Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Question 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
une plate-bande de six palmes sur six, on y sème cinq [sortes de] semences, quatre sur les quatre côtés de la plate-bande et une au milieu. Tu aurais pu dire que ces paroles valent pour les semences, mais pas pour les légumes : il nous l’apprend.
ערוגה שהיא ששה על ששה טפחים זורעין בתוכה חמשה זרעונין ארבע על ארבע רוחות הערוגה ואחת באמצע מהו דתימא הני מילי בזרעין אבל בירקות לא קמ"ל
Cela veut-il dire que les légumes sont plus forts que les semences ? N’avons-nous pas appris : toutes sortes de semences, on ne les sème pas dans une seule plate-bande ; toutes sortes de légumes, on les sème dans une seule plate-bande ? Tu aurais pu dire que ces [plantes de] maror sont une espèce de semences : il nous l’apprend.
למימרא דירקות אלימא מזרעים והתנן כל מיני זרעים אין זורעין בערוגה אחת כל מיני ירקות זורעין בערוגה אחת מהו דתימא הני מרור מין זרעים נינהו קמ"ל
Des semences, te viendrait-il à l’esprit ? N’avons-nous pas appris « légumes », et Bar Kappara n’a-t-il pas enseigné « légumes », et l’école de Chmouel « légumes » ? C’est la laitue qui lui était nécessaire : il me viendrait à l’esprit de dire que, puisqu’elle finit par durcir, on doit lui donner davantage d’espace.
זרעים סלקא דעתך והא תנן ירקות ותני בר קפרא ירקות ותני דבי שמואל ירקות חזרת איצטריכא ליה ס"ד אמינא הואיל וסופה להקשות ניתיב לה רווחא טפי
Rabbi Yossé bar ’Hanina n’a-t-il pas dit : une tige de chou qui a durci, on lui élargit [l’espace] d’un beit rova ? Donc, puisqu’elle finit par durcir, on lui donne davantage d’espace ; ici aussi, qu’on lui donne davantage d’espace : il nous l’apprend.
לאו א"ר יוסי בר' חנינא קלח של כרוב שהוקשה מרחיבין לו בית רובע אלמא כיון דסופו להקשות יהבינן ליה רווחא טפי ה"נ ניתיב לה רווחא טפי קמ"ל:
« On s’en acquitte, qu’ils soient frais ou secs, etc. » Rav ’Hisda dit : on ne l’a enseigné que pour la tige ; mais les feuilles, fraîches oui, sèches non.
יוצאין בהן בין לחין בין יבשין כו': א"ר חסדא לא שנו אלא בקלח אבל בעלין לחין אין יבשין לא
Mais puisqu’il enseigne à la fin « avec leur tige », on en déduit que le début [parle] des feuilles ! Il explique : quand il enseigne « qu’ils soient frais ou secs », c’est sur la tige.
והא מדקתני סיפא בקלח שלהן מכלל דרישא עלין פרושי קא מפרש כי קתני בין לחין בין יבשין אקלח
On objecta : on s’en acquitte, et avec leur tige, qu’ils soient frais ou secs, ce sont les paroles de Rabbi Meïr ; et les Sages disent : frais, on s’en acquitte ; secs, on ne s’en acquitte pas. Et ils s’accordent qu’on s’en acquitte flétris, mais non marinés, ni bouillis, ni cuits.
מיתיבי יוצאין בהן ובקלח שלהן בין לחין בין יבשין דברי ר' מאיר וחכ"א לחין יוצאין בהן יבשין אין יוצאין בהן ושוין שיוצאין בהן כמושין אבל לא כבושין ולא שלוקין ולא מבושלין
La règle de la chose : tout ce qui a le goût du maror, on s’en acquitte ; et tout ce qui n’a pas le goût du maror, on ne s’en acquitte pas. Explique-le [comme portant] sur la tige. Les Sages ont enseigné : on ne s’en acquitte pas flétris ; au nom de Rabbi Éléazar bar Tsadok on a dit : on s’en acquitte flétris.
כללו של דבר כל שיש בו טעם מרור יוצאין בו וכל שאין בו טעם מרור אין יוצאין בו תרגומא אקלח ת"ר אין יוצאין בהן כמושין משום ר"א בר' צדוק אמרו יוצאין בהן כמושין
Rami bar ’Hama demanda : peut-on s’acquitter de son obligation avec du maror de seconde dîme à Jérusalem ? Selon Rabbi Akiva, ne pose pas la question : maintenant qu’avec la matsa, [qui est] de la Torah, on s’acquitte, faut-il le demander du maror, [qui est] des rabbins ?
בעי רמי בר חמא מהו שיצא אדם ידי חובתו במרור של מעשר שני בירושלים אליבא דר' עקיבא לא תיבעי לך השתא במצה דאורייתא נפיק במרור דרבנן מיבעי'
La question se pose selon Rabbi Yossé le Galiléen : qu’en est-il ? Est-ce avec la matsa, de la Torah, qu’on ne s’acquitte pas, mais avec le maror, des rabbins, on s’acquitte ?
כי תיבעי לך אליבא דר' יוסי הגלילי מאי במצה דאורייתא הוא דלא נפיק אבל מרור דרבנן נפיק
Ou bien tout ce que les rabbins ont institué, l’ont-ils institué à l’image de la Torah ? Rava dit : il est raisonnable [de traiter de même] la matsa et le maror.
או דילמא כל דתקינו רבנן כעין דאורייתא תקון אמר רבא מסתברא מצה ומרור:
MICHNA: On ne trempe pas le son pour les poules, mais on peut l’ébouillanter. La femme ne trempera pas le son pour l’emporter à la main au bain, mais elle peut s’en frotter la chair à sec. Qu’on ne mâche pas de blé pour le poser sur sa plaie, parce qu’il lève.
מתני׳ אין שורין את המורסן לתרנגולים אבל חולטין האשה לא תשרה את המורסן שתוליך בידה למרחץ אבל שפה היא בבשרה יבש לא ילעוס אדם חיטין ויניח על מכתו מפני שהן מחמיצות:
GUEMARA: Les Sages ont enseigné : voici les choses qui n’en viennent pas à lever : ce qui est cuit au four, ce qui est bouilli, et ce qui est ébouillanté, qu’on a ébouillanté dans l’eau bouillante. Bouilli ? Avant qu’il ne cuise, il lève ! Rav Papa dit : il parle de ce qui a été cuit au four puis bouilli.
גמ׳ תנו רבנן אלו דברים שאין באין לידי חימוץ האפוי והמבושל וחלוט שחלטו ברותחין מבושל אדמבשל ליה מחמע אמר רב פפא האפוי שבישלו קאמר
On a enseigné : Rabbi Yossé, fils de Rabbi Yehouda, dit : de la farine dans laquelle est tombée une gouttière, même toute la journée, n’en vient pas à lever. Rav Papa dit : et c’est lorsque [la gouttière] fait goutte après goutte.
תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר קמח שנפל לתוכו דלף אפילו כל היום כולו אינו בא לידי חימוץ אמר רב פפא והוא דעביד טיף להדי טיף
Dans l’école de Rabbi Chila on disait : la vatika est permise. Mais n’est-il pas enseigné : la vatika est interdite ? Ce n’est pas une difficulté : ici, on l’a faite avec de l’huile et du sel ; là, on l’a faite avec de l’eau et du sel.
אמרי דבי ר' שילא ותיקא שרי והתניא ותיקא אסור לא קשיא הא דעבדיה במישחא ומילחא הא דעבדיה במיא ומילחא
Mar Zoutra dit : qu’on n’épaississe pas une marmite avec de la farine de grain grillé, de peur qu’elle ne cuise pas bien et en vienne à lever. Rav Yossef dit : qu’on n’ébouillante pas
אמר מר זוטרא לא לימחי איניש קדרא בקמחא דאבישנא דילמא לא בשיל שפיר ואתי לידי חימוץ אמר רב יוסף לא ליחלוט איניש
Original : Pesachim 39b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.