« La jeune femme majeure n’a pas le droit de s’enlaidir pendant les jours de deuil de son père. » Donc la jeune fille [mineure] en a le droit.
אין הבוגרת רשאה לנוול את עצמה בימי אבל אביה הא נערה רשאה
Ta’anit 13b תענית
Structure du débat :Question 1Objection 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
N’est-ce pas pour le lavage ? Et de quoi s’agit-il ? Si l’on dit : à l’eau chaude, la majeure n’en aurait pas le droit ? Rav ’Hisda n’a-t-il pas dit : Il est interdit à l’endeuillé de plonger son doigt dans l’eau chaude ? N’est-ce donc pas à l’eau froide ? Non, cela concerne le fard des yeux et l’arrangement des cheveux.
מאי לאו ברחיצה ובמאי אילימא בחמין אין הבוגרת רשאה והאמר רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו בחמין אלא לאו בצונן לא אכיחול ופירכוס
Dirons-nous que ceci le soutient, car Rabbi Abba le cohen a dit au nom de Rabbi Yossé le cohen : Il arriva que les fils de Rabbi Yossé bar ’Hanina moururent, et il se lava à l’eau froide pendant les sept jours ?
לימא מסייע ליה דא"ר אבא הכהן משום רבי יוסי הכהן מעשה ומתו בניו של ר' יוסי בר חנינא ורחץ בצונן כל שבעה
On répondit : Là, c’était lorsque ses deuils se succédèrent l’un après l’autre, comme il est enseigné : « Si ses deuils se sont succédé l’un après l’autre et que sa chevelure s’est alourdie, il l’allège au rasoir et lave son vêtement à l’eau. » Rav ’Hisda a dit : Au rasoir, mais pas aux ciseaux ; à l’eau, mais pas avec du natron, ni avec du sable, ni avec de la saponaire.
אמרי התם בשתכפוהו אבליו זה אחר זה דתניא תכפוהו אבליו זה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער ומכבס כסותו במים אמר רב חסדא בתער אבל לא במספרים במים ולא בנתר ולא בחול ולא באהל
Certains disent : Rava a dit : Il est interdit à l’endeuillé [de se laver] à l’eau froide pendant les sept jours. En quoi est-ce différent de la viande et du vin ? Là, il le fait pour dissiper son angoisse.
איכא דאמרי אמר רבא אבל אסור בצונן כל שבעה מאי שנא מבשר ויין התם לפכוחי פחדיה הוא דעביד
Dirons-nous que ceci le soutient : « La jeune femme majeure n’a pas le droit de s’enlaidir », donc la jeune fille en a le droit. De quoi s’agit-il ? Si l’on dit : à l’eau chaude, la majeure n’en aurait pas le droit ? Rav ’Hisda n’a-t-il pas dit : Il est interdit à l’endeuillé de plonger son doigt dans l’eau chaude ? N’est-ce donc pas à l’eau froide ? Non, cela concerne le fard des yeux et l’arrangement des cheveux.
לימא מסייע ליה אין הבוגרת רשאה לנוול עצמה הא נערה רשאה במאי אילימא בחמין אין הבוגרת רשאה והאמר רב חסדא אבל אסור להושיט אצבעו בחמין אלא לאו בצונן לא אכיחול ופירכוס
Rav ’Hisda a dit : Cela signifie qu’il est interdit à l’endeuillé de laver le linge pendant les sept jours. Et la halakha est : il est interdit à l’endeuillé de laver tout son corps, tant à l’eau chaude qu’à l’eau froide, pendant les sept jours ; mais le visage, les mains et les pieds, à l’eau chaude c’est interdit, à l’eau froide c’est permis. Mais s’oindre, même si peu que ce soit, est interdit ; et si c’est pour enlever la saleté, c’est permis.
אמר רב חסדא זאת אומרת אבל אסור בתכבוסת כל שבעה והלכתא אבל אסור לרחוץ כל גופו בין בחמין בין בצונן כל שבעה אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר אבל לסוך אפילו כל שהוא אסור ואם לעבר את הזוהמא מותר
La prière du jeûne, comment la mentionnons-nous ? Rav Yehouda fit monter [à la chaire] Rav Its’hak, son fils, et celui-ci exposa : Un particulier qui a pris sur lui un jeûne récite la prière du jeûne. Et où la dit-il ? Entre « Rédempteur » et « Guérisseur ».
צלותא דתעניתא היכי מדכרינן אדבריה רב יהודה לרב יצחק בריה ודרש יחיד שקיבל עליו תענית מתפלל של תענית והיכן אומרה בין גואל לרופא
Rav Its’hak objecta : Un particulier fixe-t-il donc une bénédiction pour lui-même ? Rav Its’hak a plutôt dit : Dans « Qui entend la prière ». Et Rav Chéchet a dit de même : Dans « Qui entend la prière ».
מתקיף לה רב יצחק וכי יחיד קובע ברכה לעצמו אלא אמר רב יצחק בשומע תפלה וכן אמר רב ששת בשומע תפלה
On objecta : « Il n’y a de différence entre le particulier et la communauté que ceci : celui-ci prie dix-huit [bénédictions] et celle-là prie dix-neuf. » Qu’est-ce que « particulier » et qu’est-ce que « communauté » ? Si l’on dit : un vrai particulier, et « communauté », l’officiant, ces dix-neuf seraient vingt-quatre !
מיתיבי אין בין יחיד לצבור אלא שזה מתפלל שמונה עשרה וזה מתפלל תשע עשרה מאי יחיד ומאי צבור אילימא יחיד ממש וצבור ש"צ הני תשע עשרה עשרין וארבע הוו
Cela ne dit-il pas plutôt ceci : il n’y a de différence entre un particulier qui a pris sur lui un jeûne de particulier et un particulier qui a pris sur lui un jeûne public que ceci : celui-là prie dix-huit et celui-ci prie dix-neuf ? Déduis-en qu’un particulier fixe une bénédiction pour lui-même !
אלא לאו ה"ק אין בין יחיד דקבל עליו תענית יחיד ליחיד שקבל עליו תענית צבור אלא שזה מתפלל שמונה עשרה וזה מתפלל תשע עשרה ש"מ יחיד קובע ברכה לעצמו
Non, en réalité je te dis : l’officiant ; et quant à ce qui te fait difficulté, que l’officiant prie vingt-quatre, [il s’agit] des trois premiers jeûnes, où il n’y a pas vingt-quatre.
לא לעולם אימא לך שליח צבור ודקא קשיא לך שליח צבור עשרין וארבע מצלי בג' תעניות ראשונות דליכא עשרים וארבע
N’y en a-t-il pas ? Il est pourtant enseigné « il n’y a de différence » : « Il n’y a de différence entre les trois premiers et les trois intermédiaires que ceci : lors de ceux-ci il est permis de travailler et lors de ceux-là il est interdit de travailler. » Donc quant aux vingt-quatre, les uns et les autres sont égaux !
ולא והא אין בין קתני אין בין ג' ראשונות לג' אמצעיות אלא שבאלו מותרין בעשיית מלאכה ובאלו אסורין בעשיית מלאכה הא לכ"ד זה וזה שוין
Il a enseigné et a laissé de côté. Qu’a-t-il laissé d’autre, pour qu’on dise qu’il a laissé celui-ci ? De plus, il est enseigné « il n’y a de différence » ! Il a plutôt enseigné en traitant des interdits ; des prières, il ne traite pas. Et si tu veux, dis : lors des intermédiaires non plus on ne prie pas vingt-quatre.
תנא ושייר מאי שייר דהאי שייר ותו והא אין בין קתני אלא תנא באיסורי קא מיירי בתפלות לא מיירי ואי בעית אימא באמצעייתא נמי לא מצלי כ"ד
N’en prie-t-on pas ? Il est pourtant enseigné : « Il n’y a de différence entre les trois seconds et les sept derniers que ceci : lors de ceux-ci on sonne l’alarme et on ferme les boutiques. » Donc pour tout le reste, les uns et les autres sont égaux ! Et si tu dis qu’ici aussi il a enseigné et laissé de côté, il est pourtant enseigné « il n’y a de différence » !
ולא והתניא אין בין ג' שניות לשבע אחרונות אלא שבאלו מתריעין ונועלין את החנויות הא לכל דבריהן זה וזה שוין וכי תימא הכא נמי תנא ושייר והא אין בין קתני
Et le penses-tu ? « Il n’y a de différence » est-il exhaustif ?
ותסברא אין בין דוקא
Original : Taanit 13b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.