Structure du débat :Baraïta 1Question 3Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
et s’il le voulait, il aspergerait ; et il enseigne qu’il ne transmet pas l’impureté des aliments. N’est-ce pas qu’il l’a rendu pigoul par l’aspersion ? — Non, il l’a rendu pigoul par l’abattage.
ואי בעי זריק וקתני דאינו מטמא טומאת אוכלין מאי לאו דפיגל בזריקה לא דפיגל בשחיטה
Au lieu d’enseigner : si l’on a rendu pigoul une offrande de farine, elle transmet l’impureté des aliments, qu’il distingue dans ce cas même : en quel cas ces paroles sont-elles dites ? Lorsqu’il l’a rendu pigoul par l’abattage ; mais s’il l’a rendu pigoul par l’aspersion, il transmet l’impureté des aliments !
אדתני פיגל במנחה מטמא טומאת אוכלין ליפלוג בדידה במה דברים אמורים דפיגל בשחיטה אבל פיגל בזריקה מטמא טומאת אוכלין
Le pigoul de l’offrande de farine lui était nécessaire : bien qu’il l’ait rendue pigoul par le prélèvement de la poignée — et la poignée dans l’offrande de farine est comparable à l’abattage —, elle transmet malgré cela l’impureté des aliments, puisqu’elle a eu un moment d’aptitude dès l’origine.
פיגל במנחה איצטריכא ליה דאף על גב דפיגל בקמיצה דקומץ במנחה כשחיטה דמי אפילו הכי מטמא טומאת אוכלין הואיל והיתה לו שעת הכושר מעיקרו
Rav Achi dit : J’ai rapporté cet enseignement devant Rav Na’hman[, qui m’a dit] : Tu peux même dire qu’il a réellement passé la nuit, et tu peux même dire qu’il l’a rendu pigoul par l’aspersion :
אמר רב אשי אמריתה לשמעתא קמיה דרב נחמן אפילו תימא לן ממש ואפילו תימא דפיגל בזריקה
On objecta : Rabbi Yehochoua a énoncé une règle : Tout ce qui a eu un moment de permission pour les cohanim, on n’encourt pas à son sujet le détournement des biens consacrés (méïla) ; et tout ce qui n’a pas eu de moment de permission pour les cohanim, on encourt à son sujet la méïla.
מיתיבי כלל אמר רבי יהושע כל שהיתה לו שעת היתר לכהנים אין מועלין בה וכל שלא היתה לו שעת היתר לכהנים מועלין בה
Et qu’est-ce qui n’a pas eu de moment de permission pour les cohanim ? Celle qui a été abattue [avec l’intention de la consommer] hors de son temps ou hors de son lieu, et celle dont des [personnes] inaptes ont reçu et aspergé le sang.
ואיזו היא שלא היתה לו שעת היתר לכהנים שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה ושקבלו פסולין וזרקו את דמה
Il enseigne en tout cas au début : « celle qui a passé la nuit, celle qui est devenue impure et celle qui est sortie ». N’est-ce pas qu’elle a réellement passé la nuit ? Et ici, c’est que s’il l’avait voulu, il aurait aspergé ; et il enseigne qu’on n’encourt pas la méïla !
קתני מיהא רישא שלנה ושנטמאת ושיצאה מאי לאו לנה ממש והכא דאי בעי הוה זריק הוא וקתני דאין מועלין
Mais si elle a réellement passé la nuit, qu’en est-il ? On encourrait vraiment la méïla ? [Il dit pourtant :] « Tout ce qui a eu un moment de permission pour les cohanim » et « tout ce qui n’a pas eu de moment de permission pour les cohanim » ;
אבל לינה ממש מאי הכי נמי דמועלין האי כל שהיה לו שעת היתר לכהנים וכל שלא היתה לו שעת היתר לכהנים
il aurait dû dire : « Tout ce qui a un moment de permission pour les cohanim, on n’encourt pas à son sujet la méïla ; et tout ce qui n’a pas de moment de permission pour les cohanim, on encourt à son sujet la méïla » !
כל שיש לו שעת היתר לכהנים אין מועלין בה וכל שאין לה שעת היתר לכהנים מועלין בה מיבעי ליה
L’impureté est due au statut d’aliment, et ce n’est pas un aliment : partout où, s’il le voulait, il pourrait asperger, cela le rend aliment, et il transmet l’impureté des aliments ; là où, même s’il le voulait, il ne pourrait pas asperger, cela ne le rend pas aliment, et il ne transmet pas l’impureté des aliments.
טומאה משום אוכלא ולאו (משום) אוכלא היא כל היכא דאי בעי זריק מצי זריק ליה משוי ליה אוכלא ומטמא טומאת אוכלין היכא דאי בעי (מצי) זריק לא מצי זריק לא משוי ליה אוכלא [ולא] מטמא טומאת אוכלין
On objecta : Celui qui apporte un sacrifice de culpabilité suspensif et qui apprend qu’il n’a pas fauté : s’il l’apprend avant que [l’animal] soit abattu, celui-ci sort paître dans le troupeau, ce sont les paroles de Rabbi Meïr. Et les Sages disent :
מיתיבי המביא אשם תלוי ונודע שלא חטא אם עד שלא נשחט נודע לו יצא וירעה בעדר דברי רבי מאיר וחכמים אומרים
Original : Menachot 102a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.