sur une simple civière, et les pauvres en avaient honte. On institua qu’on emporterait tout le monde sur une simple civière, par égard pour l’honneur des pauvres.
בכליכה והיו עניים מתביישין התקינו שיהו הכל מוציאין בכליכה מפני כבודן של עניים
Mo’ed katan 27b מועד קטן
Structure du débat :Baraïta 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Autrefois, on plaçait de l’encens sous ceux qui étaient morts d’une maladie des intestins, et les vivants atteints d’une maladie des intestins en avaient honte. On institua qu’on en placerait sous tous, par égard pour l’honneur des vivants atteints d’une maladie des intestins.
בראשונה היו מניחין את המוגמר תחת חולי מעים מתים והיו חולי מעים חיים מתביישין התקינו שיהו מניחין תחת הכל מפני כבודן של חולי מעים חיים
Autrefois, on immergeait les ustensiles [utilisés] par les femmes mortes en état de nidda, et les femmes nidda vivantes en avaient honte. On institua qu’on immergerait [les ustensiles utilisés] par toutes les femmes, par égard pour l’honneur des femmes nidda vivantes. Autrefois, on immergeait [les ustensiles utilisés] par les zavim morts, et les zavim vivants en avaient honte. On institua qu’on immergerait [les ustensiles utilisés] par tous, par égard pour l’honneur des zavim vivants.
בראשונה היו מטבילין את הכלים על גבי נדות מתות והיו נדות חיות מתביישות התקינו שיהו מטבילין על גבי כל הנשים מפני כבודן של נדות חיות בראשונה מטבילין על גבי זבין מתים והיו זבין חיים מתביישין התקינו שיהו מטבילין על גב הכל מפני כבודן של זבין חיים
Autrefois, la sortie du mort était plus pénible pour ses proches que sa mort elle-même, au point que ses proches l’abandonnaient et s’enfuyaient. Jusqu’à ce que vînt Rabban Gamliel, qui se traita lui-même avec simplicité et fut emporté dans des vêtements de lin ; et le peuple prit l’habitude, à sa suite, d’emporter [les morts] dans des vêtements de lin. Rav Papa a dit : et aujourd’hui, tout le monde a coutume [de le faire] même avec une toile grossière d’un zouz.
בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו עד שהיו קרוביו מניחין אותו ובורחין עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש בעצמו ויצא בכלי פשתן ונהגו העם אחריו לצאת בכלי פשתן אמר רב פפא והאידנא נהוג עלמא אפילו בצרדא בר זוזא:
« On ne dépose pas le lit [funèbre] sur la place. » Rav Papa a dit : il n’y a pas de fête face à un érudit en Torah [on prononce son éloge même pendant la fête], et à plus forte raison à ’Hanouka et à Pourim.
אין מניחין את המטה ברחוב: אמר רב פפא אין מועד בפני תלמיד חכם וכל שכן חנוכה ופורים
Et cela ne vaut qu’en sa présence, mais pas en son absence. Est-ce bien ainsi ? Rav Kahana n’a-t-il pas prononcé l’éloge funèbre de Rav Zevid de Nehardea à Poum Nahara ? Rav Papi a dit : c’était le jour de la nouvelle [de sa mort], ce qui équivaut à sa présence.
והני מילי בפניו אבל שלא בפניו לא איני והא רב כהנא ספדיה לרב זביד מנהרדעא בפום נהרא אמר רב פפי יום שמועה הוה וכבפניו דמי
’Oulla a dit : l’éloge funèbre [se fait] sur le cœur, ainsi qu’il est écrit : « On se frappe les seins en se lamentant » (Is 32, 12) ; le battement [se fait] avec la main ; le piétinement avec le pied.
אמר עולא הספד על לב דכתיב (ישעיהו לב, יב) על שדים סופדים טיפוח ביד קילוס ברגל
Les rabbins ont enseigné : celui qui piétine ne piétinera pas en sandale, mais en chaussure, à cause du danger.
תנו רבנן המקלס לא יקלס בסנדל אלא במנעל מפני הסכנה
Rabbi Yo’hanan a dit : un endeuillé, dès qu’il a hoché la tête, les consolateurs n’ont plus le droit de rester assis auprès de lui.
אמר רבי יוחנן אבל כיון שניענע ראשו שוב אין מנחמין רשאין לישב אצלו
Rabbi Yo’hanan a dit aussi : tous sont tenus de se lever devant le Nassi, sauf l’endeuillé et le malade. Et Rabbi Yo’hanan a dit : à tous on dit « asseyez-vous », sauf à l’endeuillé et au malade.
ואמר רבי יוחנן הכל חייבין לעמוד מפני נשיא חוץ מאבל וחולה ואמר ר' יוחנן לכל אומרים להם שבו חוץ מאבל וחולה
Rav Yehouda a dit au nom de Rav : un endeuillé, le premier jour, il lui est interdit de manger son propre pain, puisque le Miséricordieux a dit à Ézéchiel : « Et le pain des hommes, tu ne le mangeras pas » (Ez 24, 17). Rabba et Rav Yossef échangeaient leurs repas l’un avec l’autre.
אמר רב יהודה אמר רב אבל יום ראשון אסור לאכול לחם משלו מדאמר ליה רחמנא ליחזקאל (יחזקאל כד, יז) ולחם אנשים לא תאכל רבה ורב יוסף מחלפי סעודתייהו להדדי
Rav Yehouda a dit encore au nom de Rav : [s’il y a] un mort dans la ville, il est interdit à tous les habitants de la ville de faire un travail.
ואמר רב יהודה אמר רב מת בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה
Rav Hamnouna arriva à Daroumata. Il entendit le son du chofar [annonçant] un décès et vit des gens qui travaillaient. Il leur dit : que ces gens soient frappés d’excommunication ! N’y a-t-il pas un mort dans la ville ? Ils lui dirent : il y a une confrérie [funéraire] dans la ville. Il leur dit : s’il en est ainsi, cela vous est permis.
רב המנונא איקלע לדרומתא שמע קול שיפורא דשכבא חזא הנך אינשי דקא עבדי עבידתא אמר להו ליהוו הנך אינשי בשמתא לא שכבא איכא במתא אמרו ליה חבורתא איכא במתא אמר להו אי הכי שריא לכו
Rav Yehouda a dit encore au nom de Rav : quiconque s’afflige outre mesure pour son mort pleurera un autre mort. Une femme qui habitait dans le voisinage de Rav Houna avait sept fils. L’un d’eux mourut, et elle le pleurait outre mesure. Rav Houna lui fit dire : ne fais pas ainsi. Elle n’y prêta pas attention. Il lui fit dire : si tu écoutes, c’est bien ; sinon, prépare des provisions [funéraires] pour un autre. [Un autre] mourut, et ils moururent tous. À la fin, il lui dit : prépare des provisions pour toi-même ; et elle mourut.
ואמר רב יהודה אמר רב כל המתקשה על מתו יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה ההיא איתתא דהות בשיבבותיה דרב הונא הוו לה שבעה בני מת חד מינייהו הוות קא בכיא ביתירתא עליה שלח לה רב הונא לא תעבדי הכי לא אשגחה ביה שלח לה אי צייתת מוטב ואי לא צבית זוודתא לאידך מית ומיתו כולהו לסוף אמר לה תימוש זוודתא לנפשיך ומיתא
« Ne pleurez pas le mort et ne vous lamentez pas sur lui » (Jr 22, 10) : ne pleurez pas le mort outre mesure, et ne vous lamentez pas sur lui au-delà de la mesure. Comment donc ? Trois jours pour les pleurs, sept pour l’éloge funèbre, et trente pour [l’interdit de] repasser [les vêtements] et de se couper les cheveux. Au-delà, le Saint, béni soit-Il, dit : vous n’êtes pas plus miséricordieux envers lui que Moi.
(ירמיהו כב, י) אל תבכו למת ואל תנודו לו אל תבכו למת יותר מדאי ואל תנודו לו יותר מכשיעור הא כיצד שלשה ימים לבכי ושבעה להספד ושלשים לגיהוץ ולתספורת מכאן ואילך אמר הקדוש ברוך הוא אי אתם רחמנים בו יותר ממני
« Pleurez, pleurez celui qui s’en va » (Jr 22, 10) : Rav Yehouda a dit : celui qui s’en va sans enfants. Rabbi Yehochoua ben Lévi n’allait à la maison d’un endeuillé que pour celui qui s’en allait sans enfants, car il est écrit : « Pleurez, pleurez celui qui s’en va, car il ne reviendra plus et ne verra plus son pays natal » (Jr 22, 10). Rav Houna a dit : c’est celui qui a commis une transgression et l’a répétée.
(ירמיהו כב, י) בכו בכו להולך אמר רב יהודה להולך בלא בנים רבי יהושע בן לוי לא אזל לבי אבלא אלא למאן דאזיל בלא בני דכתיב בכו בכו להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו רב הונא אמר זה שעבר עבירה ושנה בה
Rav Houna suit son propre raisonnement, car Rav Houna a dit : dès qu’un homme a commis une transgression et l’a répétée, elle lui devient permise. « Elle lui devient permise », comment peux-tu le penser ? Dis plutôt : elle devient pour lui comme une chose permise.
רב הונא לטעמיה דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא אימא נעשית לו כהיתר
Rabbi Lévi a dit : un endeuillé, les trois premiers jours, doit se considérer comme si une épée était posée entre ses deux cuisses ; de trois à sept, comme si elle était posée face à lui dans un coin ; au-delà, comme si elle passait devant lui dans la rue.
אמר רבי לוי אבל שלשה ימים הראשונים יראה את עצמו כאילו חרב מונחת לו בין שתי (יריכותיו) משלשה עד שבעה כאילו מונחת לו כנגדו בקרן זוית מכאן ואילך כאילו עוברת כנגדו בשוק:
« Et celui des femmes jamais, par respect. » Les gens de Nehardea disent : on ne l’a enseigné
ולא של נשים לעולם מפני הכבוד: אמרי נהרדעי לא שנו
Original : Moed Katan 27b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.