on n’enduit pas le four de graisse de queue, et si on l’a enduit, tout le pain est interdit jusqu’à ce qu’on chauffe [de nouveau] le four. Donc, une fois le four chauffé, c’est en tout cas permis ! C’est une réfutation de Rava bar Ahilaï. C’est une réfutation.
אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיסיק את התנור הא הוסק התנור מיהא שרי תיובתא דרבא בר אהילאי תיובתא
Ravina dit à Rav Achi : puisque Rava bar Ahilaï a été réfuté, pourquoi Rav dit-il que les marmites, à Pessa’h, on doit les briser ? Il lui répondit : là, [il s’agit] d’un four en métal ; ici, d’une marmite en terre cuite.
אמר ליה רבינא לרב אשי וכי מאחר דאיתותב רבא בר אהילאי אמאי קאמר רב קדירות בפסח ישברו אמר ליה התם תנור של מתכת הכא בקדיר' של חרס
Et si tu veux, dis : l’un et l’autre sont en terre cuite ; celui-ci [le four] est chauffé de l’intérieur, et celle-là [la marmite] est chauffée de l’extérieur. Et si tu dis : qu’on la chauffe aussi de l’intérieur, on la ménage, car elle éclaterait.
ואיבעית אימא הא והא בשל חרס זה הסיקן מבפנים וזה הסיקן מבחוץ וכי תימא ה"נ ליעבד ליה הסקה מבפנים חייס עליה משום דפקעה
Ravina dit à Rav Achi : ces couteaux, à Pessa’h, comment les traitons-nous ? Il lui répondit : pour moi, on m’en fait des neufs. Il lui dit : cela va pour le maître, qui le peut ; mais celui qui ne le peut pas, qu’en est-il ? Il lui répondit : je voulais dire « comme neufs » : leurs manches dans de l’argile, leurs lames dans le feu, puis je plonge leurs manches dans l’eau bouillante. Et la halakha est que l’un comme l’autre, dans l’eau bouillante et dans un premier récipient.
א"ל רבינא לרב אשי הני סכיני בפסחא היכי עבדינן להו אמר ליה לדידי חדתא קא עבדינן אמר ליה תינח מר דאפשר ליה דלא אפשר ליה מאי אמר ליה אנא כעין חדתא קאמינא קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא והדר מעיילנא לקתייהו ברותחין והלכתא אידי ואידי ברותחין ובכלי ראשון
Rav Houna, fils de Rav Yehochoua, dit : une spatule en bois, on la rend cachère dans l’eau bouillante et dans un premier récipient. Il estime que de la manière dont [un ustensile] absorbe, ainsi il rejette.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע עץ פרור מגעילו ברותחין ובכלי ראשון קסבר כבולעו כך פולטו
On demanda à Amemar : ces récipients vernissés, peut-on s’en servir à Pessa’h ? Pour les verts, ne pose pas la question, car ils sont certainement interdits ; la question se pose pour les noirs et les blancs, qu’en est-il ? Et là où ils ont des fissures, ne pose pas la question, car ils sont certainement interdits ; la question se pose pour les lisses, qu’en est-il ?
בעו מיניה מאמימר הני מאני דקוניא מהו לאישתמושי בהו בפסחא ירוקא לא תיבעי לך דודאי אסירי כי תיבעי לך אוכמי וחיורי מאי והיכא דאית בהו קרטופני לא תיבעי לך דודאי אסירי כי תיבעי לך דשיעי מאי
Il leur répondit : je vois qu’ils suintent ; donc ils absorbent et ils sont interdits. Et la Torah a témoigné au sujet du récipient en terre cuite qu’il ne sort jamais de sa défaillance.
א"ל חזינא להו דמידייתי אלמא בלעי ואסירי והתורה העידה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם
Et en quoi est-ce différent pour le vin de libation, puisque Merimar a enseigné que les récipients vernissés, qu’ils soient noirs, blancs ou verts, sont permis ? Et si tu dis que le vin de libation est [interdit] par les rabbins et le ’hamets par la Torah, tout ce que les rabbins ont institué, ils l’ont institué à l’image de la Torah ! Il lui répondit : celui-ci est utilisé à chaud et celui-là est utilisé à froid.
ומאי שנא לענין יין נסך דדריש מרימר מאני דקוניא בין אוכמא בין חיורי ובין ירוקי שרי וכי תימא יין נסך דרבנן חמץ דאורייתא כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון אמר ליה זה תשמישו על ידי חמין וזה תשמישו על ידי צונן
Rava bar Abba dit au nom de Rav ’Hiya bar Achi, au nom de Chmouel : tous les récipients dont on s’est servi pour le ’hamets à froid, on peut s’en servir pour la matsa, sauf le récipient à levain, puisque son levain est fort. Rav Achi dit : et le récipient à ’harosset est comme le récipient à levain, dont le levain est fort.
אמר רבא בר אבא אמר רב חייא בר אשי אמר שמואל כל הכלים שנשתמשו בהן חמץ בצונן משתמש בהן מצה חוץ מן בית שאור הואיל שחימוצו קשה אמר רב אשי ובית חרוסת כבית שאור שחימוצו קשה דמי
Rava dit : ces pétrins de Me’hoza, puisqu’on y pétrit constamment de la pâte levée et qu’on y laisse lever la pâte, sont comme le récipient à levain dont le levain est fort. C’est évident ! Tu aurais pu dire que, puisqu’ils sont larges, l’air y circule et qu’ils n’absorbent pas : il nous l’apprend.
אמר רבא הני אגני דמחוזא הואיל ותדירי למילש בהו חמירא ומשהו בהו חמירא כבית שאור שחימוצו קשה דמי פשיטא מהו דתימא כיון דרויחא שליט בהו אוירא ולא בלעי קמ"ל:
MICHNA: Un non-Juif qui a prêté à un Juif sur [le gage de] son ’hamets : après Pessa’h, [ce ’hamets] est permis à l’usage. Et un Juif qui a prêté à un non-Juif sur [le gage de] son ’hamets : après Pessa’h, il est interdit à l’usage.
מתני׳ נכרי שהלוה את ישראל על חמצו אחר הפסח מותר בהנאה וישראל שהלוה את נכרי על חמצו אחר הפסח אסור בהנאה:
GUEMARA: Il a été dit : le créancier — Abayé dit qu’il recouvre rétroactivement, et Rava dit qu’il recouvre à partir de maintenant. Partout où l’emprunteur a consacré ou l’emprunteur a vendu, tous s’accordent que le créancier vient et saisit,
גמ׳ איתמר בעל חוב אביי אמר למפרע הוא גובה ורבא אמר מכאן ולהבא הוא גובה כל היכא דאקדיש לוה וזבין לוה כולי עלמא לא פליגי דאתי מלוה וטריף
Original : Pesachim 30b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.