nous déduisons des accessoires à partir d’accessoires, à l’exclusion de la génisse à la nuque brisée, qui est elle-même sacrée.
משמשין ממשמשין גמרינן לאפוקי עגלה ערופה דהיא גופה קדושה
Sanhédrin 48a סנהדרין
Structure du débat :Preuve 5
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et Abayé, pourquoi ne déduit-il pas de l’idolâtrie ? Il te répondra : nous déduisons une chose conforme à l’usage d’une chose conforme à l’usage, à l’exclusion de l’idolâtrie, qui n’est pas un usage [normal].
ואביי מ"ט לא גמר מעבודת כוכבים אמר לך מידי דאורחיה ממידי דאורחיה גמרינן לאפוקי עבודת כוכבים דלאו אורחא:
(Moyen mnémotechnique : kafa, nefech, de’hatsiva, nekhissa, deoumana.)
(סימן כפ"ה נפשי"ה דחציב"א נכיס"א דאומנ"א)
On objecte : Un fichu impur d’impureté de piétinement (midras), qu’elle a donné pour un rouleau de la Torah, est pur de l’impureté de piétinement, mais il reste impur (par contact avec le midras). [Donc la désignation compte !] Dis : elle l’a donné et l’a enroulé [autour du rouleau].
מיתיבי כפה שהוא טמא מדרס ונתנתו לספר טהור מן המדרס אבל טמא (מגע מדרס) אימא נתנתו וכרכתו
Pourquoi me faut-il « elle l’a donné et l’a enroulé » ? Selon [la règle de] Rav ’Hisda, car Rav ’Hisda a dit : Ce linge qu’on a désigné pour y envelopper des tefilin et dans lequel on a enveloppé des tefilin, il est interdit d’y envelopper des pièces de monnaie. Si on l’a désigné sans y envelopper, ou si on y a enveloppé sans l’avoir désigné, il est permis d’y envelopper des pièces de monnaie.
למה לי נתנתו וכרכתו כדרב חסדא דאמר רב חסדא האי סודרא דאזמניה למיצר ביה תפילין וצר ביה תפילין אסור למיצר ביה פשיטי אזמניה ולא צר ביה צר ביה ולא אזמניה שרי למיצר ביה פשיטי
Et selon Abayé, qui dit que la désignation compte, si on l’a désigné, même sans y avoir enveloppé [, il est interdit] ; si on y a enveloppé, s’il l’a désigné, oui, s’il ne l’a pas désigné, non.
ולאביי דאמר הזמנה מילתא היא אזמניה אע"ג דלא צר ביה צר ביה אי אזמניה אין אי לא אזמניה לא
Viens et entends : Un monument funéraire qu’on a construit pour un vivant est permis à l’usage ; si on y a ajouté une rangée [de pierres] pour un mort, il est interdit à l’usage. De quoi s’agit-il ici ? Du cas où l’on y a placé un mort.
ת"ש נפש שבנאו לשם חי מותר בהנאה הוסיף בו דימוס אחד לשם מת אסור בהנאה הכא במאי עסקינן דרמא ביה מת
S’il en est ainsi, pourquoi parler d’ajout ? Même sans ajout [il serait interdit] ! Ce n’est nécessaire que [pour dire que l’interdit demeure] même si on l’a retiré.
אי הכי מאי איריא הוסיף כי לא הוסיף נמי לא צריכא אע"ג דפנייה
Rafram bar Papa a dit au nom de Rav ’Hisda : Si l’on reconnaît [la rangée ajoutée], on la retire et [le monument] est permis.
אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא אם היה מכירו חולצו ומותר
Viens et entends : Celui qui taille une tombe pour son père, puis va l’enterrer dans une autre tombe, ne sera jamais enterré dans celle-là. Là, c’est à cause de l’honneur de son père.
ת"ש החוצב קבר לאביו והלך וקברו בקבר אחר הרי זה לא יקבר בו עולמית התם משום כבוד אביו
C’est aussi logique, puisqu’il est enseigné dans la suite : Rabban Chimon ben Gamliel dit : Même celui qui taille des pierres pour son père, puis va l’enterrer ailleurs, ne sera jamais enterré avec elles.
הכי נמי מסתברא דקתני סיפא רבן שמעון בן גמליאל אומר אף החוצב אבנים לאביו והלך וקברו במקום אחר הרי זה לא יקבר בהן עולמית
Si tu dis que c’est à cause de l’honneur de son père, c’est bien ; mais si tu dis que c’est à cause de la désignation, [ce serait comme] du fil filé pour le tissage : y a-t-il quelqu’un qui le dise [interdit] ?
אי אמרת בשלמא משום כבוד אביו שפיר אלא אי אמרת משום הזמנה טווי לאריגה מי איכא למאן דאמר
Viens et entends : Une tombe neuve est permise à l’usage ; si l’on y a jeté un avorton, elle est interdite à l’usage. Si on l’y a jeté, oui ; si on ne l’y a pas jeté, non [ : donc la désignation ne compte pas].
ת"ש קבר חדש מותר בהנאה הטיל בו נפל אסור בהנאה הטיל אין לא הטיל לא
Il en va de même même si on ne l’y a pas jeté ; mais [cela vient] exclure [l’opinion] de Rabban Chimon ben Gamliel, qui dit que les avortons ne font pas acquérir la tombe. Il nous enseigne [donc que si].
ה"ה דאע"ג דלא הטיל ולאפוקי מדרבן שמעון בן גמליאל דאמר אין לנפלים תפיסת הקבר קמ"ל
Viens et entends : Le surplus [de ce qu’on a collecté] pour les morts va aux morts ; le surplus pour un mort va à ses héritiers. De quoi s’agit-il ici ? Du cas où l’on a collecté de son vivant.
ת"ש מותר המתים למתים מותר המת ליורשיו הכא במאי עסקינן שגבו מחיים
Mais ce n’est pas ainsi qu’on l’enseigne, car nous avons appris : Le surplus pour les morts va aux morts ; le surplus pour un mort va à ses héritiers. Et l’on a enseigné à ce propos : Comment ? S’ils ont collecté pour les morts en général, c’est le surplus pour les morts qui va aux morts ; s’ils ont collecté pour ce mort-ci, c’est le surplus pour le mort qui va à ses héritiers.
הא לא תני הכי דתנן מותר המתים למתים מותר המת ליורשיו ותני עלה כיצד גבו למתים סתם זהו מותר המתים למתים גבו למת זה זהו מותר המת ליורשיו
Et selon ton raisonnement, dis la suite : Rabbi Meïr dit : On n’y touchera pas jusqu’à ce que vienne Élie. Rabbi Nathan dit : On en fera un monument sur sa tombe, ou une aspersion [de parfum] devant sa civière.
וליטעמיך אימא סיפא ר"מ אומר לא יגע בהן עד שיבא אליהו ר' נתן אומר יעשנו דימוס על קברו או זילוף לפני מטתו
Mais Abayé explique selon sa thèse et Rava explique selon sa thèse. Abayé explique selon sa thèse : tous admettent que la désignation compte. Le premier Tanna pense que ce qui lui convient, [le mort] l’acquiert ; ce qui ne lui convient pas, il ne l’acquiert pas.
אלא אביי מתרץ לטעמיה ורבא מתרץ לטעמיה אביי מתרץ לטעמיה דכ"ע הזמנה מילתא היא ת"ק סבר דחזי ליה תפיס דלא חזי ליה לא תפיס
Et Rabbi Meïr doute s’il l’acquiert ou non ; c’est pourquoi on n’y touchera pas jusqu’à ce que vienne Élie. Et pour Rabbi Nathan, il est évident qu’il l’acquiert certainement ; c’est pourquoi on en fera un monument sur sa tombe.
ור"מ מספקא ליה אי תפיס אי לא תפיס הלכך לא יגע בהן עד שיבא אליהו ור' נתן פשיטא ליה דודאי תפיס הלכך יעשה דימוס על קברו
Et Rava explique selon sa thèse : tous admettent que la désignation ne compte pas. Le premier Tanna pense que, lorsqu’on a collecté pour lui, [le mort] renonce à son humiliation au profit des héritiers.
ורבא מתרץ לטעמיה לכ"ע הזמנה לאו מילתא היא תנא קמא סבר כי בזו ליה אחולי מחיל זילותיה גבי יורשין
Et Rabbi Meïr doute s’il y renonce ou non ; c’est pourquoi on n’y touchera pas, etc. Et pour Rabbi Nathan, il est évident qu’il n’y renonce pas ; c’est pourquoi on en fera un monument sur sa tombe ou une aspersion devant sa civière.
ור"מ מספקא ליה אי מחיל אי לא מחיל הלכך לא יגע בהן כו' ורבי נתן פשיטא ליה דלא מחיל הלכך יעשה דימוס על קברו או זילוף לפני מטתו
Viens et entends : Si son père et sa mère jetaient des objets [sur le mort], c’est un commandement pour les autres de les sauver.
ת"ש היו אביו ואמו מזרקין בו כלים מצוה על האחרים להצילן
Original : Sanhedrin 48a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.