Structure du débat :Baraïta 1Objection 2Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
GUEMARA: Il a été dit : Si elle a vu le quinzième jour de tel mois, le seizième jour de tel autre mois et le dix-septième jour de tel autre mois, Rav a dit : Elle a établi une période par progression ; et Chmouel a dit : Pas avant qu’elle ait progressé trois fois.
גמ׳ איתמר ראתה יום חמשה עשר לחדש זה ויום ט"ז לחדש זה ויום שבעה עשר לחדש זה רב אמר קבעה לה וסת לדילוג ושמואל אמר עד שתשלש בדילוג
Disons que Rav et Chmouel divergent sur la controverse de Rabbi et de Rabban Chimon ben Gamliel, car il est enseigné : Si elle a épousé un premier [mari] et qu’il est mort, un deuxième et qu’il est mort, elle n’épousera pas un troisième ; ce sont les paroles de Rabbi. Rabban Chimon ben Gamliel dit : Un troisième, elle peut l’épouser ; un quatrième, elle ne l’épousera pas.
נימא רב ושמואל בפלוגתא דרבי ורשב"ג קמיפלגי דתניא ניסת לראשון ומת לשני ומת לשלישי לא תנשא דברי רבי רשב"ג אומר לג' תנשא לד' לא תנשא
Non : tous sont selon Rabban Chimon ben Gamliel, et ici ils divergent sur ceci : Rav pense que le quinzième entre dans le compte ; et Chmouel pense que, puisqu’elle ne l’a pas vu par progression, il n’entre pas dans le compte.
לא דכ"ע כרשב"ג והכא בהא קמיפלגי רב סבר חמשה עשר ממנינא ושמואל סבר כיון דלאו בדילוג חזיתיה לאו ממנינא הוא
On lui objecta : Si elle avait l’habitude de voir le quinzième jour et a changé pour le seizième, l’un et l’autre sont interdits ; si elle a changé pour le dix-septième, le seizième est permis, et le quinzième et le dix-septième sont interdits ;
איתיביה היתה למודה להיות רואה יום ט"ו ושינתה ליום ששה עשר זה וזה אסורין שינתה ליום שבעה עשר הותר ששה עשר ונאסר חמשה עשר ושבעה עשר
si elle a changé pour le dix-huitième, ils sont tous permis, et n’est interdit que le dix-huitième et au-delà. C’est difficile pour Rav ! Rav te dira : Celle qui avait l’habitude est différente.
שינתה ליום שמונה עשר הותרו כולן ואין אסור אלא משמונה עשר ואילך קשיא לרב אמר לך רב למודה שאני
Et celui qui l’a objecté, pourquoi l’a-t-il objecté ? — [Le tanna] avait besoin [d’enseigner le cas de] celle qui avait l’habitude : tu aurais pu dire que, puisqu’elle avait l’habitude et l’a déracinée en deux fois, elle l’a déracinée ; il nous apprend [que non].
ודקארי לה מאי קארי לה למודה אצטריכא ליה מהו דתימא כיון דלמודה ועקרתיה בתרי זימני עקרה ליה קמ"ל
On a objecté : Si elle a vu le vingt et unième jour de tel mois, le vingt-deuxième jour de tel autre mois et le vingt-troisième jour de tel autre mois, elle a établi une période ; si elle a sauté jusqu’au vingt-quatrième jour, elle n’a pas établi de période. C’est une réfutation de Chmouel !
מיתיבי ראתה יום עשרים ואחד בחדש זה יום עשרים ושנים בחדש זה יום עשרים ושלשה בחדש זה קבעה לה וסת סירגה ליום עשרים וארבעה לא קבעה לה וסת תיובתא דשמואל
Chmouel te dira : De quoi traitons-nous ici ? Par exemple, elle avait l’habitude de voir le vingtième jour et a changé pour le vingt et unième. Le texte est d’ailleurs précis : nous laissons le vingtième jour et prenons le vingt et unième. Déduis-en.
אמר לך שמואל הכא במאי עסקינן כגון דרגילה למחזי ביום עשרים ושינתה ליום עשרים ואחד דיקא נמי דשבקינן ליום עשרים ונקט ליום עשרים ואחד ש"מ
« Car une femme n’établit pas de période avant de l’avoir établie, etc. » Rav Papa a dit : Nous ne l’avons dit que pour l’établir ; mais pour en tenir compte, dès une fois elle en tient compte.
שאין האשה קובעת לה וסת עד שתקבענה וכו' א"ר פפא לא אמרן אלא למקבעה אבל למיחש לה בחדא זימנא חיישא
Que nous apprend-il ? Nous l’avons appris : Si elle avait l’habitude de voir le quinzième jour et a changé pour le vingtième, l’un et l’autre sont interdits !
מאי קמ"ל תנינא היתה למודה להיות רואה יום חמשה עשר ושינתה ליום עשרים זה וזה אסורין
Si c’était de là, j’aurais dit : cela vaut lorsqu’elle se trouve dans les jours de sa nidda ; mais lorsqu’elle ne se trouve pas dans les jours de sa nidda, dis que non ; il nous apprend [que si].
אי מהתם ה"א ה"מ היכא דקיימא בתוך ימי נדתה אבל היכא דלא קיימא בתוך ימי נדתה אימא לא קמ"ל
« Et elle n’est pas libérée d’une période, etc. » Rav Papa a dit : Nous ne l’avons dit que lorsqu’elle l’a établie trois fois, car il faut trois fois pour la déraciner ; mais [si elle l’a vue] deux fois, elle se déracine en une fois.
ואינה מטהרת מן הוסת וכו' א"ר פפא לא אמרן אלא דקבעתיה תלתא זימני דצריכי תלתא זימני למעקריה אבל תרי זימני בחדא זימנא מיעקר
Que nous apprend-il ? Nous l’avons appris : une femme n’établit pas de période avant de l’avoir établie trois fois ! — Tu aurais pu dire : une [fois] pour une, deux pour deux, trois pour trois ; il nous apprend [que non].
מאי קמ"ל תנינא אין האשה קובעת לה וסת עד שתקבענה שלש פעמים מהו דתימא חדא לחד תרי לתרתי ותלתא לתלתא קא משמע לן
Il est enseigné conformément à Rav Papa : Si elle avait l’habitude de voir le vingtième jour et a changé pour le trentième, l’un et l’autre sont interdits. Si le vingtième jour est arrivé sans qu’elle voie, elle peut avoir des rapports jusqu’au trentième jour, et elle prend garde au trentième jour.
תניא כותיה דרב פפא היתה למודה להיות רואה יום עשרים ושינתה ליום שלשים זה וזה אסורין הגיע יום עשרים ולא ראתה מותרת לשמש עד יום שלשים וחוששת ליום שלשים
Si le trentième jour est arrivé et qu’elle a vu, que le vingtième jour est arrivé sans qu’elle voie, que le trentième jour est arrivé sans qu’elle voie, et que le vingtième jour est arrivé et qu’elle a vu, le trentième jour est permis
הגיע יום שלשים וראתה הגיע יום עשרים ולא ראתה והגיע יום שלשים ולא ראתה והגיע יום עשרים וראתה הותר יום שלשים
Original : Niddah 64a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.