est plus [importante] que pour son voisin a un homme de plus.
סימנא בעלמא יהיב דלא תימא יו"ט וחולו של מועד כי הדדי נינהו אלא נקוט האי כללא בידך כל דטפי ליה מילתא מחבריה טפי ליה גברא יתירא
C’est pourquoi, à la néoménie et à la fête, où il y a un sacrifice supplémentaire, on appelle quatre ; au jour de fête, où il est interdit de faire un travail, cinq ; à Yom Kippour, dont [la transgression] est punie du retranchement, six ; le Chabbat, où il y a l’interdit [puni] de lapidation, sept.
הלכך בר"ח ומועד דאיכא קרבן מוסף קורין ארבעה ביו"ט דאסור בעשיית מלאכה חמשה ביוה"כ דענוש כרת ששה שבת דאיכא איסור סקילה שבעה
Revenons au texte même : Rav arriva à Babylone un jour de jeûne public. Il se leva et lut dans le rouleau ; il ouvrit par une bénédiction, mais termina sans bénédiction. Tout le monde tomba sur sa face, mais Rav ne tomba pas sur sa face. Pourquoi Rav ne tomba-t-il pas sur sa face ?
גופא רב איקלע לבבל בתענית צבור קם קרא בספרא פתח בריך חתם ולא בריך נפול כולי עלמא אאנפייהו ורב לא נפל על אנפיה מ"ט רב לא נפיל על אפיה
C’était un pavement de pierres, et il est enseigné : « Vous ne mettrez pas de pierre ornée dans votre pays pour vous prosterner sur elle » (Lv 26, 1) : sur elle tu ne te prosternes pas dans votre pays, mais tu te prosternes sur les pierres du Temple. [C’est] selon Oulla, car Oulla a dit : La Torah n’a interdit qu’un pavement de pierres seulement.
רצפה של אבנים היתה ותניא (ויקרא כו, א) ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה עליה אי אתה משתחוה בארצכם אבל אתה משתחוה על אבנים של בית המקדש כדעולא דאמר עולא לא אסרה תורה אלא רצפה של אבנים בלבד
S’il en est ainsi, pourquoi parler [seulement] de Rav ? Même tous les autres [se trouvaient sur ce pavement] devant Rav !
אי הכי מאי איריא רב אפילו כולהו נמי קמיה דרב הואי
Qu’il aille [donc] vers le public et tombe sur sa face ! Il ne voulait pas déranger le public. Et si tu veux, dis : Rav faisait l’extension des mains et des pieds, et [c’est] selon Oulla, car Oulla a dit : La Torah n’a interdit que l’extension des mains et des pieds seulement.
וליזיל לגבי ציבורא ולינפול על אפיה לא בעי למיטרח ציבורא ואיבעית אימא רב פישוט ידים ורגלים הוה עביד וכדעולא דאמר עולא לא אסרה תורה אלא פישוט ידים ורגלים בלבד
Qu’il tombe sur sa face et ne fasse pas l’extension des mains et des pieds ! Il ne changeait pas sa coutume.
וליפול על אפיה ולא ליעביד פישוט ידים ורגלים לא משני ממנהגיה
Et si tu veux, dis : un homme important, c’est différent, selon Rabbi Éléazar. Car Rabbi Éléazar a dit : Un homme important n’a pas le droit de tomber sur sa face, à moins qu’il ne soit exaucé comme Josué fils de Noun, ainsi qu’il est écrit : « L’Éternel dit à Josué : Lève-toi, va [etc.] » (Jos 7, 10).
ואיבעית אימא אדם חשוב שאני כדרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר אין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אלא אם כן נענה כיהושע בן נון דכתיב (יהושע ז, י) ויאמר ה' אל יהושע קום לך [וגו']
Nos maîtres ont enseigné : Kida, [c’est s’incliner] sur la face, ainsi qu’il est dit : « Bethsabée s’inclina, la face contre terre » (1 R 1, 31). Keri’a, [c’est s’agenouiller] sur les genoux, et ainsi il est dit : « De s’agenouiller sur ses genoux » (1 R 8, 54). Hichta’havaya, c’est l’extension des mains et des pieds, ainsi qu’il est dit : « Viendrons-nous, moi, ta mère et tes frères, nous prosterner devant toi jusqu’à terre ? » (Gn 37, 10).
תנו רבנן קידה על אפים שנאמר (מלכים א א, לא) ותקד בת שבע אפים ארץ כריעה על ברכים וכן הוא אומר (מלכים א ח, נד) מכרוע על ברכיו השתחואה זו פישוט ידים ורגלים שנאמר (בראשית לז, י) הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה
Lévi montra [comment faire] la kida devant Rabbi, et il devint boiteux.
לוי אחוי קידה קמיה דרבי ואיטלע
Est-ce cela qui le lui a causé ? Mais Rabbi Éléazar a dit : Que jamais un homme ne lance de paroles [dures] vers le Très-Haut, car un grand homme a lancé des paroles vers le Très-Haut et il est devenu boiteux ; et qui est-ce ? Lévi ! L’un et l’autre le lui ont causé.
והא קא גרמא ליה והאמר רבי אלעזר לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע ומנו לוי הא והא גרמא ליה
Rav ’Hiya bar Avin a dit : J’ai vu Abayé
אמר רב חייא בר אבין חזינא להו לאביי
Original : Megillah 22b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.