Structure du débat :Question 2Objection 2Preuve 2Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
S’il a entendu une partie de la sonnerie dans la citerne et une partie de la sonnerie au bord de la citerne, il est quitte. Une partie de la sonnerie avant le lever de l’aube et une partie de la sonnerie après le lever de l’aube, il n’est pas quitte.
שמע מקצת תקיעה בבור ומקצת תקיעה על שפת הבור יצא מקצת תקיעה קודם שיעלה עמוד השחר ומקצת תקיעה לאחר שיעלה עמוד השחר לא יצא
Abayé lui dit : En quoi est-ce différent ? Là, nous exigeons que toute la sonnerie soit [entendue] en état d’obligation, et ce n’est pas le cas ; ici aussi, nous exigeons que toute la sonnerie soit [entendue] en état d’obligation, et ce n’est pas le cas !
אמר ליה אביי מאי שנא התם דבעינא כולה תקיעה בחיובא וליכא הכא נמי בעינא כולה תקיעה בחיובא וליכא
Comment comparer ? Là, la nuit n’est pas du tout un temps d’obligation ; ici, la citerne est un lieu d’obligation pour ceux qui se tiennent dans la citerne.
הכי השתא התם לילה לאו זמן חיובא הוא כלל הכא בור מקום חיובא הוא לאותן העומדין בבור
Cela veut-il dire que Rabba pense que, s’il a entendu la fin de la sonnerie sans le début de la sonnerie, il est quitte, et à plus forte raison le début de la sonnerie sans la fin de la sonnerie, il est quitte ?
למימרא דסבר רבה שמע סוף תקיעה בלא תחילת תקיעה יצא וממילא תחילת תקיעה בלא סוף תקיעה יצא
Viens et entends : S’il a sonné la première et a prolongé la seconde comme deux, il n’en a qu’une à son actif. Et pourquoi ? Qu’elle lui compte pour deux ! – Nous ne coupons pas les sonneries l’une de l’autre.
ת"ש תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים אין בידו אלא אחת ואמאי תסלק לה בתרתי פסוקי תקיעתא מהדדי לא פסקינן
Viens et entends : Celui qui sonne dans une citerne, dans une fosse ou dans une jarre : s’il a entendu le son du chofar, il est quitte ; s’il a entendu le son de l’écho, il n’est pas quitte. Et pourquoi ? Qu’il soit quitte par le début de la sonnerie, avant que le son ne se brouille !
ת"ש התוקע לתוך הבור או לתוך הדות או לתוך הפיטס אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא ואמאי ליפוק בתחילת תקיעה מקמי דליערבב קלא
S’il en est ainsi, qu’y a-t-il à dire ? Tu aurais pu dire que parfois il sort sa tête alors que le chofar est encore dans la citerne, et que le son se brouille ; il vient donc nous apprendre [qu’il est quitte].
אי הכי מאי למימרא מהו דתימא זמנין דמפיק רישיה ואכתי שופר בבור וקא מיערבב קלא קמ"ל
Rav Yehouda a dit : Avec le chofar [d’un animal consacré pour] un holocauste, on ne sonnera pas, mais si on a sonné, on est quitte ; avec le chofar [d’un animal consacré pour] un sacrifice de paix, on ne sonnera pas, et si on a sonné, on n’est pas quitte.
אמר רב יהודה בשופר של עולה לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של שלמים לא יתקע ואם תקע לא יצא
Quelle en est la raison ? L’holocauste est sujet à la loi du détournement de bien sacré ; dès qu’il en a fait un usage profane, il passe au profane. Les sacrifices de paix, qui ne sont pas sujets à la loi du détournement, c’est un interdit qui repose sur eux [, et ils ne passent pas au profane].
מ"ט עולה בת מעילה היא כיון דמעל בה נפקא לה לחולין שלמים דלאו בני מעילה נינהו איסורא הוא דרכיב בהו [ולא נפקי לחולין]
Rava a donc dit : Dans un cas comme dans l’autre, il n’est pas quitte. Puis il se ravisa et dit : Dans un cas comme dans l’autre, il est quitte : les commandements n’ont pas été donnés pour en tirer jouissance.
אלא אמר רבא אחד זה ואחד זה לא יצא הדר אמר אחד זה ואחד זה יצא מצות לאו ליהנות ניתנו
Rav Yehouda a dit : Avec le chofar d’une idolâtrie, on ne sonnera pas, mais si on a sonné, on est quitte. Avec le chofar d’une ville dévoyée, on ne sonnera pas, et si on a sonné, on n’est pas quitte. Quelle en est la raison ? [Les biens de] la ville dévoyée sont [considérés comme] réduits en morceaux : sa mesure est anéantie.
אמר רב יהודה בשופר של ע"ז לא יתקע ואם תקע יצא בשופר של עיר הנדחת לא יתקע ואם תקע לא יצא מ"ט עיר הנדחת כתותי מיכתת שיעוריה
Rava a dit : Celui à qui l’on a interdit par vœu toute jouissance de son prochain, il est permis [à ce dernier] de lui sonner la sonnerie prescrite. Celui qui s’est interdit par vœu toute jouissance d’un chofar, il lui est permis d’en sonner la sonnerie prescrite.
אמר רבא המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה
Et Rava a dit : Celui à qui l’on a interdit par vœu toute jouissance de son prochain, [celui-ci] peut l’asperger de l’eau lustrale pendant la saison des pluies, mais non pendant la saison chaude. Celui qui s’est interdit par vœu toute jouissance d’une source peut y faire l’immersion prescrite pendant la saison des pluies, mais non pendant la saison chaude.
ואמר רבא המודר הנאה מחבירו מזה עליו מי חטאת בימות הגשמים אבל לא בימות החמה המודר הנאה ממעין טובל בו טבילה של מצוה בימות הגשמים אבל לא בימות החמה
On a envoyé [dire] au père de Chmouel : Si on l’a contraint à manger de la matsa, il est quitte. Qui l’a contraint ? Si l’on disait qu’un démon l’a contraint [, c’est-à-dire qu’il était possédé], n’a-t-il pas été enseigné : Celui qui est parfois sain d’esprit et parfois fou, quand il est sain d’esprit, il est comme une personne saine d’esprit à tous égards ; quand il est fou, il est comme un fou à tous égards ?
שלחו ליה לאבוה דשמואל כפאו ואכל מצה יצא כפאו מאן אילימא כפאו שד והתניא עתים חלים עתים שוטה כשהוא חלים הרי הוא כפקח לכל דבריו כשהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבריו
Original : Rosh Hashanah 28a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.