lorsque arrive la nuit, au crépuscule, qu’il soit consacré et invalidé ! Rava dit : [Il s’agit du cas] où il s’est empressé de l’enlever.
כי מטי ליליא דבי שימשי ליקדוש וליפסול אמר רבא בשקדם וסילק
Mena’hot 100b מנחות
Structure du débat :Michna 2Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Mar Zoutra — d’autres disent Rav Achi — dit : Tu peux même dire [qu’il s’agit du cas] où il ne s’est pas empressé de l’enlever : puisqu’il l’a disposé de manière non conforme à la prescription, c’est comme si un singe l’avait disposé.
מר זוטרא ואיתימא רב אשי אמר אפילו תימא בשלא קדם וסילק כיון דסידרו שלא כמצותו נעשה כמי שסדרו הקוף:
MICHNA: Les deux pains sont mangés pas moins de deux [jours après leur cuisson] et pas plus de trois. Comment ? Ils sont cuits la veille du jour de fête et mangés le jour de fête : au deuxième [jour]. Si le jour de fête tombe après le Chabbat, ils sont mangés au troisième.
מתני׳ שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים ולא יותר על שלשה כיצד נאפות מערב יום טוב נאכלות ביום טוב לשנים חל יום טוב להיות אחר השבת נאכלות לשלשה
Le pain de proposition est mangé pas moins de neuf [jours après sa cuisson] et pas plus de onze. Comment ? Il est cuit la veille du Chabbat et mangé le Chabbat [suivant] : au neuvième. Si un jour de fête tombe la veille du Chabbat, il est mangé au dixième.
לחם הפנים נאכל אין פחות מתשעה ולא יותר על אחד עשר כיצד נאפה מערב שבת ונאכל בשבת לתשעה חל יום טוב להיות ערב שבת נאכל לעשרה
[Si ce sont] les deux jours de fête de Roch Hachana, il est mangé au onzième. Et [sa cuisson] ne repousse ni le Chabbat ni le jour de fête. Rabban Chimon ben Gamliel dit au nom de Rabbi Chimon ben HaSegan : Elle repousse le jour de fête, mais elle ne repousse pas le jour de jeûne.
שני ימים [טובים] של ראש השנה נאכל לאחד עשר ואינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן דוחה את יום טוב ואינו דוחה את יום צום:
GUEMARA: Ravina dit : Selon celui qui dit que les sacrifices votifs et volontaires ne sont pas offerts le jour de fête, ne dis pas que selon la Torah ils sont aptes et que ce sont les Sages qui ont décrété [ainsi], de peur qu’on ne tarde [à les offrir] ; mais même selon la Torah ils ne sont pas aptes.
גמ׳ אמר רבינא לדברי האומר נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב לא תימא מדאורייתא מיחזא חזו ורבנן הוא דגזרו שלא ישהא אלא מדאורייתא נמי לא חזו
Car les deux pains sont une obligation propre au jour, et on ne peut pas dire « de peur qu’on ne tarde » ; et pourtant il enseigne : [leur cuisson] ne repousse ni le Chabbat ni le jour de fête.
דהא שתי הלחם דחובת היום הוא וליכא למימר שמא ישהא וקתני אינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב:
Nous reviendrons à toi, chapitre « Les deux pains ».
הדרן עלך פרק שתי הלחם
MICHNA: Les offrandes de farine et les libations devenues impures avant d’avoir été consacrées par l’ustensile peuvent être rachetées ; après avoir été consacrées par l’ustensile, elles ne peuvent être rachetées.
מתני׳ המנחות והנסכים שנטמאו עד שלא קדשו בכלי יש להם פדיון משקידשו בכלי אין להם פדיון
Les oiseaux, le bois, l’encens et les ustensiles de service, une fois devenus impurs, ne peuvent être rachetés, car le rachat n’a été énoncé que pour le bétail.
העופות והעצים והלבונה וכלי שרת משנטמאו אין להן פדיון שלא נאמר פדיון אלא בבהמה:
GUEMARA: Chmouel dit : Même s’ils sont purs, ils peuvent être rachetés. Quelle en est la raison ? Tant qu’ils n’ont pas été consacrés par l’ustensile, ils n’ont qu’une sainteté de valeur, et ce qui a une sainteté de valeur peut être racheté.
גמ׳ אמר שמואל ואפילו הן טהורין נפדין מאי טעמא כמה דלא קדשי בכלי קדושת דמים נינהו וקדושת דמים נפדין
Mais nous avons appris « devenues impures » ! — Il en est de même si elles ne sont pas devenues impures ; mais comme il voulait enseigner la fin : « après avoir été consacrées par l’ustensile, elles ne peuvent être rachetées », même si elles sont devenues impures, il a aussi enseigné au début : « devenues impures avant d’avoir été consacrées par l’ustensile ».
והא נטמאו תנן הוא הדין דאף על גב דלא נטמאו ואיידי דקא בעי מיתנא סיפא משקידשו בכלי אין להן פדיון דאפילו נטמאו נמי לא תנא נמי רישא שנטמאו עד שלא קדשו בכלי
[Quant à la fin :] c’est évident, elles ont une sainteté corporelle !
פשיטא קדושת הגוף נינהו
C’était nécessaire : il te serait venu à l’esprit de dire : puisque l’animal avec défaut est appelé « impur », l’impur est aussi comparable à l’animal avec défaut ; et de même que celui-ci, bien qu’ayant une sainteté corporelle, est racheté lorsqu’un défaut lui survient, ceux-ci aussi seraient rachetés. Il nous apprend que ce n’est pas d’un « impur » de ce genre que le Miséricordieux a qualifié l’animal avec défaut,
איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ובעל מום איקרי טמא טמא נמי כבעל מום דמי ואף על גב דקדוש קדושת הגוף כי נפיל ביה מום מיפריק הני נמי ליפרוק קמשמע לן דלאו כי האי טמא קרייה רחמנא לבעל מום
Original : Menachot 100b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.