[à savoir] le fœtus lui-même ; mais ici, où il a consacré sa mère, il n’est pas consacré comme partie incluse dans sa mère.
לעוברה גופיה אבל הכא דאקדשיה לאימיה הא בכלל אימיה לא קדוש
Temoura 10b תמורה
Structure du débat :Question 2Objection 3
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et si l’on nous avait fait entendre le second, [j’aurais dit que] c’est là qu’il l’a consacrée avec tout ce qui est en elle ; mais ici, où il l’a consacré lui, puisqu’il n’est pas dehors, il n’est pas consacré. C’était nécessaire.
ואי אשמעינן בתרייתא התם הוא דאקדיש לה וכל דאית בה אבל הכא דאקדשיה ליה כיון דליתיה אבראי לא קדיש צריכא
Autre version : Que nous apprend-il ? Que s’il l’a réservé, il est réservé, et que le fœtus n’est pas [comme] la cuisse de sa mère. Et pourquoi ai-je besoin des deux ?
לישנא אחרינא מאי קמ"ל אם שיירו משוייר ועובר לאו ירך אמו הוא ותרתי למה לי
C’était nécessaire, car si cela avait été dit dans ce cas-ci, [j’aurais dit que] c’est parce que sa mère est apte pour elle-même : de même que la sainteté descend sur elle, elle descend aussi sur le petit ; mais dans l’autre cas, non. [On] nous [l’]apprend ici.
צריכא דאי אתמר בהא משום דאימיה חזיא לגופיה מגו דנחתא קדושה לה נחתא נמי לולד אבל אידך לא קמ"ל הדא
Et si cela avait été dit dans ce cas-là, [j’aurais dit que] c’est parce qu’il précise la sainteté sur (la mère) le petit ; mais dans celui-ci, non. C’était nécessaire.
ואי אתמר בהא משום דקא מפרש קדושה על (האם) הולד אבל ההיא לא צריכא
Rabbi Zeïra était assis et disait cet enseignement. Rabbi Yirmeya objecta à Rabbi Zeïra : Comment use-t-on de ruse à l’égard du premier-né ? [Si une bête] qui met bas pour la première fois était pleine, il dit : « Ce qui est dans le ventre de celle-ci est un holocauste. » Si elle met bas un mâle, il est un holocauste. Donc le fœtus est consacré !
יתיב ר' זירא וקאמר להא שמעתא איתיביה ר' ירמיה לרבי זירא כיצד מערימין על הבכור המבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעיה של זו עולה ילדה זכר הרי זו עולה אלמא קדוש עובר
Il lui répondit : Celle-là est enseignée à propos de la sainteté de valeur. La sainteté de valeur est-elle si forte qu’elle l’ôte de [la sainteté de] premier-né ?
אמר ליה כי מתניא ההיא בקדושת דמים מי אלימא קדושת דמים דקא מפקעא ליה מן הבכורה
Il lui répondit : Oui. Et n’avons-nous pas appris : Toutes les choses consacrées dont un défaut permanent a précédé la consécration, et qui ont été rachetées, sont soumises [à la loi du] premier-né et aux dons [sacerdotaux] ? La raison [en est] qu’après avoir été rachetées elles y sont soumises ; mais avant d’être rachetées, elles en sont exemptes. [Donc] la sainteté de valeur est forte, au point de l’ôter de [la sainteté de] premier-né.
אמר ליה אין והתנן כל קדשים שקדם מום קבוע להקדישן ונפדו חייבין בבכורה ובמתנות טעמא דלאחר שנפדו דחייבין אבל קודם שנפדו פטורין [אלמא] דאלימא קדושת דמים דמפקע ליה מבכורה
Il lui objecta : Celui qui dit « ce qui est dans le ventre de celle-ci est un holocauste » — elle est permise à la tonte et interdite au travail, à cause de l’affaiblissement du fœtus qui est en elle. Il lui répondit : Ceci aussi [concerne] la sainteté de valeur.
איתיביה האומר מה שבמעיה של זו עולה מותרת בגיזה ואסורה בעבודה משום כחוש עובר שבה אמר ליה הא נמי קדושת דמים
Et la sainteté de valeur est-elle si forte qu’elle lui interdit le travail ? Il lui répondit : Oui. Et n’avons-nous pas appris : Ils sortent [de leur sainteté] vers le profane pour être tondus et pour travailler ? La raison est qu’ils ont été rachetés ; mais avant d’être rachetés, ils sont interdits au travail. Donc [même pour] la sainteté de valeur, ils lui sont interdits au travail.
ומי אלימא קדושת דמים דאסירא ליה בעבודה אמר ליה אין והתנן יוצאין לחולין ליגזז וליעבד טעמא משום דנפדו הא קודם שנפדו אסורין בעבודה אלמא קדושת דמים אסורין ליה בעבודה
Il lui objecta : « On ne substitue ni des membres à des fœtus, ni des fœtus à des membres » — substituer, on ne le fait pas ; mais être consacrés, ils le sont !
איתיביה אין ממירין לא אברין בעוברין ולא עוברין באברין אימורי הוא דלא מימר הא מיקדש קדשי
Il lui répondit : [Il s’agit] de petits de [bêtes] consacrées, qui sont consacrés de toute façon.
אמר ליה בולדי קדשים הוא דקדישי וקיימי
Si [ce sont] des petits de [bêtes] consacrées, c’est dans le ventre de leur mère qu’ils ne font pas [de substitution] ; mais dehors, ils en font. N’a-t-il pas été enseigné : Le petit ne fait pas de substitution ?
אי ולד קדשים במעי אמן הוא דלא עבדין הא אבראי עבדין והא תניא אין הולד עושה תמורה
De qui est cette [michna] ? De Rabbi Yehouda, qui dit : Le petit fait une substitution.
הא מני רבי יהודה היא דאמר הולד עושה תמורה
Si [c’est] Rabbi Yehouda, c’est la substitution qu’ils ne font pas, mais être consacrés, ils le sont ? Or Rabbi Yehouda a dit : Les membres ne sont pas consacrés ! (Il a dit :) De quoi parlons-nous ici ? D’un membre dont la vie dépend.
אי ר' יהודה תמורה הוא דלא עבדי הא מקדש קדשי הא"ר יהודה אברין לא קדשי (אמר) הכא במאי עסקינן באבר שהנשמה תלויה בו
Il lui objecta : On consacre des membres et des fœtus, mais on ne [les] substitue pas. Ici aussi, [il s’agit] de petits de [bêtes] consacrées.
איתיביה מקדישין אברין ועוברין אבל לא ממירין הכא נמי בולדי קדשים
Si [ce sont] des petits de [bêtes] consacrées, que veut dire « on consacre » ? Ils sont consacrés de toute façon !
אי בולדי קדשים מאי מקדישין הא קדישי וקיימי
Original : Temurah 10b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.