que pour une accouchée [morte en couches], mais pour les autres femmes, on dépose [le lit funèbre].
אלא חיה אבל שאר נשים מניחין
Mo’ed katan 28a מועד קטן
Structure du débat :Baraïta 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rabbi Éléazar a dit : même pour les autres femmes, car il est écrit : « Myriam mourut là et fut enterrée là » (Nb 20, 1) : l’enterrement suit immédiatement la mort.
ר' אלעזר אמר אפילו שאר הנשים דכתיב (במדבר כ, א) ותמת שם מרים ותקבר שם סמוך למיתה קבורה
Rabbi Éléazar a dit encore : Myriam aussi est morte par un baiser. Cela découle [de l’emploi commun du mot] « là » – « là », [appliqué] à Moïse. Et pourquoi n’est-il pas dit à son sujet « sur la bouche du Seigneur » ? Parce qu’il serait inconvenant de le dire.
ואמר ר' אלעזר אף מרים בנשיקה מתה אתיא שם שם ממשה ומפני מה לא נאמר בה על פי ה' מפני שגנאי הדבר לאומרו
Rabbi Ami a dit : pourquoi la mort de Myriam a-t-elle été juxtaposée à la section de la vache rousse ? Pour te dire : de même que la vache rousse fait expiation, de même la mort des justes fait expiation. Rabbi Éléazar a dit : pourquoi la mort d’Aaron a-t-elle été juxtaposée aux vêtements sacerdotaux ? De même que les vêtements sacerdotaux font expiation, de même la mort des justes fait expiation.
א"ר אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה לומר לך מה פרה אדומה מכפרת אף מיתתן של צדיקים מכפרת א"ר אלעזר למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה מה בגדי כהונה מכפרין אף מיתתן של צדיקים מכפרת
Les rabbins ont enseigné : celui qui meurt subitement, c’est une mort arrachée ; s’il est tombé malade un jour et est mort, c’est une mort précipitée. Rabbi ’Hanania ben Gamliel dit : c’est une mort par fléau, ainsi qu’il est dit : « Fils d’homme, voici que Je vais t’enlever la joie de tes yeux par un fléau » (Ez 24, 16), et il est écrit : « Je parlai au peuple le matin, et ma femme mourut le soir » (Ez 24, 18).
ת"ר מת פתאום זו היא מיתה חטופה חלה יום אחד ומת זו היא מיתה דחופה ר' חנניא בן גמליאל אומר זו היא מיתת מגפה שנאמר (יחזקאל כד, טז) בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה וכתיב (יחזקאל כד, יח) ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב
[Malade] deux jours et mort, c’est une mort repoussée ; trois, [c’est la mort de] la réprimande ; quatre, [celle] du blâme ; cinq, c’est la mort de tout homme.
שני ימים ומת זו היא מיתה דחויה ג' גערה ארבעה נזיפה חמשה זו היא מיתת כל אדם
Rabbi ’Hanin a dit : quel est le verset ? « Voici, tes jours approchent où tu vas mourir » (Dt 31, 14) : « voici », un ; « approchent », deux ; « tes jours », deux ; cela fait cinq. « Voici » [hen] compte pour un, car en grec on appelle « un » hen.
א"ר חנין מאי קרא (דברים לא, יד) הן קרבו ימיך למות הן חד קרבו תרי ימיך תרי הא חמשה הן חד שכן בלשון יוני קורין לאחת הן
Celui qui meurt à cinquante ans, c’est la mort par retranchement (karet) ; à cinquante-deux ans, c’est la mort de Samuel de Rama ; à soixante, c’est la mort par la main du Ciel.
מת בחמשים שנה זו היא מיתת כרת חמשים ושתים שנה זו היא מיתתו של שמואל הרמתי ששים זו היא מיתה בידי שמים
Mar Zoutra a dit : quel est le verset ? Il est écrit : « Tu viendras à la tombe dans la vigueur [be-khela’h] » (Jb 5, 26) : khela’h a pour valeur numérique soixante.
אמר מר זוטרא מאי קרא דכתיב (איוב ה, כו) תבא בכלח אלי קבר בכלח בגימטריא שיתין הוו
Soixante-dix, c’est la vieillesse ; quatre-vingts, c’est la vigueur, ainsi qu’il est écrit : « Les jours de nos années sont de soixante-dix ans, et pour les plus vigoureux, de quatre-vingts ans » (Ps 90, 10). Rabba a dit : de cinquante à soixante ans, c’est la mort par retranchement ; et si on ne l’a pas compté [ainsi], c’est par égard pour l’honneur de Samuel de Rama.
שבעים שיבה שמונים גבורות דכתיב (תהלים צ, י) ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה אמר רבה מחמשים ועד ששים שנה זו היא מיתת כרת והאי דלא חשיב להו משום כבודו של שמואל הרמתי
Rav Yossef, quand il eut soixante ans, fit une fête pour les rabbins. Il dit : je suis sorti du retranchement. Abayé lui dit : admettons que le maître soit sorti du retranchement des années ; le maître est-il sorti du retranchement des jours ? Il lui dit : tiens-en au moins la moitié en main.
רב יוסף כי הוה בר שיתין עבד להו יומא טבא לרבנן אמר נפקי לי מכרת א"ל אביי נהי דנפק ליה מר מכרת דשני מכרת דיומי מי נפיק מר א"ל נקוט לך מיהא פלגא בידך
Rav Houna mourut subitement. Les rabbins s’en inquiétaient. Zouga d’Adiabène leur enseigna : on ne l’a dit que pour celui qui n’a pas atteint [l’âge de] la vigueur ; mais s’il a atteint la vigueur, c’est la mort par un baiser.
רב הונא נח נפשיה פתאום הוו קא דייגי רבנן תנא להו זוגא דמהדייב לא שנו אלא שלא הגיע לגבורות אבל הגיע לגבורות זו היא מיתת נשיקה
Rava a dit : la vie, les enfants et la subsistance ne dépendent pas du mérite, mais dépendent de l’astre [de chacun]. Car Rabba et Rav ’Hisda étaient tous deux des maîtres justes : l’un priait et la pluie venait, l’autre priait et la pluie venait.
אמר רבא חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן צדיקי הוו מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא
Rav ’Hisda vécut quatre-vingt-douze ans ; Rabba vécut quarante ans. Dans la maison de Rav ’Hisda, soixante noces ; dans la maison de Rabba, soixante deuils.
רב חסדא חיה תשעין ותרתין שנין רבה חיה ארבעין בי רב חסדא שיתין הלולי בי רבה שיתין תיכלי
Dans la maison de Rav ’Hisda, de la fleur de farine pour les chiens, et on n’en voulait pas ; dans la maison de Rabba, du pain d’orge pour les gens, et on n’en trouvait pas.
בי רב חסדא סמידא לכלבי ולא מתבעי בי רבה נהמא דשערי לאינשי ולא משתכח
Rava a dit encore : j’ai demandé ces trois choses devant le Ciel ; on m’en a donné deux, et on ne m’en a pas donné une. La sagesse de Rav Houna et la richesse de Rav ’Hisda, on me les a données ; l’humilité de Rabba bar Rav Houna, on ne me l’a pas donnée.
ואמר רבא הני תלת מילי בעאי קמי שמיא תרתי יהבו לי חדא לא יהבו לי חוכמתיה דרב הונא ועותריה דרב חסדא ויהבו לי ענותנותיה דרבה בר רב הונא לא יהבו לי
Rav Seorim, le frère de Rava, était assis devant Rava [à l’agonie]. Il le vit qui s’assoupissait. [Rava] lui dit : que le maître lui dise [à l’ange de la mort] de ne pas me faire souffrir. Il lui dit : le maître n’est-il pas son ami ? Il lui dit : puisque mon astre lui a été livré, il ne fait plus attention à moi. Il lui dit : que le maître m’apparaisse [après sa mort]. Il lui apparut. Il lui dit : le maître a-t-il souffert ? Il lui dit : comme la piqûre d’une lancette.
רב שעורים אחוה דרבא הוה יתיב קמיה דרבא חזייה דהוה קא מנמנם א"ל לימא ליה מר דלא לצערן א"ל מר לאו שושביניה הוא א"ל כיון דאימסר מזלא לא אשגח בי א"ל ליתחזי לי מר איתחזי ליה א"ל הוה ליה למר צערא א"ל כי ריבדא דכוסילתא
Rava était assis devant Rav Na’hman [à l’agonie]. Il le vit qui s’assoupissait. [Rav Na’hman] lui dit : que le maître lui dise de ne pas me faire souffrir. Il lui dit : le maître n’est-il pas un homme important ? Il lui dit : qui est important, qui est considéré, qui est éminent [devant lui] ?
רבא הוה יתיב קמיה דר"נ חזייה דקא מנמנם א"ל לימא ליה מר דלא לצערן א"ל מר לאו אדם חשוב הוא א"ל מאן חשיב מאן ספין מאן רקיע
Il lui dit : que le maître m’apparaisse. Il lui apparut. Il lui dit : le maître a-t-il souffert ? Il lui dit : comme lorsqu’on retire un cheveu du lait. Et si le Saint, béni soit-Il, me disait : retourne dans ce monde-là comme tu étais, je ne le voudrais pas, car sa terreur est grande.
א"ל ליתחזי לי מר אתחזי ליה א"ל ה"ל למר צערא א"ל כמישחל בניתא מחלבא ואי אמר לי הקב"ה זיל בההוא עלמא כד הוית לא בעינא דנפיש בעיתותיה
Rabbi Éléazar était en train de manger de la terouma. [L’ange de la mort] lui apparut. Il lui dit : je suis en train de manger de la terouma ; n’est-elle pas appelée sainte ? Le moment passa pour lui.
רבי אלעזר הוה קאכיל תרומה איתחזי ליה א"ל תרומה קא אכילנא ולאו קודש איקרי חלפא ליה שעתא
À Rav Chéchet, il apparut au marché. Il lui dit : au marché, comme une bête ? Viens à la maison.
רב ששת איתחזי ליה בשוקא אמר ליה בשוקא כבהמה איתא לגבי ביתא
À Rav Achi, il apparut au marché. Il lui dit : accorde-moi un délai de trente jours, que je révise mon étude, car vous dites [là-haut] : heureux celui qui arrive ici avec son étude en main. Le trentième jour, il vint. [Rav Achi] lui dit : pourquoi tant de hâte ? Il lui dit : les pieds de Bar Nathan te pressent, et un règne ne touche pas à un autre, fût-ce de l’épaisseur d’un cheveu.
רב אשי איתחזי ליה בשוקא א"ל איתרח לי תלתין יומין ואהדרי לתלמודאי דאמריתו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ביום תלתין אתא אמר ליה מאי כולי האי קא דחקא רגליה דבר נתן ואין מלכות נוגעת בחבירתה אפילו כמלא נימא
Rav ’Hisda, il ne pouvait pas l’emporter, car sa bouche ne cessait pas d’étudier. Il monta et s’assit sur le cèdre de la maison d’étude ; le cèdre se fendit, [Rav ’Hisda] se tut, et il put l’emporter.
רב חסדא לא הוה יכיל ליה דלא הוה שתיק פומיה מגירסא סליק יתיב בארזא דבי רב פקע ארזא ושתק ויכיל ליה
Rabbi ’Hiya, il ne pouvait pas s’approcher de lui. Un jour, il prit pour lui l’apparence d’un pauvre ; il vint frapper à la porte et dit : apporte-moi du pain. On lui en apporta. Il lui dit : le maître n’a-t-il pas pitié du pauvre ? Pourquoi le maître n’a-t-il pas pitié de cet homme-là [moi] ? Il se révéla à lui et lui montra un fouet de feu. Il se livra à lui.
ר' חייא לא הוה מצי למיקרבא ליה יומא חד אידמי ליה כעניא אתא טריף אבבא א"ל אפיק לי ריפתא אפיקו ליה א"ל ולאו קא מרחם מר אעניא אההוא גברא אמאי לא קא מרחם מר גלי ליה אחוי ליה שוטא דנורא אמצי ליה נפשיה:
Original : Moed Katan 28a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.