Structure du débat :Question 1Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
sont mangés le neuvième, le dixième ou le onzième [jour], ni moins ni plus. Comment ? Normalement, le neuvième : ils sont cuits la veille de Chabbat et mangés le Chabbat [suivant], le neuvième jour. Si un jour de fête tombe la veille de Chabbat, ils sont mangés le Chabbat [suivant], le dixième. [Si ce sont] les deux jours de fête de Roch Hachana, ils sont mangés le Chabbat, le onzième, car [leur cuisson] ne repousse ni le Chabbat ni le jour de fête. Or si tu dis que les besoins du Chabbat peuvent être faits le jour de fête, pourquoi ne repousse-t-elle pas le jour de fête ?
נאכל לתשעה לעשרה ולאחד עשר לא פחות ולא יותר כיצד כדרכו לתשעה נאפה בערב שבת נאכל בשבת לתשעה חל יום טוב להיות בע"ש נאכל לשבת לעשרה שני ימים טובים של ראש השנה נאכל לשבת לאחד עשר לפי שאינו דוחה לא את השבת ולא את הי"ט ואי אמרת צורכי שבת נעשין בי"ט אמאי לא דחי י"ט
Et selon Rabban Chimon ben Gamliel, qui a dit au nom de Rabbi Chimon ben HaSegan : [leur cuisson] repousse le jour de fête mais ne repousse pas le jour de jeûne, que peut-on dire ?
ולרשב"ג דאמר משום רבי שמעון בן הסגן דוחה את י"ט ואינו דוחה את יום צום מאי איכא למימר
C’est sur cela qu’ils sont en désaccord : l’un pense qu’on a permis un repos rabbinique proche mais pas un repos rabbinique éloigné, et l’autre pense qu’on a permis aussi un repos rabbinique éloigné.
בהא פליגי מר סבר שבות קרובה התירו שבות רחוקה לא התירו ומר סבר שבות רחוקה נמי התירו
Rav Mari objecta : les deux pains ne sont pas mangés en moins de deux [jours] ni en plus de trois. Comment ? Ils sont cuits la veille du jour de fête et mangés le jour de fête, le deuxième [jour]. Si le jour de fête tombe après le Chabbat, ils sont mangés le jour de fête, le troisième [jour], car [leur cuisson] ne repousse ni le Chabbat ni le jour de fête. Or si tu dis que les besoins du Chabbat peuvent être faits le jour de fête, maintenant que [les besoins] du Chabbat sont permis le jour de fête, faut-il [le dire] pour [les besoins] du jour de fête le jour de fête ?
מתיב רב מרי שתי הלחם אינן נאכלות לא פחות משנים ולא יותר על שלשה כיצד נאפות ערב יום טוב נאכלות ליום טוב לשנים חל י"ט להיות אחר השבת נאכלות לי"ט לשלשה לפי שאינה דוחה לא את השבת ולא את הי"ט ואי אמרת צורכי שבת נעשין בי"ט השתא דשבת בי"ט שרי דיום טוב ביום טוב מיבעיא
Et selon Rabban Chimon ben Gamliel, qui a dit au nom de Rabbi Chimon ben HaSegan : [leur cuisson] repousse le jour de fête, que peut-on dire ? Il pense comme Abba Chaoul, qui a dit : « pour vous » — pour vous, et non pour les non-Juifs.
ולרשב"ג דאמר משום ר"ש בן הסגן דוחה את יום טוב מאי איכא למימר סבר לה כאבא שאול דאמר לכם לכם ולא לנכרים
Rav ’Hisda envoya dire à Rabba par Rav A’ha bar Rav Houna : disons-nous « puisque » ? Or nous avons appris : il y a [celui qui] laboure un seul sillon et est coupable pour huit interdictions : celui qui laboure avec un bœuf et un âne, qui sont consacrés, [dans un champ de] mélanges hétérogènes de la vigne,
שלח ליה רב חסדא לרבה ביד רב אחא בר רב הונא מי אמרינן הואיל והא תנן יש חורש תלם אחד וחייבין עליה משום שמונה לאוין החורש בשור וחמור והן מוקדשים וכלאים בכרם
Original : Pesachim 47a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.