ils deviennent pigoul, ici, où il a pensé à l’égorgement lui-même, à plus forte raison !
מיפגלי הכא דחשיב בהו בזביחה גופה לא כ"ש
Mena’hot 14b מנחות
Structure du débat :Michna 1Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rabbi Yo’hanan a donc dit : voici la raison de Rabbi Yossé : l’Écriture en a fait un seul corps, et l’Écriture en a fait deux corps. Un seul corps, puisqu’ils se conditionnent l’un l’autre ; deux corps, puisque le Miséricordieux a dit : celui-ci est fait à part et celui-là est fait à part.
אלא א"ר יוחנן ה"ט דרבי יוסי הכתוב עשאן גוף אחד והכתוב עשאן שני גופין גוף אחד דמעכבי אהדדי שני גופין דאמר רחמנא הא לחודה עבידא והא לחודה עבידא
Si on les mélange, ils se mélangent, car l’Écriture en a fait un seul corps ; si on les sépare, ils se séparent, car l’Écriture en a fait deux corps.
ערבינהו מתערבין דהכתוב עשאן גוף אחד פלגינהו מיפלגי דהכתוב עשאן שני גופין
Rabbi Yo’hanan demanda : s’il a eu une intention de pigoul pour les pains de l’offrande de reconnaissance, qu’en est-il ? Pour l’offrande cuite au four, qu’en est-il ? Rav Ta’hlifa d’Occident lui enseigna : et de même tu diras des pains de l’offrande de reconnaissance, et de même tu diras de l’offrande cuite au four.
בעי רבי יוחנן פיגל בלחמי תודה מהו במנחת מאפה מהו תנא ליה רב תחליפא ממערבא וכן אתה אומר בלחמי תודה וכן אתה אומר במנחת מאפה
Nos maîtres ont enseigné : si au moment de l’égorgement il a eu l’intention de manger une demi-olive, et au moment de l’aspersion il a eu l’intention de manger une demi-olive, c’est du pigoul, car l’égorgement et l’aspersion se combinent.
ת"ר בשעת שחיטה חישב לאכול חצי זית ובשעת זריקה חישב לאכול חצי זית פיגול מפני ששחיטה וזריקה מצטרפין
Certains disent : l’égorgement et l’aspersion, qui tous deux rendent permis, oui ; la réception et le transport, non. Et certains disent : ceux-là, qui sont éloignés [l’un de l’autre, se combinent], et à plus forte raison ceux-ci, qui sont rapprochés.
איכא דאמרי שחיטה וזריקה דתרווייהו מתירין אין קבלה והולכה לא ואיכא דאמרי הנך דמרחקן וכ"ש הני דמקרבן
Est-ce bien ainsi ? Lévi n’a-t-il pas enseigné : quatre services ne se combinent pas pour le pigoul : l’égorgement et l’aspersion, la réception et le transport ? Rava a dit : ce n’est pas une difficulté : ceci est [l’opinion de] Rabbi, cela est [celle] des Sages.
איני והא תני לוי ארבע עבודות אין מצטרפות לפיגול שחיטה וזריקה קבלה והולכה אמר רבא ל"ק הא רבי הא רבנן
Car il est enseigné : celui qui égorge l’agneau [avec l’intention] de manger une demi-olive de cette galette, et de même l’autre [agneau] pour manger une demi-olive de cette galette, Rabbi dit : je dis que c’est valide.
דתניא השוחט את הכבש לאכול חצי זית מחלה זו וכן חבירו לאכול חצי זית מחלה זו רבי אומר אומר אני שזה כשר
Abayé lui dit : admettons que tu aies entendu Rabbi [le dire pour] la moitié de ce qui rend permis et la moitié de la consommation ; mais [pour] la totalité de ce qui rend permis et la moitié de la consommation, l’as-tu entendu ?
א"ל אביי אימר דשמעת ליה לרבי חצי מתיר וחצי אכילה כולו מתיר וחצי אכילה מי שמעת ליה
Rava bar Rav ’Hanan dit à Abayé : et même si Rabbi admet [le pigoul pour] la totalité de ce qui rend permis et la moitié de la consommation, qu’il décrète [pour] la moitié de ce qui rend permis et la moitié de la consommation à cause de la totalité de ce qui rend permis et la moitié de la consommation, puisque Rabbi Yossé décrète et que les Sages décrètent !
א"ל רבא בר רב חנן לאביי ואי אית ליה לרבי כולו מתיר וחצי אכילה לגזור חצי מתיר וחצי אכילה אטו כולו מתיר וחצי אכילה דהא רבי יוסי גזר ורבנן גזרי
Rabbi Yossé décrète, car nous avons appris : « [Avec l’intention] de faire fumer son encens le lendemain, Rabbi Yossé dit : c’est invalide, mais il n’y a pas de retranchement ; et les Sages disent : c’est du pigoul et l’on est passible de retranchement à son sujet. »
ר' יוסי גזר דתנן להקטיר לבונתה למחר רבי יוסי אומר פסול ואין בו כרת וחכ"א פיגול וחייבין עליה כרת
Et les Sages aussi décrètent, car nous avons appris : s’il a eu une intention de pigoul pour la poignée et non pour l’encens, pour l’encens et non pour la poignée, Rabbi Meïr dit : c’est du pigoul et l’on est passible de retranchement à son sujet ; et les Sages disent : il n’y a pas de retranchement tant qu’on n’a pas eu l’intention de pigoul pour la totalité de ce qui rend permis.
ורבנן נמי גזרי דתנן פיגל בקומץ ולא בלבונה בלבונה ולא בקומץ ר"מ אומר פיגול וחייבין עליו כרת וחכ"א אין בו כרת עד שיפגל בכל המתיר
Il lui répondit : comment comparer ? Passe encore là : Rabbi Yossé décrète pour la poignée d’encens à cause de la poignée de l’offrande ;
א"ל הכי השתא בשלמא התם גזר רבי יוסי קומץ דלבונה אטו קומץ דמנחה
les Sages décrètent pour la poignée à cause de la poignée de l’offrande du pécheur, et pour l’encens à cause de l’encens qui vient dans les coupes ;
רבנן גזרי קומץ אטו קומץ דמנחת חוטא ולבונה אטו לבונה הבאה בבזיכין
pour les agneaux aussi, un agneau à cause de l’autre agneau ;
כבשים נמי כבש אטו כבש חבירו
une coupe à cause de l’autre coupe.
בזך אטו בזך חבירו
Mais ici, y a-t-il quelque part une moitié de ce qui rend permis et une moitié de la consommation [qui soit pigoul], pour qu’on se lève et qu’on décrète ?
אלא הכא מי איכא חצי מתיר וחצי אכילה בעלמא דליקום וליגזר
Il est également logique que la raison des Sages soit celle-là, puisqu’il enseigne à la fin : les Sages admettent avec Rabbi Meïr, pour l’offrande du pécheur et l’offrande de jalousie, que s’il a eu une intention de pigoul pour la poignée, c’est du pigoul et l’on est passible de retranchement à son sujet, car c’est la poignée qui rend permis.
הכי נמי מסתברא דטעמא דרבנן מש"ה הוא דקתני סיפא מודים חכמים לר"מ במנחת חוטא ומנחת קנאות שאם פיגל בקומץ שפיגול וחייבין עליה כרת שהקומץ הוא המתיר
Pourquoi ai-je besoin d’enseigner cela ? C’est évident ! Y a-t-il une autre chose qui rende permis ? N’est-ce pas plutôt qu’il nous apprend ceci : la raison [du décret] pour la poignée est qu’il existe la poignée de l’offrande du pécheur, qui lui ressemble.
הא למה לי למיתנא כלל פשיטא מי איכא מתיר אחרינא אלא לאו הא קמ"ל דטעמא דקומץ משום דאיכא קומץ דמנחת חוטא דדמי ליה:
MICHNA: Si l’une des galettes ou l’une des rangées est devenue impure, Rabbi Yehouda dit : toutes deux sortiront au lieu de la combustion, car le sacrifice de la communauté ne se divise pas. Et les Sages disent : l’impure [reste] dans son impureté et la pure sera mangée.
מתני׳ נטמאת אחת מן החלות או אחד מן הסדרים רבי יהודה אומר שניהם יצאו לבית השריפה שאין קרבן ציבור חלוק וחכמים אומרים הטמא בטומאתו והטהור יאכל:
GUEMARA: Rabbi Éléazar a dit : la controverse porte sur [le cas survenu] avant l’aspersion ; mais après l’aspersion, tous s’accordent : l’impure [reste] dans son impureté et la pure sera mangée.
גמ׳ א"ר אלעזר מחלוקת לפני זריקה אבל לאחר זריקה דברי הכל הטמא בטומאתו והטהור יאכל
Et avant l’aspersion, sur quoi sont-ils en désaccord ? Rav Papa a dit : ils sont en désaccord sur la question de savoir si le diadème apporte l’agrément pour ce qui est mangé.
ולפני זריקה במאי פליגי אמר רב פפא בציץ מרצה על אכילות קא מיפלגי
Original : Menachot 14b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.