Structure du débat :Michna 1Objection 3Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Comme [l’enseignement de]Rabbi Ochaya, car Rabbi Ochaya a dit : s’il a mis à part deux sacrifices expiatoires par précaution, il obtient l’expiation par l’un d’eux, et le second paîtra.
כדרבי אושעיא דא"ר אושעיא הפריש שתי חטאות לאחריות מתכפר באחת מהן ושניה תרעה
Mais le Pessa’h, dans un tel cas, est offert comme sacrifice de paix ! Chmouel pense plutôt comme Rabbi Chimon, qui a dit : cinq sacrifices expiatoires sont [laissés] à mourir.
והא אילו בפסח כי האי גוונא קרב שלמים אלא שמואל כר' שמעון סבירא ליה דאמר חמש חטאות מתות
Mais [le cas où il] paît, Rabbi Chimon ne l’admet pas du tout ! Chmouel aussi ne dit qu’une seule chose : tout cas où le sacrifice expiatoire meurt, le Pessa’h est offert comme sacrifice de paix.
והא רועה לרבי שמעון לית ליה כלל שמואל נמי חדא קאמר כל שבחטאת מתה בפסח קרב שלמים
Et que nous apprend-il ? À exclure [l’avis] de Rabbi Yo’hanan, qui a dit : le Pessa’h n’est offert comme sacrifice de paix que s’il a été retrouvé après l’égorgement, mais avant l’égorgement non — il en ressort que c’est l’égorgement qui fixe [le statut] ; il nous apprend que c’est midi qui fixe.
ומאי קמ"ל לאפוקי מדר' יוחנן דאמר אין הפסח קרב שלמים אלא שנמצא אחר שחיטה אבל קודם שחיטה לא אלמא שחיטה קבע קמ"ל חצות קבע
Autre version : tandis que le Pessa’h, s’il a été perdu et retrouvé après midi, avant l’égorgement, sera offert comme sacrifice de paix ! Chmouel pense comme Rabba, qui a dit : c’est l’égorgement qui fixe.
לישנא אחרינא ואילו בפסח היכא דאבד ונמצא אחר חצות קודם שחיטה יקרב שלמים שמואל כרבה ס"ל דאמר שחיטה קבע
Mais puisque Rabbi Yo’hanan a dit à ce sujet : le Pessa’h n’est offert comme sacrifice de paix que s’il a été retrouvé après l’égorgement, mais avant l’égorgement non — il en ressort que c’est l’égorgement qui fixe —, on en déduit que Chmouel pense que c’est midi qui fixe !
והא מדקאמר רבי יוחנן עלה אין הפסח קרב שלמים אלא שנמצא אחר שחיטה אבל קודם שחיטה לא אלמא שחיטה קבע מכלל דשמואל סבר חצות קבע
Chmouel pense plutôt comme Rabbi, qui a dit : [l’animal] perdu va à la mort. Mais selon Rabbi, tous les [animaux] perdus meurent, tandis que le Pessa’h, s’il a été perdu avant midi et retrouvé avant midi, paît ! Il pense qu’avant midi ce n’est pas une perte, et il pense que c’est midi qui fixe.
אלא שמואל כרבי סבירא ליה דאמר אבודה למיתה אזלא והא כל אבודין לר' מתין ואילו בפסח היכא דאבד קודם חצות ונמצא קודם חצות רועה קסבר קודם חצות לאו אבוד הוא וקסבר חצות קבע:
MICHNA: Celui qui met à part une femelle pour son Pessa’h, ou un mâle âgé de deux ans, [l’animal] paîtra jusqu’à ce qu’il devienne défectueux ; il sera vendu, et son prix ira aux offrandes volontaires pour des sacrifices de paix.
מתני׳ המפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה לשלמים
Original : Pesachim 97b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.