Structure du débat :Question 1Preuve 2Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
ceux que tue le pouvoir [étranger] à ceux que tue le tribunal ? Ceux que tue le pouvoir, puisqu’ils sont tués sans jugement, obtiennent l’expiation ; ceux que tue le tribunal, puisqu’ils sont tués par jugement, n’obtiennent pas l’expiation.
הרוגי מלכות להרוגי בית דין הרוגי מלכות כיון דשלא בדין קא מיקטלי הויא להו כפרה הרוגי בית דין כיון דבדין קא מיקטלי לא הוי להו כפרה
La preuve en est que nous avons appris dans une Michna : « On ne l’enterrait pas dans le sépulcre de ses pères. » Et si tu pensais que, puisqu’ils ont été tués, ils obtiennent l’expiation, qu’on les y enterre ! Il faut la mort et l’enterrement.
תדע דתנן לא היו קוברין אותו בקברות אבותיו ואי סלקא דעתך כיון דאיקטול הויא להו כפרה ליקברו מיתה וקבורה בעינן
Rav Ada bar Ahava objecta : « Ils ne portaient pas le deuil, mais ils étaient affligés, car l’affliction n’est que dans le cœur. » Et si tu pensais que, puisqu’il a été enterré, ils obtiennent l’expiation, qu’ils portent le deuil !
מותיב רב אדא בר אהבה לא היו מתאבלין אלא אוננין שאין אנינות אלא בלב ואי סלקא דעתך כיון דאיקבור הויא להו כפרה ליאבלו
Il faut aussi la décomposition de la chair. C’est d’ailleurs exact, puisqu’il est enseigné : « Lorsque la chair était décomposée, on recueillait les ossements et on les enterrait à leur place. » Déduis-en.
בעינן נמי עיכול בשר דיקא נמי דקתני נתעכל הבשר מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן שמע מינה
Rav Achi a dit : Le deuil, à partir de quand commence-t-il ? À partir de la fermeture de la pierre tombale. L’expiation, à partir de quand se produit-elle ? À partir du moment où [le mort] a ressenti un peu la souffrance de la tombe. C’est pourquoi, puisque [les sacrifices] ont été écartés [avant cela], ils restent écartés.
S’il en est ainsi, pourquoi me faut-il la décomposition de la chair ? Parce qu’on ne peut pas faire autrement [que d’attendre pour recueillir les ossements].
On prenait de la terre de la tombe de Rav [comme remède] contre la fièvre d’un jour. On vint le dire à Chmouel. Il leur dit : Ils font bien, c’est un sol naturel, et un sol naturel ne devient pas interdit, ainsi qu’il est écrit : « Il jeta sa poussière sur la tombe des gens du peuple » (2 R 23, 6) : [le verset] compare la tombe des gens du peuple à l’idolâtrie.
קבריה דרב הוו שקלי מיניה עפרא לאישתא בת יומא אתו אמרו ליה לשמואל אמר להו יאות עבדין קרקע עולם הוא וקרקע עולם אינה נאסרת דכתיב (מלכים ב כג, ו) וישלך את עפרה על קבר בני העם מקיש קבר בני העם לעבודת כוכבים
De même que l’idolâtrie ne rend pas interdit ce qui est attaché au sol, ainsi qu’il est écrit : « [les lieux où servaient] les nations que vous déposséderez, leurs dieux, sur les hautes montagnes » (Dt 12, 2) — leurs dieux sont sur les montagnes, et les montagnes ne sont pas leurs dieux —, de même ici, ce qui est attaché au sol ne devient pas interdit.
מה עבודת כוכבים במחובר לא מיתסרא דכתיב (דברים יב, ב) אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם על ההרים הרמים על ההרים אלהיהם ולא ההרים אלהיהם הכא נמי במחובר לא מיתסר
On objecte : Celui qui taille une tombe pour son père, puis va l’enterrer ailleurs, ne sera jamais enterré dans celle-là [lui-même]. De quoi s’agit-il ici ? D’une tombe construite.
מיתיבי החוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר הרי זה לא יקבר בו עולמית הכא במאי עסקינן בקבר בנין
Viens et entends : Une tombe neuve est permise à l’usage ; si l’on y a jeté un avorton, elle est interdite à l’usage. Ici aussi, il s’agit d’une tombe construite.
תא שמע קבר חדש מותר בהנאה הטיל בו נפל אסור בהנאה הכא נמי בקבר בנין
Viens et entends : Il se trouve que tu dis qu’il y a trois sortes de tombes : la tombe trouvée, la tombe connue, la tombe qui nuit au public. La tombe trouvée, il est permis de la déplacer ; si on l’a déplacée, son emplacement est pur et permis à l’usage.
תא שמע נמצא אתה אומר שלש קברות הן קבר הנמצא קבר הידוע קבר המזיק את הרבים קבר הנמצא מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ומותר בהנאה
La tombe qui nuit au public, il est permis de la déplacer ; si on l’a déplacée, son emplacement est pur, mais interdit à l’usage. Ici aussi, il s’agit d’une tombe construite.
קבר המזיק את הרבים מותר לפנותו פינהו מקומו טהור ואסור בהנאה הכא נמי בקבר בנין
Et la tombe trouvée, il est permis de la déplacer ? Peut-être est-ce un mort abandonné (met mitsva), et un mort abandonné acquiert sa place ! Le mort abandonné est différent, car il fait parler de lui [et on le saurait].
וקבר הנמצא מותר לפנותו דילמא מת מצוה הוא ומת מצוה קנה מקומו שאני מת מצוה דקלא אית ליה
Quelle est la raison d’Abayé ? Il déduit « là » (Nb 20, 1) de « là » (Dt 21, 4), de la génisse à la nuque brisée : de même que la génisse à la nuque brisée devient interdite par la désignation, de même celui-ci devient interdit par la désignation.
מאי טעמא דאביי גמר (במדבר כ, א) שם (דברים כא, ד) שם מעגלה ערופה מה עגלה ערופה בהזמנה מיתסרא האי נמי בהזמנה מיתסרא
Et Rava déduit « là » de « là » (Dt 12, 2), de l’idolâtrie : de même que l’idolâtrie ne devient pas interdite par la désignation, de même ici, elle ne devient pas interdite par la désignation.
ורבא גמר (דברים יב, ב) שם שם מעבודת כוכבים מה עבודת כוכבים בהזמנה לא מיתסרא אף הכא נמי בהזמנה לא מיתסרא
Et Rava, pourquoi ne déduit-il pas de la génisse à la nuque brisée ? Il te répondra :
ורבא מאי טעמא לא גמר מעגלה ערופה אמר לך
Original : Sanhedrin 47b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.