Qui as-tu entendu dire « on les a réprimandés » et « on ne les a pas réprimandés » ? Rabbi Yehouda ; et il enseigne : ils moissonnaient avec l’assentiment des Sages ! — Et selon ton raisonnement, cela ferait quatre [choses] ! Il faut donc retrancher d’ici la moisson.
מאן שמעת ליה דאמר מיחו ולא מיחו רבי יהודה וקתני קוצרין ברצון חכמים וליטעמיך הני ארבעה הוה אלא סמי מיכן קצירה:
« Et ils permettaient [l’usage] des pousses des arbres consacrés, caroubiers et sycomores. » Ils disaient : Nos pères n’ont consacré que les poutres, et nous, nous permettrons les pousses des arbres consacrés, caroubiers et sycomores. Il s’agit ici des pousses venues par la suite, et ils pensent comme celui qui dit qu’il n’y a pas de détournement de bien consacré pour les pousses ; et les maîtres pensent : admettons qu’il n’y ait pas de détournement, il y a du moins un interdit.
ומתירין גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה אמרו אבותינו לא הקדישו אלא קורות ואנו נתיר גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה ובגידולין הבאין לאחר מכאן עסקינן וסברי לה כמ"ד אין מעילה בגידולין ורבנן סברי נהי דמעילה ליכא איסורא מיהא איכא:
« Et ils faisaient des brèches. » ’Oula dit au nom de Rabbi Chimon ben Lakich : La controverse porte sur [les dattes] des régimes : les maîtres pensent qu’on décrète [l’interdiction] de peur qu’il ne monte et ne cueille, et les gens de Jéricho pensent qu’on ne décrète pas de peur qu’il ne monte et ne cueille. Mais pour celles [tombées] parmi les feuilles, selon tous, c’est permis.
ופורצין פרצות: אמר עולא א"ר שמעון בן לקיש מחלוקת בשל מכבדות דרבנן סברי גזרינן שמא יעלה ויתלוש ואנשי יריחו סברי לא גזרינן שמא יעלה ויתלוש אבל בשל בין הכיפין דברי הכל מותר
Rava lui dit : Mais elles sont mouktsé ! Et si tu dis : puisqu’elles conviennent aux corbeaux [elles sont prêtes], or ce qui est prêt pour l’homme n’est pas prêt pour les chiens, ainsi que nous l’avons appris : Rabbi Yehouda dit : Si ce n’était pas une charogne dès la veille du Chabbat, c’est interdit, car ce n’est pas une chose prête ; [alors] ce qui est prêt pour les corbeaux serait-il prêt pour l’homme ?
א"ל רבא והא מוקצות נינהו וכי תימא הואיל דחזי לעורבין השתא מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים דתנן ר' יהודה אומר אם לא היתה נבילה מע"ש אסורה לפי שאינה מן המוכן מוכן לעורבים הוי מוכן לאדם
Il lui dit : Oui. Ce qui est prêt pour l’homme n’est pas prêt pour les chiens, car toute chose qui convient à l’homme, il ne la détache pas de son esprit [en faveur des chiens] ; ce qui est prêt pour les corbeaux est prêt pour l’homme, car toute chose qui convient à l’homme, son esprit s’y porte.
א"ל אין מוכן לאדם לא הוי מוכן לכלבים דכל מידי דחזי לאיניש לא מקצה ליה מדעתיה מוכן לעורבים הוי מוכן לאדם כל מידי דחזי לאיניש דעתיה עלויה
Quand Ravin vint, il dit au nom de Rabbi Chimon ben Lakich : La controverse porte sur celles [tombées] parmi les feuilles : les maîtres pensent que ce qui est prêt pour les corbeaux n’est pas prêt pour l’homme, et les gens de Jéricho pensent que ce qui est prêt pour les corbeaux est prêt pour l’homme. Mais pour [les dattes] des régimes, selon tous, c’est interdit : on décrète de peur qu’il ne monte et ne cueille.
כי אתא רבין א"ר שמעון בן לקיש מחלוקת בשל בין כיפין דרבנן סברי מוכן לעורבים לא הוי מוכן לאדם ואנשי יריחו סברי מוכן לעורבים הוי מוכן לאדם אבל בשל מכבדות דברי הכל אסור גזרינן שמא יעלה ויתלוש:
« Et ils donnaient la péa des légumes. » Les gens de Jéricho n’admettent-ils pas ce que nous avons appris dans une Michna : On a énoncé une règle générale pour la péa : tout ce qui est un aliment, qui est gardé, dont la croissance vient de la terre, qui se récolte en une fois et qu’on rentre pour le conserver, est soumis à la péa.
ונותנין פיאה לירק: ולית להו לאנשי יריחו הא דתנן כלל אמרו בפיאה כל שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ ולקיטתו כאחת ומכניסו לקיום חייב בפיאה
« Tout ce qui est un aliment » : à l’exclusion des repousses de pastel et de garance ; « qui est gardé » : à l’exclusion de ce qui est abandonné ; « dont la croissance vient de la terre » : à l’exclusion des truffes et des champignons ; « qui se récolte en une fois » : à l’exclusion des figues ; « et qu’on rentre pour le conserver » : à l’exclusion des légumes.
כל שהוא אוכל פרט לספיחי סטיס וקוצה ונשמר פרט להפקר וגידולו מן הארץ פרט לכמהין ופטריות ולקיטתן כאחת פרט לתאנים ומכניסו לקיום פרט לירק
Rav Yehouda dit au nom de Rav : Il s’agit ici de têtes de navets, et ils divergent sur le fait de les rentrer pour les conserver au moyen d’autre chose : celui-ci pense que rentrer pour conserver au moyen d’autre chose s’appelle conserver, et celui-là pense que cela ne s’appelle pas conserver.
א"ר יהודה אמר רב הכא בראשי לפתות עסקינן ומכניסו לקיום ע"י דבר אחר קמיפלגי מר סבר מכניסו לקיום ע"י דבר אחר שמיה קיום ומר סבר לא שמיה קיום:
Nos maîtres ont enseigné : Autrefois, on donnait la péa pour le navet et le chou ; Rabbi Yossé dit : Aussi pour le poireau. Et il a été enseigné ailleurs : On donnait la péa pour le navet et le poireau ; Rabbi Chimon dit : Aussi pour le chou.
ת"ר בראשונה היו נותנין פיאה ללפת ולכרוב ר' יוסי אומר אף לקפלוט ותני' אידך היו נותנין פיאה ללפת ולקפלוט ר"ש אומר אף לכרוב
Original : Pesachim 56b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.