Structure du débat :Michna 3Baraïta 2Question 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
parle comme ce tanna-ci, car il a été enseigné : Toutes les offrandes dont on a augmenté ou diminué le nombre de gâteaux sont valides, sauf les pains de proposition et les galettes du grand prêtre ; et certains disent : aussi les pains de reconnaissance et du naziréat.
דאמר כי האי תנא דתניא כל המנחות שריבה במדת חלתן או שמיעט במדת חלתן כשרות חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול ויש אומרים אף לחמי תודה ונזירות
Rav Houna dit : Une offrande cuite au four qu’on a cuite en un seul gâteau, on est quitte. Pour quelle raison ? « Matsot » est écrit de façon défective (מצת).
אמר רב הונא מנחת מאפה שאפה חלה אחת יצא מאי טעמא (מצות) מצת כתיב
Rav Papa objecta : La raison est qu’il est écrit מצת ; mais là où il est écrit מצות, non ? Or au sujet des pains de reconnaissance il est écrit מצות, et Rav Touvi bar Kisna a dit au nom de Chmouel : Les pains de reconnaissance qu’on a cuits en quatre gâteaux, on est quitte ! – Celle-là est en désaccord.
מתקיף לה רב פפא טעמא דכתיב מצת הא כתיב מצות לא והא גבי לחמי תודה דכתיב מצות ואמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל לחמי תודה שאפאן ארבע חלות יצא ההיא פליגא:
MICHNA: L’omer venait [comme] un dixième [d’épha tiré] de trois séas ; les deux pains, deux dixièmes de trois séas ; les pains de proposition, vingt-quatre dixièmes de vingt-quatre séas.
מתני׳ העומר היה בא עשרון משלש סאין שתי הלחם שתי עשרונים משלש סאין לחם הפנים עשרים וארבע עשרונים מעשרים וארבע סאין:
Les deux pains, deux dixièmes de trois séas : puisqu’ils viennent de blé, bien qu’ils viennent de la nouvelle [récolte], deux dixièmes s’obtiennent de trois séas.
שתי הלחם שתי עשרונות משלש סאין כיון דמחיטין אתיין אף על גב דמחדש אתיין שתי עשרונות אתו משלש סאין
Les pains de proposition, vingt-quatre dixièmes de vingt-quatre séas : pour quelle raison ? Puisqu’ils viennent de blé et de l’ancienne [récolte], un dixième de choix s’obtient d’une séa.
לחם הפנים עשרים וארבעה עשרונות מעשרים וארבעה סאין מאי טעמא כיון דמחיטין אתו ומישן אתו עשרון מובחר אתי מסאה
Les Rabbanan ont enseigné : Toutes les offrandes dont on a augmenté ou diminué la mesure du dixième sont invalides ; si l’on a augmenté ou diminué la mesure de leurs séas, elles sont valides.
תנו רבנן כל המנחות שריבה במדת עשרונן או שמיעט במדת עשרון פסולות ריבה במדת סאין שלהן או שמיעט במדת סאין שלהן כשרות:
MICHNA: L’omer était tamisé avec treize tamis, les deux pains avec douze, et les pains de proposition avec onze. Rabbi Chimon dit : Il n’y avait pas de nombre fixe ; mais il apportait de la fleur de farine tamisée autant que nécessaire, comme il est dit : « Et tu prendras de la fleur de farine et tu la cuiras » (Lv 24, 5) – jusqu’à ce qu’elle soit tamisée autant que nécessaire.
מתני׳ העומר היה מנופה בשלש עשרה נפה שתי הלחם בשתים עשרה ולחם הפנים באחת עשרה רבי שמעון אומר לא היה להן קצבה אלא סולת מנופה כל צרכה היה מביא שנאמר (ויקרא כד, ה) ולקחת סולת ואפית אותה עד שתהא מנופה כל צרכה:
GUEMARA: Les Rabbanan ont enseigné : [On tamisait alternativement] avec un fin, avec un gros, avec un fin, avec un gros. Rabbi Chimon ben Éléazar dit : Il y avait treize tamis dans le Sanctuaire, l’un au-dessus de l’autre ; le supérieur retenait le son, l’inférieur retenait la fleur de farine.
גמ׳ תנו רבנן בדקה בגסה בדקה בגסה ר' שמעון בן אלעזר אומר שלש עשרה נפות היו במקדש זו למעלה מזו וזו למעלה מזו עליונה קולטת סובין תחתונה קולטת סולת:
« Rabbi Chimon dit : Il n’y avait pas de nombre fixe. » Les Rabbanan ont enseigné : « De la fleur de farine et tu la cuiras » : cela enseigne qu’on la prend [à l’état de] fleur de farine.
רבי שמעון אומר לא היה להן קצבה: תנו רבנן סולת ואפית אותה מלמד. שנקחת סולת
Et d’où [sait-on qu’on peut prendre] même du blé ? Le verset dit : « et tu prendras » – de toute façon. On pourrait croire qu’il en est de même pour les autres offrandes ; le verset dit : « la ». [Et pourquoi ?] À cause de l’épargne.
ומנין שאפילו חיטין תלמוד לומר ולקחת מכל מקום יכול אף בשאר מנחות כן תלמוד לומר אותה מפני החיסחון
(Rabbi Éléazar dit :) Qu’est-ce que « à cause de l’épargne » ? Rabbi Éléazar dit : La Torah ménage les biens d’Israël. Où est-ce suggéré ? Car il est écrit : « et tu abreuveras la communauté et leur bétail » (Nb 20, 8).
(אמר רבי אלעזר) מאי מפני החיסחון אמר רבי אלעזר התורה חסה על ממונן של ישראל היכא רמיזא דכתיב (במדבר כ, ח) והשקית את העדה ואת בעירם:
MICHNA: Le sacrifice de reconnaissance venait [avec] cinq séas de Jérusalem, qui font six [séas] du désert : deux éphas – l’épha faisant trois séas –, [soit] vingt dixièmes : dix pour le levé et dix pour la matsa.
מתני׳ התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות שתי איפות האיפה שלש סאין עשרים עשרון עשרה לחמץ ועשרה למצה
Original : Menachot 76b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.