Il est enseigné de même : Celui qui a dit « Me voici nazir », et son compagnon a entendu, a attendu le temps d’une parole, puis a dit « Et moi » : lui est interdit, et son compagnon est permis. Et combien dure le temps d’une parole ? Le temps de la salutation d’un élève à son maître.
תניא נמי הכי מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ושהה כדי דבור ואמר ואני הוא אסור וחבירו מותר וכמה כדי דבור כדי שאילת שלום תלמיד לרב
Dirons-nous que [ceci] le soutient : « Celui qui a dit Me voici nazir, et son compagnon a entendu et a dit Et moi, Et moi », et rien de plus ? — Le tanna est-il un colporteur, pour énumérer sans fin ?
לימא מסייעא ליה מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני ותו לא תנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל
Qu’il en enseigne un seul et nous fasse entendre ceux-là ! — C’est vrai ; mais parce qu’il enseigne à la fin : « Si le premier a été délié, tous sont déliés ; si le dernier a été délié, le dernier est permis et tous [les autres] sont interdits », ce qui implique qu’il y a un intermédiaire, il enseigne pour cela « Et moi, Et moi ».
וליתני חד ולשמעינן הני ה"נ ומשום דקתני סיפא הותר הראשון הותרו כולן הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין מכלל דאיכא אמצעי ומשום הכי קתני ואני ואני
Ils ont demandé : chacun s’associe-t-il à son compagnon, ou bien s’associent-ils [tous] au premier ? Quelle conséquence [pratique] ? Pour s’associer à la suite : si tu dis que chacun s’associe à son compagnon, ils peuvent s’associer à la suite indéfiniment ; et si tu dis qu’ils s’associent au premier, au-delà du délai d’une parole, ils ne s’associent pas. Qu’en est-il ?
איבעיא להו חד בחבריה מיתפיס או דלמא בקמא מיתפסי למאי נפקא מינה לאתפוסי ומיזל אי אמרת חד בחבריה מתפיס מתפסין ואזלין לעולם ואי אמרת בקמא מתפסי טפי מכדי דבור לא מתפסין מאי
Viens entendre : « Me voici nazir », et son compagnon a entendu et a dit « Et moi, Et moi », et rien de plus. Déduis-en qu’ils s’associent au premier ; car si tu pensais que chacun s’associe à son compagnon, qu’il enseigne de nombreux « Et moi » ! — Le tanna est-il un colporteur, pour énumérer sans fin ?
ת"ש הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני ואני ותו לא מידי ש"מ בקמא הוא דמתפסי דאי ס"ד חד בחבריה מיתפיס ליתני טובא ואני תנא כי רוכלא ליחשיב וליזיל
Qu’il en enseigne un seul et nous les fasse tous entendre ! — Parce qu’il enseigne : « Si le premier a été délié, tous sont déliés ; si le dernier a été délié, le dernier est permis et tous [les autres] sont interdits », ce qui implique qu’il y a un intermédiaire, il enseigne pour cela « Et moi, Et moi ».
וליתני חד ולשמעינן כולהון איידי דקתני הותר הראשון הותרו כולן הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין מכלל דאיכא אמצעי משום הכי קתני ואני ואני
Viens entendre : « Si le premier a été délié, tous sont déliés » : c’est [quand] le premier [est délié] qu’ils sont déliés, mais [quand c’est] l’intermédiaire, non. Déduis-en qu’ils s’associent au premier.
ת"ש הותר הראשון הותרו כולן ראשון הוא דשרו הא אמצעי לא ש"מ בקמא מתפסין
Je te dirais : en réalité, chacun s’associe à son compagnon ; mais parce qu’il veut enseigner « tous sont déliés » — car s’il enseignait l’intermédiaire, il y aurait le premier, qui n’est pas délié —, il enseigne pour cela le premier.
אימא לך לעולם חד בחבריה מתפיס ואיידי דבעי מיתנא הותרו כולן דאי תנא אמצעי איכא ראשון דלא משתרי משום הכי קתני ראשון
Viens entendre : « Si le dernier a été délié, le dernier est permis et tous [les autres] sont interdits » : [c’est] qu’il n’y en a pas d’autre après lui ; mais l’intermédiaire, après qui il y en a un autre, [celui-ci] serait délié. Déduis-en que chacun s’associe à son compagnon.
ת"ש הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין דלא איכא אחרינא בתריה אבל אמצעי דאיכא אחרינא בתריה משתרי ש"מ חד בחבריה מתפיס
En réalité, je te dirais qu’ils s’associent au premier ; et quel est « le dernier » qu’il enseigne ? L’intermédiaire ; et puisqu’il a enseigné « le premier », il a enseigné « le dernier ».
לעולם אימא לך בקמא מיתפסין ומאי אחרון דקתני אמצעי ואיידי דתנא ראשון תנא אחרון
Viens entendre, car il est enseigné explicitement : « Si le premier a été délié, tous sont déliés ; si le dernier a été délié, le dernier est permis et tous [les autres] sont interdits ; si l’intermédiaire a été délié, à partir de lui et au-dessous ils sont permis, au-dessus de lui ils sont interdits. » Déduis-en que chacun s’associe à son compagnon. Déduis-en.
ת"ש דתניא בהדיא הותר הראשון הותרו כולן הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין הותר אמצעי הימנו ולמטה מותר הימנו ולמעלה אסור שמע מינה חד בחבריה מתפיס שמע מינה:
« Me voici nazir », et son compagnon a entendu et a dit : « Que ma bouche soit comme sa bouche, et mes cheveux comme ses cheveux », etc. Parce qu’il a dit : « Que ma bouche soit comme sa bouche, et mes cheveux comme ses cheveux », il est nazir ?
הריני נזיר ושמע חבירו ואמר פי כפיו ושערי כשערו וכו': משום דאמר פי כפיו ושערי כשערו הרי נזיר
Original : Nazir 21a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.