Ou peut-être, [pour] tout ce qui est de la même sainteté, il n’ajoute pas le cinquième ?
או דילמא כל אותה קדושה אינו מוסיף חומש
Temoura 10a תמורה
Structure du débat :Michna 1Question 3
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Et si tu en viens à dire que ce corps, puisqu’il se tient dans la même sainteté, il ajoute le cinquième, [qu’en est-il si] il a obtenu l’expiation par un autre et que celui-ci a été relégué à l’holocauste ? [Disons-nous que] c’est lorsqu’il s’agit du même corps avec la même sainteté qu’il ajoute le cinquième, mais avec une autre sainteté non ? Ou peut-être, puisque c’est le même corps, il ajoute le cinquième ? Que la question reste en suspens.
ואם תימצא לומר הדין גוף אחד כיון דבאותה קדושה קאים מוסיף חומש אלא נתכפר באחר וניתק זה לעולה מהו כי מוסיף חומש באותו הגוף באותה קדושה אבל בקדושה אחרת לא או דילמא כיון דאותו הגוף הוא מוסיף חומש תיקו
Rami bar ’Hama a demandé : Est-ce celui qui consacre qui ajoute le cinquième, ou celui qui obtient l’expiation qui ajoute le cinquième ? Rava a dit : Le verset dit : « Et si celui qui consacre veut racheter sa maison » (Lv 27, 15) — celui qui consacre, et non celui qui obtient l’expiation.
בעי רמי בר חמא מקדיש מוסיף חומש או מכפר מוסיף חומש אמר רבא אמר קרא (ויקרא כז, טו) ואם המקדיש יגאל את ביתו מקדיש ולא מתכפר
Rami bar ’Hama a demandé : Est-ce celui qui consacre qui fait la substitution, ou celui qui obtient l’expiation qui fait la substitution ? Rava a dit : S’il en était ainsi [que ce soit celui qui consacre], nous trouverions [un cas où] la communauté et les associés font une substitution, par exemple s’ils ont désigné un mandataire pour consacrer.
בעי רמי בר חמא מקדיש עושה תמורה או מתכפר עושה תמורה אמר רבא אם כן מצינו ציבור ושותפין עושין תמורה כגון דשוו שליח לאקדושי
De plus, Rav Na’hman a dit au nom de Rav Houna : On a enseigné : « Son sacrifice à l’Éternel pour son naziréat, outre ce que ses moyens lui permettront » (Nb 6, 21). Le nazir est-il donc jugé selon ses moyens ? Comment donc ? « Son sacrifice à l’Éternel pour son naziréat » — qu’il a mis à part de ses propres [biens] ; « outre ce que ses moyens lui permettront » — que d’autres ont mis à part pour lui.
ועוד דאמר רב נחמן אמר רב הונא תנא (במדבר ו, כא) קרבנו לה' על נזרו מלבד אשר תשיג ידו וכי נזיר נידון בהשג יד הא כיצד קרבנו לה' על נזרו שהפריש משלו מלבד אשר תשיג ידו שהפרישו לו אחרים
Pour quelle règle ? Si l’on dit pour l’expiation, il est évident que cela lui procure l’expiation ! C’est donc pour la substitution, et voici ce qu’il dit : même lorsque d’autres l’ont mis à part pour lui, il fait une substitution. Conclus-en que nous suivons celui qui obtient l’expiation.
למאי הילכתא אילימא לענין כפרה פשיטא דמכפר ליה אלא לענין תמורה והכי קאמר אף כשהפרישו לו אחרים עושה תמורה שמע מינה בתר מתכפר אזלינן
Non : [ce n’est] pas pour la substitution. Et ce qui te pose difficulté — c’est un don qu’on lui fait — si le Miséricordieux n’avait pas inclus [par] « outre ce que ses moyens lui permettront » (Nb 6, 21), j’aurais dit que c’est un décret de l’Écriture : « son sacrifice », [c’est-à-dire] du sien, lui procure l’expiation, [mais] de celui d’autrui, non. [Le verset] nous apprend [le contraire].
לא לענין תמורה ודקא קשיא לך מתנה דקא יהבין ליה אי לאו דרבי רחמנא (במדבר ו, כא) מלבד אשר תשיג ידו הוה אמינא גזירת הכתוב הוא קרבנו מדידיה הוא דמכפר מדאחרים לא קמ"ל
Qu’en est-il donc ? Viens, écoute, car Rabbi Abbahou a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : Celui qui consacre ajoute le cinquième, et celui qui obtient l’expiation fait la substitution ;
מאי הוי עלה תא שמע דאמר ר' אבהו אמר רבי יוחנן מקדיש מוסיף חומש ומתכפר עושה תמורה
celui qui prélève la terouma de ses propres [produits] pour ceux d’autrui, le bénéfice de la faveur lui revient. Quelle en est la raison ? Le verset dit : « Toute la dîme de ta récolte […], et tu la donneras, etc. » (Dt 26, 12).
תורם משלו על של אחרים טובת הנאה שלו מ"ט אמר קרא (דברים כו, יב) את כל מעשר תבואתך ונתת וגו'
MICHNA: On ne substitue ni des membres à des fœtus, ni des fœtus à des membres, ni des fœtus et des membres à des [animaux] entiers, ni des [animaux] entiers à eux.
מתני׳ אין ממירין לא אברין בעוברין ולא עוברין באברים ולא עוברין ואברים בשלימים ולא שלימים בהן
Rabbi Yossé dit : On substitue des membres à des [animaux] entiers, mais non des [animaux] entiers à eux. Rabbi Yossé a dit : N’est-il pas [vrai] que, pour les choses consacrées, celui qui dit « la patte de celle-ci est un holocauste », elle est tout entière un holocauste ? De même, lorsqu’il dira « la patte de celle-ci à la place de celle-là », elle sera tout entière un substitut à sa place.
רבי יוסי אומר ממירין אברים בשלימים אבל לא שלימים בהן א"ר יוסי והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה כולה עולה אף כשיאמר רגלה של זו תחת זו תהא כולה תמורה תחתיה
GUEMARA: Il a été dit : Bar Pada a dit : La sainteté ne s’applique pas aux fœtus. Et Rabbi Yo’hanan a dit : La sainteté s’applique aux fœtus. Et Rabbi Yo’hanan suit sa propre opinion, car Rabbi Yo’hanan a dit : S’il a consacré [une bête] pleine comme sacrifice expiatoire et qu’elle a mis bas, s’il le veut, il obtient l’expiation par elle ; s’il le veut, il obtient l’expiation par son petit.
גמ׳ אתמר בר פדא אמר אין קדושה חלה על עוברין ורבי יוחנן אמר קדושה חלה על עוברין ואזדא רבי יוחנן לטעמיה דאמר רבי יוחנן הקדיש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בוולדה מתכפר
Et c’est nécessaire [de dire les deux], car si l’on nous avait fait entendre le premier cas, [j’aurais dit que] c’est là qu’il l’a consacré,
וצריכא דאי אשמעינן בהך קמייתא התם הוא דאקדשיה
Original : Temurah 10a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.