Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Question 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
MICHNA: Toutes les offrandes requièrent trois cents frottements et cinq cents frappes. Le frottement et la frappe [se font] sur les grains de blé ; Rabbi Yossé dit : sur la pâte. Toutes les offrandes viennent [en] dix [gâteaux] chacune, sauf les pains de proposition et les galettes du grand prêtre, qui viennent [en] douze – paroles de Rabbi Yehouda. Rabbi Meïr dit : Toutes viennent [en] douze, sauf les gâteaux du sacrifice de reconnaissance et du naziréat, qui viennent [en] dix chacun.
מתני׳ כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה שיפה ובעיטה בחיטין ור' יוסי אומר בבצק כל המנחות באות עשר עשר חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול שהם באות שתים עשרה דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר כולם באות שתים עשרה חוץ מחלות תודה ונזירות שהן באות עשר עשר:
GUEMARA: Il a été enseigné : Il frotte une fois, frappe deux fois ; frotte deux fois, frappe trois fois. Rabbi Yirmeya demanda : L’aller et le retour [comptent-ils pour] un, ou peut-être l’aller et le retour [comptent-ils pour] deux ? Qu’en est-il ? Que cela reste en suspens.
גמ׳ תנא שף אחת בועט שתים שף שתים בועט שלש בעי רבי ירמיה אמטויי ואתויי חד או דלמא אמטויי ואתויי תרי מאי תיקו:
« Le frottement et la frappe sur les grains de blé ; Rabbi Yossé dit : sur la pâte. » Il leur fut demandé : sur la pâte et non sur le blé, ou peut-être aussi sur la pâte ? Viens écouter, car il a été enseigné : Le frottement et la frappe sur les grains de blé ; Rabbi Yossé dit : le frottement et la frappe sur la pâte.
שיפה ובעיטה בחיטין רבי יוסי אומר בבצק: איבעיא להו בבצק ולא בחיטין או דלמא אף בבצק תא שמע דתניא שיפה ובעיטה בחיטין רבי יוסי אומר שיפה ובעיטה בבצק:
Toutes les offrandes qui viennent [en] dix chacune, d’où le savons-nous ? On le déduit des pains de reconnaissance : de même que là-bas dix, de même ici dix. Mais qu’on le déduise des pains de proposition : de même que là-bas douze, de même ici douze !
כל המנחות דבאות עשר עשר מנלן גמר מלחמי תודה מה להלן עשר אף כאן עשר ולילף מלחם הפנים מה להלן שתים עשרה אף כאן שתים עשרה
Il est logique qu’il faille le déduire des pains de reconnaissance, car [comme elles, ils viennent] d’un particulier, d’un don volontaire, avec de l’huile, ils deviennent invalides [en passant la nuit], et ne viennent ni le Chabbat ni en état d’impureté.
מסתברא מלחמי תודה הוה ליה למילף שכן יחיד המתנדב שמן נפסל שלא בשבת ושלא בטומאה
Au contraire, c’est des pains de proposition qu’il fallait le déduire, car [comme elles, ils sont offerts] dans le Sanctuaire, avec de l’encens, en matsa, et [constituent un sacrifice] en soi !
אדרבה מלחם הפנים הוה ליה למילף שכן הקדש ולבונה מצה ועצם
Et si nous estimons qu’une chose apprise par analogie verbale peut à son tour enseigner par construction de principe, qu’on le déduise des galettes du grand prêtre : de même que là-bas douze, de même ici douze !
ואי סבירא לן דבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בבנין אב נילף מחביתי כהן גדול מה להלן שתים עשרה אף כאן שתים עשרה
Il est logique qu’il faille le déduire des pains de reconnaissance, car [comme elles, ils viennent] d’un homme ordinaire, d’un don volontaire, [sans] moitiés,
מסתברא מלחמי תודה הוה ליה למילף שכן הדיוט שהתנדב חצאין
« Rabbi Meïr dit : Toutes viennent [en] douze. » Qu’estime-t-il ? S’il estime qu’une chose apprise par analogie verbale peut à son tour enseigner par construction de principe, il le déduit des galettes du grand prêtre, car celles-là [les ressemblances] sont plus nombreuses.
רבי מאיר אומר כולן באות שתים עשרה מאי קסבר אי סבירא ליה דדבר הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בבנין אב יליף מחביתי דכהן גדול דהני נפישן
S’il estime qu’une chose apprise par analogie verbale ne peut pas à son tour enseigner par construction de principe, il le déduit des pains de proposition : [ce qui est offert dans] le Sanctuaire [se déduit] de préférence de [ce qui est offert dans] le Sanctuaire.
אי סבירא ליה דדבר הלמד בגזירה שוה אינו חוזר ומלמד בבנין אב יליף מלחם הפנים הקדש מהקדש עדיף ליה:
« Sauf les gâteaux du sacrifice de reconnaissance et du naziréat, qui viennent [en] dix chacun. » Les pains de reconnaissance, c’est explicitement écrit à leur sujet.
חוץ מלחמי תודה ונזירות שהן באות עשר עשר: לחמי תודה בהדיא כתיב בהו
Rav Touvi bar Kisna dit au nom de Chmouel : Les pains de reconnaissance qu’on a cuits en quatre gâteaux, on est quitte. Mais il en faut quarante pour la mitsva !
אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל לחמי תודה שאפאן ארבע חלות יצא והא בעינן ארבעים למצוה
Et il faut bien prélever d’eux la terouma ! Et si tu dis qu’il la prélève de chacun d’eux, « un » a dit le Miséricordieux : qu’il ne prenne pas un morceau ! – [Le cas est] qu’il les a mis à part lors du pétrissage.
והא בעי אפרושי תרומה מינייהו וכי תימא דמפריש מכל חדא וחדא אחד אמר רחמנא שלא יטול פרוס דאפרשינהו בלישה
On objecta : Toutes les offrandes dont on a augmenté ou diminué le nombre de gâteaux sont valides, sauf les pains de proposition, les galettes du grand prêtre, les pains de reconnaissance et du naziréat ! – Lui
מיתיבי כל המנחות שריבה במדת חלתן או שמיעט במדת חלתן כשרות חוץ מלחם הפנים וחביתי כוהן גדול ולחמי תודה ונזירות הוא
Original : Menachot 76a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.