Les Sages pensent que le diadème apporte l’agrément pour ce qui est mangé, et Rabbi Yehouda pense que le diadème n’apporte pas l’agrément pour ce qui est mangé.
רבנן סברי הציץ מרצה על אכילות ורבי יהודה סבר אין הציץ מרצה על אכילות
Mena’hot 15a מנחות
Structure du débat :Michna 1Question 2
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rav Houna, fils de Rav Natan, dit à Rav Papa : mais voici ce qui monte [sur l’autel], pour lequel le diadème apporte l’agrément, et ils sont pourtant en désaccord !
א"ל רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא והא עולין דהציץ מרצה על העולין ופליגי
Car il est enseigné : si l’une des coupes est devenue impure, Rabbi Yehouda dit : toutes deux seront offertes dans l’impureté, car le sacrifice de la communauté ne se divise pas. Et les Sages disent : l’impure [reste] dans son impureté et la pure dans sa pureté.
דתניא נטמא אחד מן הבזיכין רבי יהודה אומר שניהם יעשו בטומאה לפי שאין קרבן ציבור חלוק וחכמים אומרים הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו
Et de plus, Rav Achi a dit : viens entendre : Rabbi Yehouda dit : même si une seule tribu est impure et que toutes les tribus sont pures, ils [l’]offriront dans l’impureté, car les sacrifices de la communauté ne se divisent pas. Et ici, que vient faire le diadème qui apporte l’agrément ?
ועוד אמר רב אשי ת"ש ר' יהודה אומר אפילו שבט אחד טמא וכל השבטים טהורין יעשו בטומאה לפי שאין קרבנות ציבור חלוק והכא מאי הציץ מרצה איכא
Et de plus, Ravina n’a-t-il pas dit : viens entendre : « Si l’une des galettes ou l’une des rangées est devenue impure, Rabbi Yehouda dit : toutes deux sortiront au lieu de la combustion, car le sacrifice de la communauté ne se divise pas. Et les Sages disent : l’impure [reste] dans son impureté et la pure sera mangée. »
ועוד האמר רבינא ת"ש נטמאת אחת מן החלות או אחת מן הסדרין רבי יהודה אומר שניהם יצאו לבית השריפה לפי שאין קרבן ציבור חלוק וחכמים אומרים הטמא בטומאתו והטהור יאכל
S’il en était ainsi, il aurait dû dire : « car le diadème n’apporte pas l’agrément pour ce qui est mangé » ! Rabbi Yo’hanan a donc dit : c’est un enseignement bien ordonné dans la bouche de Rabbi Yehouda que le sacrifice de la communauté ne se divise pas.
ואם איתא לפי שאין הציץ מרצה על אכילות מיבעי ליה אלא א"ר יוחנן למוד ערוך הוא בפיו של רבי יהודה שאין קרבן ציבור חלוק:
MICHNA: Le sacrifice de reconnaissance rend le pain pigoul, mais le pain ne rend pas pigoul le sacrifice de reconnaissance. Comment ? S’il a égorgé le sacrifice de reconnaissance [avec l’intention] d’en manger le lendemain, lui et le pain sont pigoul ; [avec l’intention] de manger du pain le lendemain, le pain est pigoul et le sacrifice de reconnaissance n’est pas pigoul.
מתני׳ התודה מפגלת את הלחם והלחם אינו מפגל את התודה כיצד שחט את התודה לאכול ממנה למחר היא והלחם מפוגלין לאכול מן הלחם למחר הלחם מפוגל והתודה אינה מפוגלת
Les agneaux rendent le pain pigoul, mais le pain ne rend pas pigoul les agneaux. Comment ? Celui qui égorge les agneaux [avec l’intention] d’en manger le lendemain, eux et le pain sont pigoul ; [avec l’intention] de manger le pain le lendemain, le pain est pigoul et les agneaux ne sont pas pigoul.
הכבשים מפגלין את הלחם והלחם אינו מפגל את הכבשים כיצד השוחט את הכבשים לאכול מהן למחר הם והלחם מפוגלין לאכול את הלחם למחר הלחם מפוגל והכבשים אינן מפוגלין:
GUEMARA: Quelle en est la raison ? Si tu dis que c’est à cause de [l’enseignement de] Rav Kahana, car Rav Kahana a dit : d’où savons-nous que les pains de l’offrande de reconnaissance sont appelés « reconnaissance » ? Car il est dit : « Il offrira, avec le sacrifice de reconnaissance, des galettes » (Lv 7, 12).
גמ׳ מ"ט אילימא משום דרב כהנא דאמר רב כהנא מנין ללחמי תודה שנקראו תודה שנאמר (ויקרא ז, יב) והקריב על זבח התודה חלות
S’il en est ainsi, l’inverse aussi ! Cela ne fait pas difficulté : le pain est appelé « reconnaissance », la reconnaissance n’est pas appelée « pain ».
אי הכי איפכא נמי הא לא קשיא לחם איקרי תודה תודה לא איקרי לחם
Mais ce qu’il enseigne, « les agneaux rendent le pain pigoul, mais le pain ne rend pas pigoul les agneaux », où trouvons-nous que le pain soit appelé « agneaux » ? (N’est-ce pas) plutôt que voici la raison : le pain est à cause du sacrifice de reconnaissance, et le sacrifice de reconnaissance n’est pas à cause du pain ; le pain est à cause des agneaux, et les agneaux ne sont pas à cause du pain.
אלא הא דקתני הכבשים מפגלין את הלחם והלחם אינו מפגל את הכבשים לחם היכא אשכחן דאיקרי כבשים אלא (לאו) היינו טעמא לחם גלל תודה ואין תודה גלל דלחם לחם גלל דכבשים ואין כבשים גלל דלחם
Et [les deux enseignements] sont nécessaires. Car s’il nous avait fait entendre [seulement] le sacrifice de reconnaissance, [j’aurais dit que] c’est là que, lorsqu’on a eu une intention de pigoul pour le pain, le sacrifice de reconnaissance ne devient pas pigoul, parce qu’ils ne sont pas liés l’un à l’autre par le balancement ; mais les agneaux, qui sont liés l’un à l’autre par le balancement, dis que, lorsqu’on a eu une intention de pigoul pour le pain, les agneaux aussi deviennent pigoul. C’est [donc] nécessaire.
וצריכי דאי אשמעינן תודה התם הוא דכי מפגל בלחם לא מפגלא תודה משום דלא הוזקקו זה לזה בתנופה אבל כבשים דהוזקקו זה לזה בתנופה אימא כי מפגל בלחם ליפגלי נמי כבשים צריכא:
Rabbi Éléazar demanda à Rav : celui qui égorge le sacrifice de reconnaissance [avec l’intention] de manger la valeur d’une olive de celui-ci et de son pain le lendemain, qu’en est-il ? Rendre pigoul le sacrifice de reconnaissance, je ne me le demande pas : si tout [ce qu’il pense manger] du pain ne le rend pas pigoul, [la valeur d’une olive] de lui et de son pain, faut-il le demander ?
בעא מיניה ר"א מרב השוחט את התודה לאכול כזית ממנה ומלחמה למחר מהו לאיפגולי תודה לא מיבעיא לי השתא כולו מלחמה לא מיפגלא ממנה ומלחמה מיבעיא
Ce que je me demande, c’est pour rendre pigoul le pain : le sacrifice de reconnaissance se combine-t-il pour rendre le pain pigoul, ou non ?
כי קא מיבעיא לי לאיפגולי לחם מי מצטרפה תודה לאיפגולי ללחם או לא
Il lui répondit : dans ce cas aussi, le pain est pigoul et le sacrifice de reconnaissance n’est pas pigoul. Mais pourquoi ? Qu’on dise un raisonnement a fortiori : si [le sacrifice de reconnaissance], qui rend pigoul, ne devient pas pigoul, ce qui vient rendre pigoul et ne l’a pas rendu, n’est-il pas logique qu’il ne devienne pas pigoul ?
אמר ליה אף בזו הלחם מפוגל והתודה אינה מפוגלת ואמאי לימא קל וחומר ומה (תודה) המפגל אין מתפגל הבא לפגל ולא פיגל אינו דין שלא יתפגל
Et disons-nous un raisonnement a fortiori de ce genre ? N’est-il pas enseigné : il arriva qu’un homme
ומי אמרינן קל וחומר כי האי גוונא והתניא מעשה באחד
Original : Menachot 15a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.