deux grains de blé ensemble, de peur que l’un n’aille se loger dans la fente de l’autre, que l’eau ne les atteigne pas des quatre côtés, et qu’il en vienne à lever.
תרי חיטי בהדי הדדי דילמא אזלא חדא ויתבה בציריא דחברתה ולא סליק להו דיקולא דמיא מארבע רוחתא ואתי לידי חימוץ
Et Abayé dit : qu’on ne grille pas deux épis ensemble, de peur que de l’eau ne sorte de l’un et que l’autre ne l’absorbe, et qu’il en vienne à lever. Rava lui dit : s’il en est ainsi, même un seul aussi : de peur [que de l’eau] ne sorte d’un bout et que l’autre bout ne l’absorbe ! Rava dit plutôt : ce sont des jus de fruits, et les jus de fruits ne font pas lever.
ואמר אביי לא ליחרוך איניש תרי שבולי בהדי הדדי דילמא נפקי מיא מהאי ובלע אידך ואתיא לידי חימוץ אמר לי' רבא א"ה אפילו חדא נמי דילמא נפיק מהאי רישא ובלע אידך רישא אלא אמר רבא מי פירות נינהו ומי פירות אינן מחמיצין
Et Abayé est revenu sur ce point-là, [admettant] que tant qu’ils sont dans leur flux, ils ne lèvent pas, car Abayé a dit : cette cruche de grains grillés, renversée, est permise ; dressée, elle est interdite. Rava dit : même dressée, elle est permise : ce sont des jus de fruits, et les jus de fruits ne font pas lever.
והדר ביה אביי מההיא דכל אגב מדלייהו לא מחמצי דאמר אביי האי חצבא דאבישנ' סחיפא שרי זקיפא אסור רבא אמר אפילו זקיפא נמי שרי מי פירות נינהו ומי פירות אינן מחמיצין
Les Sages ont enseigné : on n’humecte pas l’orge à Pessa’h ; et si on l’a humectée : s’ils se sont fendus, ils sont interdits ; s’ils ne se sont pas fendus, ils sont permis.
ת"ר אין לותתין שעורין בפסח ואם לתת נתבקעו אסורות לא נתבקעו מותרות
Rav ’Hisda dit au nom de Mar ’Oukva : non pas « fendus » littéralement, mais tout [grain] tel que, si on le posait sur l’ouverture d’un tonneau, il se fendrait de lui-même. Et Chmouel dit : fendus littéralement. Chmouel en fit un cas pratique à Doura de Bei Bar ’Hachou : fendus littéralement.
א"ר חסדא אמר מר עוקבא לא נתבקעו ממש אלא כל שאילו מניחן על פי חבית והן נתבקעות מאיליהן ושמואל אמר נתבקעו ממש עבד שמואל עובדא בדורא דבי בר חשו נתבקעו ממש
Rabba dit : une personne scrupuleuse n’humectera pas. Pourquoi parler précisément d’une personne scrupuleuse ? Même tout le monde aussi, puisqu’il est enseigné : on n’humecte pas l’orge à Pessa’h ! Voici ce qu’il veut dire : une personne scrupuleuse n’humectera même pas le blé, qui est dur.
אמר רבה בעל נפש לא ילתות מאי איריא בעל נפש אפילו כולי עלמא נמי דהא תניא אין לותתין שעורין בפסח הכי קאמר בעל נפש אפי' חיטין דשרירי לא ילתות
Rav Na’hman lui dit : celui qui écoute Abba mange du pain moisi ! Car chez Rav Houna on humecte, et chez Rabba bar Avin on humecte. Et Rava dit : il est interdit d’humecter.
א"ל ר"נ מאן דציית ליה לאבא אכיל נהמא דעיפושא דהא בי רב הונא לתתי ובי רבא בר אבין לתתי ורבא אמר אסור ללתות
Mais ce qui est enseigné : on n’humecte pas l’orge à Pessa’h — l’orge non, mais le blé c’est permis ? Il dit « inutile de dire » : inutile de dire le blé, qui, puisqu’il a une fente, l’eau y pénètre ; mais l’orge, qui est lisse, je dirais que c’est bien : il nous l’apprend.
אלא הא דתניא אין לותתין שעורין בפסח שעורין הוא דלא הא חיטי שרי לא מיבעי' קאמר לא מיבעיא חיטין כיון דאית ביה ציריא עיילי בהו מיא אבל שערי דשיעי אימא שפיר דמי קמ"ל
Rava revint et dit : il est permis d’humecter, car il est enseigné : on s’acquitte avec du pain fin et du pain grossier ; or il n’est pas possible [de faire du pain] fin sans humectage.
הדר אמר רבא מותר ללתות דתניא יוצאין בפת נקיה והדראה ואי אפשר נקיה בלא לתיתה
Explique-le [comme portant] sur la farine. Après qu’il fut sorti, il dit : pourquoi ne lui ai-je pas dit [la réponse] à partir de ce qu’a dit Rabbi Zeïra au nom de Rav Yirmeya, au nom de Chmouel : le blé des offrandes de farine, on ne l’humecte pas — et pourtant on l’appelle fleur de farine ?
תרגומא אקמחא בתר דנפיק אמר מ"ט לא אימא ליה מהא דאמר רבי זירא אמר רב ירמיה אמר שמואל חיטין של מנחות אין לותתין אותם וקא קרי להו סולת
Rava revint et dit : c’est un commandement d’humecter, car il est dit : « et vous garderez les matsot » (Ex 12, 17). S’il ne fallait pas l’humectage, à quoi servirait la garde ? Si c’est la garde lors du pétrissage, la garde lors du pétrissage n’est pas une garde [suffisante],
הדר אמר רבא מצוה ללתות שנאמר (שמות יב, יז) ושמרתם את המצות אי לא דבעי לתיתה שימור למאי אי שימור דלישה שימור דלישה לאו שימור הוא
car Rav Houna a dit : les pâtes des non-Juifs, on peut s’en remplir le ventre, pourvu qu’on mange une olive de matsa à la fin. À la fin, oui ; au début, non.
דאמר רב הונא בצקות של נכרים אדם ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה באחרונה אין בראשונה לא
Quelle en est la raison ? Parce qu’on n’en a pas assuré la garde. Qu’on en assure la garde à partir de la cuisson ! N’en déduis-tu pas qu’il nous faut la garde dès le départ ?
מ"ט משום דלא עבד בהו שימור ולעביד ליה שימור מאפייה ואילך אלא לאו שמע מינה שימור מעיקרא בעינן
Et d’où [le sais-tu] ? Peut-être est-ce différent là, car au moment où l’on en vient à la garde, on n’en a pas assuré la garde ; mais là où, au moment où l’on en vient à la garde, on en assure la garde, il se peut bien que la garde lors du pétrissage soit une garde.
וממאי דילמא שאני התם דבעידנא דנחית לשימור לא עבד לה שימור אבל היכא דבעידנא דנחית לשימור עביד לה שימור הכי נמי דשימור דלישה הוי שימור
Et malgré cela, Rava n’est pas revenu sur sa position, car il disait à ceux qui retournaient les gerbes : quand vous les retournez, retournez-les en vue du commandement. Il estime donc qu’il nous faut la garde dès le départ, du début jusqu’à la fin.
ואפ"ה לא הדר ביה רבא דאמר להו להנהו דמהפכי כיפי כי מהפכיתו הפיכו לשום מצוה אלמא קסבר שימור מעיקרא מתחלתו ועד סופו בעינן
Original : Pesachim 40a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.