[et le sang] s’écoule par là.
מידב דייבי
Pessa’him 74b פסחים
Dirons-nous que ceci le soutient : Le cœur, on le fend et on en fait sortir le sang ; si on ne l’a pas fendu, on le fend après sa cuisson, et il est permis. Quelle en est la raison ? N’est-ce pas parce que nous disons : de même qu’il absorbe, ainsi il expulse ?
נימא מסייע ליה הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו קורעו לאחר בישולו ומותר מ"ט לאו משום דאמרינן כבולעו כך פולטו
Le cœur est différent, car il est lisse.
שאני לב דשיע
(Est-ce vrai ?) Mais Ravin l’Ancien a enrobé pour Rav un pigeonneau [de pâte], et il lui a dit : S’il l’avait bien enrobé, donne-m’en et je le mangerai ! Celui-là était [enrobé] de semoule, qui s’effrite.
(איני) והא רבין סבא טפליה ההיא בר גוזלא לרב ואמר ליה אי מעלי טפליה הב לי ואיכול ההיא בסמידא דמפריר
Mais Rava se rendit chez l’exilarque, et on lui enroba un oison ; il dit : Si je n’avais pas vu qu’il brillait comme un zouz blanc, je n’en aurais pas mangé. Or si tu pensais que de même qu’il absorbe, ainsi il expulse, pourquoi précisément quand il brillait ? Même quand il ne brille pas ! Là, il s’agissait de farine blanche, qui est compacte.
והא רבא איקלע לבי ריש גלותא וטפלו ליה בר אווזא אמר אי לא דחזיתיה דזיג כזוזא חיורא לא אכלי מיניה ואי סלקא דעתך כבולעו כך פולטו מאי איריא כי זיג אפילו כי לא זיג נמי התם בחיורתא דשריר
Et la halakha : [l’enrobage] de semoule, qu’il ait rougi ou qu’il n’ait pas rougi, est permis ; celui de farine blanche, s’il brille comme un zouz blanc, il est permis, sinon il est interdit ; celui des autres farines, s’il a rougi, il est interdit, s’il n’a pas rougi, il est permis.
והילכתא דסמידא בין אסמיק בין לא אסמיק שריא דחיורתא אי זיג כזוזא חיורא שריא אי לא אסיר דשאר קמחים אסמיק אסור לא אסמיק שרי
Ce [chevreau] farci : celui qui l’interdit [l’interdit] même l’ouverture vers le bas, et celui qui le permet [le permet] même l’ouverture vers le haut. Et la halakha : le farci est permis, même l’ouverture vers le haut.
האי מולייתא מאן דאסר אפילו פומא לתחת ומאן דשרי אפילו פומא לעיל והילכתא מולייתא שרי אפילו פומא לעיל
La viande crue, les testicules et les veines : Rav A’ha et Ravina sont en désaccord à leur sujet. Dans toute la Torah, Rav A’ha est pour la rigueur et Ravina pour l’indulgence, et la halakha est conforme à Ravina, pour l’indulgence, sauf pour ces trois-là, où Rav A’ha est pour l’indulgence et Ravina pour la rigueur, et la halakha est conforme à Rav A’ha, pour l’indulgence.
אומצא ביעי ומיזרקי פליגי בה רב אחא ורבינא בכל התורה כולה רב אחא לחומרא ורבינא לקולא והילכתא כרבינא לקולא לבר מהני תלת דרב אחא לקולא ורבינא לחומרא והלכתא כרב אחא לקולא
Cette viande crue qui a rougi : si on l’a coupée et salée, même pour la marmite elle est permise. Si on l’a embrochée sur une broche, elle est permise, [car le sang] s’écoule. Si on l’a posée sur des braises, Rav A’ha et Ravina sont en désaccord à son sujet : l’un interdit et l’autre permet. Celui qui interdit [pense qu’elle] se contracte ; et celui qui permet [pense que le feu] aspire [le sang]. Et la halakha : [le feu] aspire.
האי אומצא דאסמיק חתכיה ומלחיה אפילו לקדרה שרי שפדיה בשפודא שרי מידב דייב אחתיה אגומרי פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי מאן דאסר מצמית צמית ומאן דשרי מישאב שאיב והלכתא מישאב שאיב
Et de même les testicules : si on les a coupés et salés, même pour la marmite ils sont permis. Si on les a suspendus à une broche, ils sont permis, [car le sang] s’écoule. Si on les a posés sur des braises, Rav A’ha et Ravina sont en désaccord à leur sujet : l’un interdit et l’autre permet. Celui qui interdit [pense qu’ils] se contractent ; et celui qui permet [pense que le feu] aspire.
וכן ביעי חתכינהו ומלחינהו אפילו לקדרה שריין תלינהו בשפודא שריין מידב דייב אחתינהו אגומרי פליגי ביה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי מאן דאסר מצמית צמית ומאן דשרי מישאב שאיב
Et de même les veines [du cou] : si on l’a coupé et salé, même pour la marmite il est permis. Si on l’a suspendu à une broche, le lieu de l’abattage vers le bas, il est permis, [car le sang] s’écoule. Si on l’a posé sur des braises, Rav A’ha et Ravina sont en désaccord : l’un interdit et l’autre permet. Celui qui interdit [pense qu’il] se contracte ; et celui qui permet [pense que le feu] aspire. Et la halakha : [le feu] aspire.
וכן מיזרקי חתכיה ומלחיה אפילו לקדרה שרי תלייה בשפודא בית השחיטה לתתאי שרי מידב דאיב אחתיה אגומרי פליגי רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי מאן דאסר מצמית צמית ומאן דשרי מישאב שאיב והלכתא מישאב שאיב
Cette viande crue qui a rougi, si on l’a mise dans du vinaigre, elle est interdite ; si elle n’a pas rougi et qu’on l’a mise dans du vinaigre, elle est permise. Ravina a dit : Même si elle n’a pas rougi, si on l’a mise dans du vinaigre, elle est interdite, car il est impossible qu’il n’y ait pas en elle des filets de sang. Mar bar Amémar dit à Rav Achi : Père en buvait des gorgées. Certains disent : Rav Achi lui-même en buvait des gorgées.
האי אומצא דאסמיק חלייה אסיר לא אסמיק חלייה שרי רבינא אמר אפילו לא אסמיק נמי חלייה אסיר אי אפשר דלית בה שורייקי דמא אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי אבא מגמע ליה גמועי איכא דאמרי רב אשי גופיה מגמע ליה גמועי
Mar bar Amémar dit à Rav Achi : Père [disait] : ce vinaigre dans lequel on a ébouillanté [de la viande] une fois, on n’y ébouillante plus. En quoi est-ce différent du vinaigre dans lequel nous ébouillantons [à plusieurs reprises] ? s’étonna-t-il. Là, il y a [N.d.T. : terme rare ou réalité ancienne ; identification et sens incertains.]
אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי אבא האי חלא דחליט ביה חדא זימנא תו לא תאני חליט ביה מאי שנא מחלא מתמהא דחלטינן ביה התם איתיה
Original : Pesachim 74b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.