[… rapportaient] cet enseignement au nom de Rav Yossef dans la formulation suivante : tous s’accordent qu’on ne rachète pas les choses consacrées pour les donner à manger aux chiens, et ici ils divergent sur ceci : une chose qui procure de l’argent est-elle considérée comme de l’argent ?
להא שמעתא משמיה דרב יוסף בהא לישנא דכולי עלמא אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים והכא בהא קמיפלגי בדבר הגורם לממון כממון דמי
Celui qui dit qu’il a commis un détournement [de biens sacrés] estime qu’une chose qui procure de l’argent est considérée comme de l’argent ; et celui qui dit qu’il n’a pas commis de détournement estime qu’une chose qui procure de l’argent n’est pas considérée comme de l’argent.
מאן דאמר מעל קסבר דבר הגורם לממון כממון דמי ומאן דאמר לא מעל קסבר דבר הגורם לממון לאו כממון דמי
Rav A’ha bar Yaakov dit : tous s’accordent qu’une chose qui procure de l’argent est considérée comme de l’argent, et ici ils divergent selon la controverse de Rabbi Yehouda et Rabbi Chimon : celui qui dit qu’il n’a pas commis de détournement suit Rabbi Yehouda, et celui qui dit qu’il a commis un détournement suit Rabbi Chimon.
רב אחא בר יעקב אמר דכולי עלמא דבר הגורם לממון כממון דמי והכא בפלוגתא דרבי יהודה ורבי שמעון קמיפלגי מאן דאמר לא מעל כרבי יהודה ומאן דאמר מעל כר"ש
Mais n’est-ce pas Rav A’ha bar Yaakov lui-même qui a dit que Rabbi Yehouda déduit le levain [interdit] à la consommation du levain [interdit] à la vue ? C’est donc que Rav A’ha bar Yaakov est revenu sur cette position-là.
והא רב אחא בר יעקב הוא דאמר דר' יהודה יליף שאור דאכילה משאור דראייה אלא הדר ביה רב אחא בר יעקב מההיא
Rav Achi dit : tous s’accordent qu’on ne rachète pas [pour les chiens] et qu’une chose qui procure de l’argent n’est pas considérée comme de l’argent, et ici ils divergent selon la controverse de Rabbi Yossé le Galiléen et des Sages : celui qui dit qu’il a commis un détournement suit Rabbi Yossé, et celui qui dit qu’il n’a pas commis de détournement suit les Sages.
רב אשי אמר דכולי עלמא אין פודין ודבר הגורם לממון לאו כממון דמי והכא בפלוגתא דרבי יוסי הגלילי ורבנן קמיפלגי מאן דאמר מעל כרבי יוסי ומאן דאמר לא מעל כרבנן:
Rav dit : le ’hamets en son temps, [mélangé] qu’il soit à son espèce ou à une autre espèce, est interdit ; hors de son temps, [mélangé] à son espèce il est interdit, à une autre espèce il est permis.
אמר רב חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור שלא בזמנו במינו אסור שלא במינו מותר
De quoi traitons-nous ? Si l’on dit [qu’il s’agit d’un mélange] qui donne du goût, [comment dire que] hors de son temps, à une autre espèce, il est permis ? Il donne pourtant du goût !
במאי עסקינן אילימא בנותן טעם שלא בזמנו שלא במינו מותר הא יהיב טעמא
Il s’agit plutôt de la moindre quantité. Le ’hamets en son temps, qu’il soit à son espèce ou à une autre espèce, est interdit : Rav suit son principe, car Rav et Chmouel disent tous deux : tous les interdits de la Torah, à leur espèce, [interdisent] par la moindre quantité ; à une autre espèce, lorsqu’ils donnent du goût.
אלא במשהו חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור רב לטעמיה דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם
Rav a décrété pour le ’hamets en son temps, [mélangé] à une autre espèce, à cause de [celui mélangé] à son espèce ; et hors de son temps, à son espèce, il est interdit, selon Rabbi Yehouda.
רב גזר חמץ בזמנו שלא במינו אטו מינו ושלא בזמנו במינו אסור כרבי יהודה
Chmouel dit : le ’hamets en son temps, à son espèce, est interdit ; à une autre espèce, il est permis ; hors de son temps, qu’il soit à son espèce ou à une autre espèce, il est permis. Le ’hamets en son temps, à son espèce, est interdit : Chmouel suit son principe, car Rav et Chmouel disent tous deux : tous les interdits de la Torah, à leur espèce, sont interdits par la moindre quantité ; à une autre espèce, lorsqu’ils donnent du goût.
שמואל אמר חמץ בזמנו במינו אסור שלא במינו מותר שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותר חמץ בזמנו במינו אסור שמואל לטעמיה דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה במינו אסורין במשהו שלא במינו בנותן טעם
[Pour] une autre espèce, il n’a pas décrété à cause de leur espèce. Hors de son temps, qu’ils soient à leur espèce ou à une autre espèce, ils sont permis, selon Rabbi Chimon.
שלא במינן אטו מינן לא גזר שלא בזמנו בין במינן בין שלא במינן מותרין כר' שמעון
Et Rabbi Yo’hanan dit : le ’hamets en son temps, qu’il soit à son espèce ou à une autre espèce, est interdit lorsqu’il donne du goût ; hors de son temps, qu’ils soient à leur espèce ou à une autre espèce, il est permis.
ורבי יוחנן אמר חמץ בזמנו בין במינו ובין שלא במינו אסור בנותן טעם שלא בזמנו בין במינן בין שלא במינן מותר
Le ’hamets en son temps, qu’il soit à son espèce ou à une autre espèce, [est interdit] lorsqu’il donne du goût : Rabbi Yo’hanan suit son principe, car Rabbi Yo’hanan et Rech Lakich disent tous deux : tous les interdits de la Torah, qu’ils soient à leur espèce ou à une autre espèce, [interdisent] lorsqu’ils donnent du goût. Hors de son temps, qu’il soit à son espèce ou à une autre espèce, ils sont permis, selon Rabbi Chimon.
חמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם ר' יוחנן לטעמיה דר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם שלא בזמנו בין במינו בין שלא במינו מותרין כר' שמעון
Original : Pesachim 29b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.