et la fin est [l’avis] des Sages. Rav Gueviha de Bei Ketil dit à Rav Achi : ainsi a dit Abayé : le début est [l’avis de] Rabbi Chimon et la fin [celui] des Sages.
וסיפא רבנן אמר רב גביהא דבי כתיל לרב אשי הכי אמר אביי רישא רבי שמעון וסיפא רבנן
Me’ila 10a מעילה
Structure du débat :Michna 1Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rava dit : tous reconnaissent que s’il a profité de chair de sacrifices de sainteté majeure devenue impure (avant l’aspersion), ou des parties à brûler de sacrifices de sainteté mineure après qu’on les a fait monter [sur l’autel], il est exempt.
אמר רבא הכל מודים שאם נהנה מבשר קדשי קדשים שנטמא (קודם זריקה) ומאימורי קדשים קלין לאחר שהעלן דפטור
C’est évident : quelle perte cause-t-il ?
פשיטא מאי קא מפסיד
On aurait pu dire : la chair de sacrifices de sainteté majeure devenue impure fait l’objet d’un précepte de combustion pour les cohanim, et pour les parties à brûler de sacrifices de sainteté mineure il y a un précepte de les retourner avec une fourche. Elle nous enseigne qu’il n’en est rien.
מהו דתימא בשר קדשי קדשים שנטמא אית ליה מצות שריפה לכהנים אימורי קדשים קלין איכא מצוה להפוכי בצינורא קמ"ל דלא
Rava dit : ce que tu as dit, « si le ’hatat a déjà été offert, [l’argent] ira à la mer Morte », ne vaut que s’il en a eu connaissance avant l’expiation ; mais après l’expiation, il ira aux offrandes volontaires. Quelle en est la raison ? On ne met pas [une chose] à part d’emblée pour la perte.
אמר רבא הא דאמרת כבר קרבה חטאת ילכו לים המלח הני מילי דאתידע ליה קמי כפרה אבל לאחר כפרה יפלו לנדבה מאי טעמא אין מפרישין מתחלה לאיבוד
MICHNA: La poignée [de farine], l’encens [de l’offrande], l’encens [de l’autel intérieur], l’offrande de farine des cohanim, l’offrande de farine du cohen oint et l’offrande de farine des libations sont soumis à la me’ila dès qu’ils ont été consacrés.
מתני׳ הקומץ והלבונה והקטורת ומנחת כהנים ומנחת כהן משיח ומנחת נסכים מועלין בהם משהוקדשו
Une fois consacrés dans l’ustensile, ils sont susceptibles d’être rendus inaptes par celui qui s’est immergé le jour même, par celui à qui manque [le sacrifice d’]expiation, et par le fait de rester la nuit ; on est passible à leur sujet [des peines] de notar et d’impureté, mais il n’y a pas pour eux [de peine] de pigoul.
קדשן בכלי הוכשר ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ובלינה וחייבין עליו משום נותר ומשום טמא ופיגול אין בה
Voici la règle : tout ce qui a quelque chose qui le rend permis, on n’est passible à son sujet [des peines] de pigoul, de notar et d’impureté qu’une fois offert ce qui le rend permis ;
זה הכלל כל שיש לו מתירין אין חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא עד שיקריבו מתירין
et tout ce qui n’a rien qui le rende permis, dès qu’il a été consacré dans l’ustensile, on est passible à son sujet [des peines] de notar et d’impureté, mais il n’y a pas pour lui [de peine] de pigoul.
וכל שאין לו מתירין כיון שקידש בכלי חייבין עליו משום נותר וטמא ופיגול אין בה:
Original : Meilah 10a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.