Qu’il l’annule à la sixième ! — Comme il pèse sur lui un interdit rabbinique, c’est comme [un interdit] de la Torah ; il n’est plus en son pouvoir, et il ne peut pas l’annuler.
Car Rav Guidel a dit au nom de Rabbi ’Hiya bar Yossef au nom de Rav : Celui qui consacre [une femme] à partir de la sixième heure, même avec du blé de Kordouénie, on ne tient pas compte de ces fiançailles.
דאמר רב גידל אמר ר' חייא בר יוסף אמר רב המקדש משש שעות ולמעלה אפילו בחיטי קורדניתא אין חוששין לקידושין
Et après [l’heure de] l’interdiction, il ne peut pas l’annuler ? N’a-t-on pas enseigné : s’il était assis à la maison d’étude et se souvient qu’il y a du ’hamets dans sa maison, il l’annule dans son cœur, que ce soit Chabbat ou jour de fête. Pour Chabbat, on trouve bien un tel cas, lorsque le quatorze tombe un Chabbat ; mais un jour de fête, c’est après l’interdiction !
ולבתר איסורא לא מצי מבטיל ליה והא תניא היה יושב בבית המדרש ונזכר שיש חמץ בתוך ביתו מבטלו בלבו אחד שבת ואחד יום טוב בשלמא שבת משכחת לה כגון שחל ארבעה עשר להיות בשבת אלא יום טוב בתר איסורא הוא
Rav A’ha bar Yaakov dit : Ici, nous traitons d’un élève assis devant son maître, qui se souvient qu’il y a une pâte pétrie dans sa maison et craint qu’elle ne lève ; il prend les devants et l’annule avant qu’elle ne lève.
אמר רב אחא בר יעקב הכא בתלמיד יושב לפני רבו עסקינן ונזכר שיש עיסה מגולגלת בתוך ביתו ומתיירא שמא תחמיץ קדים ומבטיל ליה מיקמי דתחמיץ
Rabba bar Rav Houna a dit au nom de Rav : Le pain qui a moisi, dès lors que la matsa est majoritaire, est permis. De quel cas s’agit-il ? Si l’on dit qu’on sait que c’est du ’hamets, qu’importe que la matsa soit majoritaire ?
אמר רבה בר רב הונא אמר רב הפת שעיפשה כיון שרבתה מצה מותרת היכי דמי אילימא דידע בה דחמץ היא כי רבתה מצה מאי הוי
Mais s’il s’agit d’un cas où l’on ne sait pas si c’est du ’hamets ou de la matsa, pourquoi parler du cas où la matsa est majoritaire ? Même quand la matsa n’est pas majoritaire, allons d’après le dernier [en date] !
אלא דלא ידעינן בה אי חמץ הוא אי מצה הוא מאי איריא כי רבתה מצה אפילו כי לא רבתה מצה נמי ניזיל בתר בתרא
N’avons-nous pas appris : de l’argent trouvé devant les marchands de bétail est toujours [considéré comme] de la dîme ; sur le mont du Temple, comme profane ;
מי לא תנן מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמה לעולם מעשר בהר הבית חולין
Et Rav Chemaya bar Zeira dit : Pourquoi ? Parce que les marchés de Jérusalem sont balayés chaque jour. Il en ressort que nous disons : les premières [pièces] sont parties, et celles-ci sont autres. Ici aussi, disons : le premier [pain] est parti, et celui-ci est d’aujourd’hui !
ואמר רב שמעיה בר זירא מאי טעמא הואיל ושוקי ירושלים עשויין להתכבד בכל יום אלמא אמרי' קמאי קמאי אזלי ליה והני אחריני נינהו הכא נמי נימא קמא קמא אזיל והאי דהאידנא הוא
Ici, c’est différent, car sa moisissure témoigne contre lui. — Si sa moisissure témoigne contre lui, qu’importe que la matsa soit majoritaire ? Rabba dit : Ne dis pas « que la matsa est majoritaire », mais dis « que les jours de matsa se sont multipliés » sur lui.
שאני הכא דעיפושה מוכיח עילויה אי עיפושה מוכיח עילויה כי רבתה מצה מאי הוי אמר רבה לא תימא שרבתה מצה אלא אימא שרבו ימי מצה עילויה
S’il en est ainsi, c’est évident ! — C’est nécessaire pour le cas où sa moisissure est importante. Tu aurais pu dire : puisque sa moisissure est importante, il est manifeste que c’est assurément du vrai ’hamets ; il nous apprend :
אי הכי פשיטא לא צריכא דעיפושה מרובה מהו דתימא כיון דעיפושה מרובה איגליא מילתא דודאי חמץ מעליא הוא קא משמע לן
puisque les jours de matsa se sont multipliés sur lui, nous disons : chaque jour, on a cuit du pain chaud, on l’a jeté dessus, et il a moisi davantage.
כיון שרבו ימי מצה עילויה אמרינן כל יומא ויומא נהמא חמימא אפה ושדא עילויה ועפשא טפי
Et allons-nous d’après le dernier ? N’a-t-on pas enseigné : Rabbi Yossé bar Yehouda dit : un coffre dans lequel on a utilisé de l’argent profane et de l’argent de la dîme : si le profane était majoritaire, [l’argent trouvé] est profane ; si la dîme était majoritaire, c’est de la dîme. Pourquoi ? Qu’on aille d’après le dernier !
ומי אזלינן בתר בתרא והא תניא ר' יוסי בר יהודה אומר תיבה שנשתמשו בה מעות חולין ומעות מעשר אם רוב חולין חולין אם רוב מעשר מעשר ואמאי ליזיל בתר בתרא
Rav Na’hman bar Its’hak dit : Ici, de quoi s’agit-il ? D’un cas où l’on y a utilisé de l’argent profane et de l’argent de la dîme, et l’on ne sait pas lequel des deux en dernier. Rav Zevid dit : D’un cas où l’on y a mis [l’argent] en tas successifs. Rav Papa dit : D’un cas où on l’a trouvé dans un creux.
אמר רב נחמן בר יצחק הכא במאי עסקינן כגון שנשתמשו בה מעות חולין ומעות מעשר ואין יודע איזה מהן בסוף רב זביד אמר כגון שנשתמשו בה ציבורין ציבורין רב פפא אמר כגון דאשתכח בגומא:
Rav Yehouda dit : Celui qui fait la recherche doit réciter une bénédiction. Quelle bénédiction récite-t-il ? Rav Pappi dit au nom de Rava : « … d’éliminer (levaer) le ’hamets ». Rav Papa dit au nom de Rava : « … au sujet de l’élimination (al biour) du ’hamets ». Pour « levaer », tous s’accordent qu’il implique assurément le futur ;
אמר רב יהודה הבודק צריך שיברך מאי מברך רב פפי אמר משמיה דרבא (אומר) לבער חמץ רב פפא אמר משמיה דרבא על ביעור חמץ בלבער כולי עלמא לא פליגי דודאי להבא משמע
Original : Pesachim 7a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.