selon Rabbi Eliézer, qu’en est-il ? Exigeons-nous leur début et leur fin — et ici, il y a le début mais pas la fin ? Ou bien [suffit] le début même sans la fin ?
לרבי אליעזר מהו תחלתן וסופן בעינן והכא תחלתן איכא סופן ליכא או דילמא תחלתן אף על גב שאין סופן
Rav a dit : c’est bien cela : le début même sans la fin. Et Rabbi ’Hanina a dit : nous exigeons le début et la fin ; ici, il y a le début, il n’y a pas la fin.
אמר רב היא היא תחלתן אע"פ שאין סופן ורבי חנינא אמר תחלתן וסופן בעינן הכא תחלתן איכא סופן ליכא
On objecta : ils sont d’accord pour le zav et la zava qui se sont examinés le premier jour et le huitième jour et se sont trouvés purs : ils n’ont que le huitième seulement. Qui sont ceux qui sont d’accord ? N’est-ce pas Rabbi Eliézer et Rabbi Yehochoua ?
מיתיבי ושוין בזב ובזבה שבדקו עצמן יום ראשון ויום שמיני ומצאו טהור שאין להם אלא שמיני בלבד מאן שוין לאו רבי אליעזר ורבי יהושע
Rav Chéchet a dit au nom de Rav Yirmeya bar Abba, au nom de Rav : une nidda qui a fait la séparation en pureté en son troisième jour le compte dans le nombre des sept jours propres.
אמר רב ששת אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב נדה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתו למנין שבעה נקיים
Une nidda, pourquoi aurait-elle besoin de compter ? Dis plutôt : une zava qui a fait la séparation en pureté en son troisième jour le compte dans le nombre des sept jours propres.
נדה ספירה למה לה אלא אימא זבה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתו למנין ז' נקיים
Rav Chéchet dit à Rav Yirmeya bar Abba : Rav aurait-il énoncé son enseignement comme les Samaritains, qui disent : le jour où elle cesse, elle le compte dans le nombre des sept ?
אמר ליה רב ששת לרב ירמיה בר אבא רב ככותאי אמרה לשמעתיה דאמרי יום שפוסקת בו סופרתו למנין ז'
Quand Rav l’a dit, c’était en dehors du troisième [jour]. En dehors du troisième, c’est évident ! — Ce n’est nécessaire que dans le cas où elle ne s’est plus examinée jusqu’au septième.
כי קאמר רב לבר משלישי בר משלישי פשיטא לא צריכא כגון דלא בדקה עד שביעי
Car on aurait pu dire : c’est seulement pour le début sans la fin que nous l’admettons, parce que nous les laissons dans leur présomption ; mais pour la fin sans le début, non. Il nous enseigne [que si].
דמהו דתימא תחלתן אף על פי שאין סופן הוא דאמרינן דאוקמינהו אחזקייהו אבל סופן אע"פ שאין תחלתן לא קמ"ל
et je ne sais pas quelle est son objection. — [Voici :] nous tenons que la première semaine, si elle vient devant nous la nuit, nous la faisons s’immerger ; de jour, nous ne la faisons pas s’immerger.
ולא ידענא מאי תיובתיה דקי"ל שבוע קמא דאתיא לקמן בלילותא מטבלינן לה ביממא לא מטבלינן לה
Or si tu penses que nous n’exigeons pas que les jours comptés soient devant nous, faisons-la s’immerger de jour aussi : peut-être a-t-elle accouché d’un garçon pendant un flux [de zava] et a-t-elle fait son compte. N’en conclut-on pas que nous exigeons que les jours comptés soient devant nous ?
ואי ס"ד לא בעינן ספורין לפנינו ביממא נמי נטבלינה דילמא יולדת זכר בזוב היא ועבדה לה ספורין אלא לאו שמע מינה בעינן ספורין בפנינו
Et d’où dis-tu que, selon les Sages, nous n’exigeons pas que les jours comptés soient devant nous ? Car nous avons appris : une femme égarée qui dit : j’ai vu [du sang] impur un jour, on lui fait faire neuf immersions :
ומנא תימרא דלרבנן לא בעינן ספורין לפנינו דתנן טועה שאמרה יום אחד טמא ראיתי מטבילין אותה ט' טבילות
[Si elle dit :] je n’ai rien vu du tout, on lui fait faire quinze immersions. Rava a dit : c’est là un jugement qui n’en est pas un, comme ceux qui jugeaient à Guel’hi : celui qui a un bœuf fait paître [le troupeau] un jour ; celui qui n’a pas de bœuf fait paître deux jours.
לא ראיתי כל עיקר מטבילין אותה ט"ו טבילות אמר רבא האי דינא דלא דינא דייני בגלחי דאית ליה תורא לירעי חד יומא דלית ליה תורא לירעי תרי יומי
Il leur arriva un orphelin, fils d’une veuve ; ils lui donnèrent les bœufs [à garder]. Il alla les abattre, et leur dit : celui qui avait un bœuf prendra une peau ; celui qui n’avait pas de bœuf prendra deux peaux. Ils lui dirent : que dis-tu là ? Il leur répondit : la fin du jugement est comme le début du jugement. Au début du jugement, celui qui n’avait rien n’a-t-il pas eu la plus grosse part ? À la fin du jugement aussi, celui qui n’a rien aura la plus grosse part.
אתרמי להו יתמא בר ארמלתא יהבי ליה תורי אזל נכסינהו אמר להו דאית ליה תורא לשקול חד משכא דלית ליה תורא לשקול תרי משכי אמרי ליה מאי האי דקאמרת אמר להו סוף דינא כתחלת דינא תחלת דינא לאו מאן דלית ליה עדיף סוף דינא נמי מאן דלית ליה עדיף
Ici aussi : là où elle dit « j’ai vu », il lui suffit de neuf immersions ou de onze immersions ; et là où elle dit « je n’ai pas vu », il lui faudrait quinze immersions ?
הכא נמי ומה היכא דאמרה ראיתי סגי לה אי בתשע טבילות אי בי"א טבילות היכא דקאמרה איהי לא ראיתי בעיא חמש עשרה טבילות
Dis plutôt ainsi : j’ai vu, mais je ne sais pas combien j’ai vu, ni si j’ai vu pendant les jours de nidda ou pendant les jours de zava : on lui fait faire quinze immersions. Si elle vient devant nous de jour, nous lui en attribuons sept pour la nidda
אלא אימא הכי ראיתי ואיני יודע כמה ראיתי אי בימי נדה ראיתי או בימי זיבה ראיתי מטבילין אותה ט"ו טבילות אתאי קמן ביממא יהבינן לה שב לנדה
Original : Niddah 69a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.