Structure du débat :Michna 1Question 3Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
[un homme] qui ensemença la vigne de son prochain alors qu’elle était au stade du bourgeon (semadar). L’affaire fut portée devant les Sages, qui interdirent les semences et permirent les vignes. Mais pourquoi ? Disons qu’il y a là un raisonnement a fortiori : si ce qui rend interdit [la vigne] n’est pas lui-même rendu interdit, ce qui venait pour rendre interdit et n’a pas rendu interdit, n’est-il pas logique qu’il ne soit pas rendu interdit ?
שזרע כרמו של חבירו סמדר ובא מעשה לפני חכמים ואסרו את הזרעים והתירו את הגפנים ואמאי לימא קל וחומר הוא ומה האוסר אינו נאסר הבא לאסור ולא אסר אינו דין שלא יתאסר
Comment comparer ? Là-bas, le chanvre et l’arum, la Torah les a interdits (comme nous l’avons appris : si son champ était ensemencé de chanvre et d’arum, il ne sèmera pas par-dessus, car ils produisent pendant trois ans) ; les autres semences ne sont interdites que de par les Sages. Celui qui a commis l’interdit, les Sages l’ont pénalisé ; celui qui n’a pas commis d’interdit, les Sages ne l’ont pas pénalisé. Mais ici, disons le raisonnement a fortiori !
הכי השתא התם קנבוס ולוף אסרה תורה (דתנן היתה שדהו זרועה קנבוס ולוף לא יהא זורע על גביהם שהן עושות לשלש שנים) שאר זרעים מדרבנן הוא דאסירי האי דעביד איסורא קנסוה רבנן האי דלא עביד איסורא לא קנסוה רבנן אבל הכא לימא ק"ו
Il y en a qui enseignent cela à propos des agneaux : Rabbi Éléazar demanda à Rav : celui qui égorge les agneaux [de Chavouot] dans l’intention de manger un kezayit d’eux et de leur pain [le lendemain], qu’en est-il ?
ואיכא דמתני לה אכבשים בעא מיניה רבי אלעזר מרב השוחט את הכבשים לאכול כזית מהן ומלחמן מהו
Que les agneaux deviennent pigoul, je ne le demande pas : si, lorsque [l’intention porte] entièrement sur le pain, ils ne deviennent pas pigoul, est-il besoin de le demander quand c’est d’eux et de leur pain ? Ce que je demande, c’est pour rendre le pain pigoul : les agneaux se joignent-ils pour rendre le pain pigoul ou non ?
לאיפגולי כבשים לא קא מיבעיא לי השתא כולו מלחם לא מפגלי מהן ומלחמן מיבעיא כי קא מיבעיא לי לאיפגולי לחם מי מצטרפי כבשים לאיפגולי ללחם או לא
Il lui répondit : dans ce cas aussi, le pain est pigoul et les agneaux ne sont pas pigoul. Mais pourquoi ? Disons un raisonnement a fortiori : si ce qui rend pigoul n’est pas lui-même rendu pigoul, ce qui venait pour rendre pigoul et n’a pas rendu pigoul, n’est-il pas logique qu’il ne soit pas rendu pigoul ?
א"ל אף בזו הלחם מפוגל והכבשים אינן מפוגלין ואמאי לימא ק"ו ומה המפגל אינו מתפגל הבא לפגל ולא פיגל אינו דין שלא יתפגל
Et dit-on un raisonnement a fortiori dans un cas pareil ? N’a-t-on pas enseigné : il arriva qu’un homme ensemença la vigne de son prochain au stade du bourgeon, etc. Et pourquoi ? Disons un raisonnement a fortiori : si ce qui rend interdit n’est pas rendu interdit, ce qui venait pour rendre interdit et n’a pas rendu interdit, n’est-il pas logique qu’il ne soit pas rendu interdit ?
ומי אמרינן ק"ו כי האי גונא והתניא מעשה באחד שזרע כרמו של חבירו סמדר וכו' ואמאי לימא ק"ו מה האוסר אינו נאסר הבא לאסור ולא אסר אינו דין שלא יתאסר
Comment comparer ? Là-bas, le chanvre et l’arum, la Torah les a interdits ; les autres semences ne sont interdites que de par les Sages. Celui qui a commis l’interdit, les Sages l’ont pénalisé ; celui qui n’a pas commis d’interdit, les Sages ne l’ont pas pénalisé. Mais ici, disons le raisonnement a fortiori !
הכי השתא התם קנבוס ולוף אסרה תורה שאר זרעים מדרבנן הוא דאסירי האי דעבד איסורא קנסוה רבנן דלא עבד איסורא לא קנסוה רבנן אבל הכא לימא ק"ו
Celui qui enseigne cela à propos du [sacrifice de] remerciement, à plus forte raison [l’applique-t-il] aux agneaux ; mais celui qui l’enseigne à propos des agneaux [dira] : ce sont les agneaux qui sont liés l’un à l’autre pour le balancement, mais le remerciement, qui n’est pas lié [au pain] pour le balancement, non.
מאן דמתני לה אתודה כל שכן אכבשים ומאן דמתני לה אכבשים כבשים הוא דהוזקקו זה לזה לתנופה אבל תודה דלא הוזקקה זה לזה בתנופה לא
Rabbi Abba Zouti posait la question ainsi : Rabbi Éléazar demanda à Rav : celui qui égorge un agneau dans l’intention de manger un kezayit de son compagnon le lendemain, qu’en est-il ? « Son compagnon » signifie-t-il l’[autre] agneau, et il ne le rend pas pigoul, ou bien signifie-t-il le pain, et il le rend pigoul ?
רבי אבא זוטי בעי לה הכי בעא מיניה ר' אלעזר מרב השוחט את הכבש לאכול כזית מחבירו למחר מהו חבירו כבש משמע ולא מפגל או דלמא לחם משמע ומפגל ליה
Il lui répondit : vous l’avez appris : s’il égorgea l’un des agneaux dans l’intention d’en manger le lendemain, celui-ci est pigoul et son compagnon est valide ; dans l’intention de manger de son compagnon le lendemain, tous deux sont valides. Il en ressort que « son compagnon » signifie l’agneau. — Peut-être s’agit-il du cas où il a précisé et dit : « son compagnon l’agneau ».
אמר ליה תניתוה שחט אחד מן הכבשים לאכול ממנו למחר הוא פיגול וחבירו כשר לאכול מחבירו למחר שניהם כשרים אלמא חבירו כבש משמע דלמא דפריש ואמר חבירו כבש:
MICHNA: Le sacrifice rend pigoul les libations à partir du moment où elles ont été consacrées dans l’ustensile, selon Rabbi Meïr. Les libations ne rendent pas pigoul le sacrifice. Comment ? Celui qui égorge le sacrifice dans l’intention d’en manger le lendemain, lui et ses libations sont pigoul ; [s’il a l’intention] d’offrir ses libations le lendemain, les libations sont pigoul et le sacrifice n’est pas pigoul.
מתני׳ הזבח מפגל את הנסכים משקדשו בכלי דברי ר"מ הנסכים אינן מפגלים את הזבח כיצד השוחט את הזבח לאכול ממנו למחר הוא ונסכיו מפוגלין להקריב נסכיו למחר הנסכים מפוגלין הזבח אינו מפוגל:
GUEMARA: Nos maîtres ont enseigné : pour les libations accompagnant un animal, on est passible [de retranchement] au titre de pigoul, parce que le sang du sacrifice leur permet d’être offertes, selon Rabbi Meïr.
גמ׳ ת"ר נסכי בהמה חייבין עליהן משום פיגול מפני שדם הזבח מתירן לקרב דברי ר"מ
On dit à Rabbi Meïr : mais un homme n’apporte-t-il pas son sacrifice aujourd’hui et ses libations jusqu’à dix jours [plus tard] ? Il leur répondit : moi aussi, je ne l’ai dit que de celles qui viennent avec le sacrifice. Ils lui dirent : il est possible de les affecter à un autre sacrifice !
אמרו לו לר"מ והלא אדם מביא זבחו היום ונסכיו עד י' ימים אמר להן אף אני לא אמרתי אלא בבאין עם הזבח א"ל אפשר לשנותו לזבח אחר
Nos maîtres ont enseigné : pour le log d’huile du lépreux, on est passible au titre de pigoul, parce que le sang de l’acham le permet [pour l’application] sur les pouces, selon Rabbi Meïr. On dit à Rabbi Meïr : mais un homme n’apporte-t-il pas son acham aujourd’hui et son log d’ici à dix jours ?
ת"ר לוג שמן של מצורע חייבין עליו משום פיגול מפני שדם אשם מתירו לבהונות דברי רבי מאיר אמרו לו לרבי מאיר והלא אדם מביא אשמו היום ולוגו מיכן ועד י' ימים
Il leur répondit : moi aussi, je ne l’ai dit que de celui qui vient avec l’acham. Ils lui dirent : il est possible de l’affecter à un autre acham ! Rava dit : Rabbi Meïr estime qu’ils ont été fixés par l’égorgement, comme les pains du remerciement.
אמר להן אף אני לא אמרתי אלא בבא עם האשם [א"ל] אפשר לשנותו לאשם אחר אמר רבא קסבר רבי מאיר הוקבעו בשחיטה כלחמי תודה:
Original : Menachot 15b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.