ils divergent pour « al biour » : l’un pense qu’il implique le passé, et l’autre qu’il implique le futur.
כי פליגי בעל ביעור מר סבר מעיקרא משמע ומ"ס להבא משמע
Pessa’him 7b פסחים
Structure du débat :Question 1Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
On objecta : « Béni… qui nous a sanctifiés par Ses commandements et nous a ordonné au sujet de la circoncision ».
מיתיבי ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המילה
Là, comment dire autrement ? Dire « de circoncire » ? Ce n’est pas possible, car ce n’est pas lui qui circoncit. — Et pour le père de l’enfant, que peut-on dire ? — En effet, c’est ainsi.
התם היכי נימא נימא למול לא סגיא דלאו איהו מהיל אבי הבן מאי איכא למימר אין הכי נמי
On objecta : « Béni… qui nous a sanctifiés par Ses commandements et nous a ordonné au sujet de l’abattage ». Là aussi, comment dire autrement ? Dire « d’abattre » ? Ce n’est pas possible, car ce n’est pas lui qui abat.
מיתיבי ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה התם נמי היכי נימא נימא לשחוט לא סגיא דלאו איהו שחט
Et pour le Pessa’h et les sacrifices, que peut-on dire ? — En effet, c’est ainsi.
פסח וקדשים מאי איכא למימר אין הכי נמי
On objecta : Celui qui fait un loulav pour lui-même récite : « … qui nous a fait vivre, nous a maintenus et nous a fait parvenir à ce temps ». Quand il le prend pour s’en acquitter, il dit : « … qui nous a sanctifiés par Ses commandements et nous a ordonné au sujet de la prise du loulav ». — Là, c’est différent, car dès le moment où il le soulève, il s’en acquitte.
מיתיבי העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה נטלו לצאת בו אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב שאני התם דבעידנא דאגבהה נפק ביה
S’il en est ainsi, au lieu de « pour s’en acquitter », il aurait fallu dire « s’en étant acquitté » ! — En effet ; mais comme il voulait enseigner dans la suite « pour s’asseoir dans la soukka », il a enseigné aussi au début « pour s’en acquitter ».
אי הכי לצאת בו יצא בו מיבעי ליה אין הכי נמי ומשום דקא בעי למיתנא סיפא לישב בסוכה תנא רישא נמי לצאת בו
Car il est enseigné dans la suite : celui qui fait une soukka pour lui-même dit : « Béni sois-Tu, Éternel… qui nous a fait vivre, nous a maintenus et nous a fait parvenir à ce temps ». Quand il entre pour s’y asseoir, il dit : « Béni… qui nous a sanctifiés par Ses commandements et nous a ordonné de nous asseoir dans la soukka ». Et la halakha est : « au sujet de l’élimination du ’hamets ».
דקתני סיפא העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אתה ה' שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לישב בסוכה והלכתא על ביעור חמץ
En tout cas, selon tous, il faut réciter la bénédiction auparavant. D’où le savons-nous ? Car Rav Yehouda a dit au nom de Chmouel : pour tous les commandements, on récite la bénédiction en devançant (over) leur accomplissement.
דכולי עלמא מיהא מעיקרא בעינן לברוכי מנלן דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן
D’où ressort-il que ce terme « over » exprime l’antériorité ? Rav Na’hman bar Its’hak dit : Car le verset dit : « Ahimaats courut par le chemin de la plaine et dépassa (vayaavor) le Couchite » (2 S 18, 23). Abayé dit : D’ici : « Et lui-même passa (avar) devant eux » (Gn 33, 3). Et si tu veux, dis : d’ici : « Leur roi passe (vayaavor) devant eux, et l’Éternel à leur tête » (Mi 2, 13).
מאי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא אמר ר"נ בר יצחק דאמר קרא (שמואל ב יח, כג) וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי אביי אמר מהכא (בראשית לג, ג) והוא עבר לפניהם ואבע"א מהכא (מיכה ב, יג) ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם
À l’école de Rav, on disait : sauf l’immersion et le chofar. Pour l’immersion, cela se comprend, car l’homme n’est pas encore apte ; mais le chofar, pourquoi ? Et si tu dis : de peur que la sonnerie ne soit manquée — s’il en est ainsi, l’abattage et la circoncision aussi !
בי רב אמרי חוץ מן הטבילה ושופר בשלמא טבילה דאכתי גברא לא חזי אלא שופר מ"ט וכי תימא משום דילמא מיקלקלא תקיעה אי הכי אפילו שחיטה ומילה נמי
Mais Rav ’Hisda dit : Il a été dit : sauf l’immersion seulement. On a enseigné de même : s’il s’est immergé et qu’il remonte, en remontant il dit : « Béni… qui nous a sanctifiés par Ses commandements et nous a ordonné au sujet de l’immersion ».
אלא אמר רב חסדא חוץ מן הטבילה בלבד איתמר תניא נמי הכי טבל ועלה בעלייתו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על הטבילה:
« À la lumière d’une bougie », etc. D’où le tirons-nous ? Rav ’Hisda dit : Nous apprenons « trouver » de « trouver », « trouver » de « chercher », « chercher » de « chercher », « chercher » de « lampes », et « lampes » de « lampe ».
לאור הנר וכו': מנא הני מילי אמר רב חסדא למדנו מציאה ממציאה ומציאה מחיפוש וחיפוש מחיפוש וחיפוש מנרות ונרות מנר
« Trouver » de « trouver » : il est écrit ici : « Pendant sept jours, il ne se trouvera pas de levain dans vos maisons » (Ex 12, 19), et il est écrit là : « Il chercha, commençant par l’aîné et finissant par le plus jeune, et [la coupe] se trouva » (Gn 44, 12). Et « trouver » de « chercher », dans ce même [verset].
מציאה ממציאה כתיב הכא (שמות יב, יט) שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם וכתיב התם (בראשית מד, יב) ויחפש בגדול החל ובקטן כלה וימצא ומציאה מחיפוש דידיה
Et « chercher » de « lampes », car il est écrit : « En ce temps-là, Je fouillerai Jérusalem avec des lampes » (So 1, 12) ; et « lampes » de « lampe », car il est écrit : « L’âme de l’homme est une lampe de l’Éternel, qui fouille toutes les chambres du ventre » (Pr 20, 27).
וחיפוש מנרות דכתיב (צפניה א, יב) בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ונרות מנר דכתיב (משלי כ, כז) נר (אלהים) [ה'] נשמת אדם חופש כל חדרי בטן
L’école de Rabbi Yichmaël a enseigné : la nuit du quatorze, on recherche le ’hamets à la lumière d’une bougie. Bien qu’il n’y ait pas de preuve à la chose, il y a une allusion à la chose, ainsi qu’il est dit : « Pendant sept jours, il ne se trouvera pas de levain » ; et il est dit : « Il chercha, commençant par l’aîné et finissant par le plus jeune » ; et il est dit : « En ce temps-là, Je fouillerai Jérusalem avec des lampes » ; et il est dit : « L’âme de l’homme est une lampe de l’Éternel, qui fouille ».
תנא דבי ר' ישמעאל לילי י"ד בודקים את החמץ לאור הנר אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר שבעת ימים שאור לא ימצא ואומר ויחפש בגדול החל ובקטן כלה ואומר בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ואומר נר (אלהים) [ה'] נשמת אדם חופש
Que vient ajouter le « et il est dit » ?
מאי ואומר
Et si tu dis que ce « en ce temps-là » exprime une indulgence — le Miséricordieux dit : Je ne fouillerai pas Jérusalem à la lumière d’une torche, dont la lumière est très grande, mais à la lumière d’une lampe, dont la lumière est plus petite, afin que la grande faute soit trouvée et que la petite faute ne soit pas trouvée —, viens et entends : « L’âme de l’homme est une lampe de l’Éternel ».
וכי תימא האי בעת ההיא קולא הוא דקאמר רחמנא לא בדיקנא לה בירושלים בנהורא דאבוקה דנפיש נהורא טובא אלא בנהורא דשרגא דזוטר נהורא טפי דעון רבה משתכח ועון זוטר לא משתכח תא שמע נר ה' נשמת אדם:
Nos maîtres ont enseigné : On ne fait la recherche ni à la lumière du soleil, ni à la lumière de la lune, ni à la lumière d’une torche, mais à la lumière d’une bougie,
תנו רבנן אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר
Original : Pesachim 7b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.