il accomplit la ’halitsa — non ! — Non, [il s’agit] d’une entendante devenue ensuite sourde-muette.
חולץ לא לא בפקחת ואחר כך נתחרשה
Yevamot 110b יבמות
Structure du débat :Question 1Objection 1Preuve 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Viens et entends : deux frères entendants mariés à deux femmes étrangères, l’une entendante et l’autre sourde-muette : si l’entendant, mari de la sourde-muette, meurt, que fera l’entendant, mari de l’entendante ? Il l’épouse, et s’il veut la renvoyer, il la renvoie. Si l’entendant, mari de l’entendante, meurt, que fera l’entendant, mari de la sourde-muette ? Il accomplit soit la ’halitsa, soit le lévirat.
תא שמע שני אחין פקחין נשואין שתי נכריות אחת פקחת ואחת חרשת מת פקח בעל החרשת מה יעשה פקח בעל פקחת כונס ואם רוצה להוציא יוציא מת פקח בעל פקחת מה יעשה פקח בעל חרשת או חולץ או מייבם
N’est-ce pas que, de même que lui est entendant de naissance, elle aussi est sourde-muette de naissance ? Et il est enseigné : il l’épouse — oui ; il accomplit la ’halitsa — non ! — Quelle preuve est-ce là ? Ceci est comme il est, et cela est comme il est.
מאי לאו מדהוא פקח מעיקרא היא נמי חרשת מעיקרא וקתני כונס אין חולץ לא מידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא
Il lui a objecté : deux frères, l’un entendant et l’autre sourd-muet, mariés à deux sœurs, l’une entendante et l’autre sourde-muette : si le sourd-muet, mari de la sourde-muette, meurt, que fera l’entendant, mari de l’entendante ? Elle sort parce qu’elle est la sœur de l’épouse.
איתיביה שני אחין אחד פקח ואחד חרש נשואין שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת מת חרש בעל חרשת מה יעשה פקח בעל פקחת תצא משום אחות אשה
Si l’entendant, mari de l’entendante, meurt, que fera le sourd-muet, mari de la sourde-muette ? Il renvoie sa femme par un acte de divorce, et la femme de son frère lui est interdite à jamais.
מת פקח בעל פקחת מה יעשה חרש בעל חרשת מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו אסורה לעולם
Et si tu dis qu’ici aussi il s’agit d’un entendant devenu ensuite sourd-muet, peut-il donc la renvoyer ? N’avons-nous pas appris : si elle est devenue sourde-muette, il la renvoie ; si elle est devenue démente, il ne la renvoie pas ; si c’est lui qui est devenu sourd-muet ou dément, il ne la renvoie jamais ?
וכי תימא ה"נ בפקח ואחר כך נתחרש מי מצי מפיק והתנן נתחרשה יוציא נשתטית לא יוציא נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית
N’est-ce pas plutôt un sourd-muet de naissance ? Et puisque lui est sourd-muet de naissance, elle aussi est sourde-muette de naissance ; et puisque les sœurs sont sourdes-muettes de naissance, les étrangères aussi sont sourdes-muettes de naissance. Or nous avons appris à propos des étrangères : il l’épouse — oui ; il accomplit la ’halitsa — non ! Il se tut.
אלא לאו בחרש מעיקרא ומדהוא חרש מעיקרא היא נמי חרשת מעיקרא ומדאחיות חרשות מעיקרא נכריות נמי חרשות מעיקרא ותנן גבי נכריות כונס אין חולץ לא אישתיק
Lorsqu’il vint devant Rav Yossef, celui-ci lui dit : pourquoi lui as-tu objecté cela ? Il pouvait te répondre : les sœurs sont sourdes-muettes de naissance, les étrangères sont entendantes et devenues ensuite sourdes-muettes.
כי אתא לקמיה דרב יוסף א"ל מ"ט תותביה מהא דיכול לשנויי לך אחיות חרשות מעיקרא נכריות פקחות ואח"כ נתחרשו
Tu aurais plutôt dû lui objecter ceci : deux frères sourds-muets mariés à deux sœurs entendantes, ou à deux sœurs sourdes-muettes, ou à deux sœurs, l’une entendante et l’autre sourde-muette ; et de même, deux sœurs sourdes-muettes mariées à deux frères entendants, ou à deux frères sourds-muets, ou à deux frères, l’un entendant et l’autre sourd-muet — elles sont dispensées de la ’halitsa et du lévirat. Et si elles étaient étrangères [l’une à l’autre], ils les épousent, et s’ils veulent les renvoyer, ils les renvoient.
אלא איבעי לך לאותביה מהא שני אחין חרשין נשואין שתי אחיות פקחות או שתי אחיות חרשות או שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת וכן שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחין פקחין או לשני אחין חרשין או לשני אחין אחד פקח ואחד חרש הרי אלו פטורות מן החליצה ומן הייבום ואם היו נכריות יכנוסו ואם רצו להוציא יוציאו
Comment est-ce ? Si tu dis qu’ils étaient entendants et sont finalement devenus sourds-muets, peuvent-ils donc les renvoyer ? N’avons-nous pas appris : si elle est devenue démente, il ne la renvoie pas ; si c’est lui qui est devenu sourd-muet ou dément, il ne la renvoie jamais ?
היכי דמי אילימא בפקחים ולבסוף נתחרשו מי מצי מפקי והתנן נשתטית לא יוציא נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית
N’est-ce pas plutôt des sourds-muets de naissance ? Et puisqu’ils sont sourds-muets de naissance, elles aussi sont sourdes-muettes de naissance. Et il est enseigné : si elles étaient étrangères, ils les épousent ; ils les épousent — oui ; ils accomplissent la ’halitsa — non. C’est une réfutation de Rabba ; c’est bien une réfutation.
אלא לאו אחרשין מעיקרא ומדהן חרשין מעיקרא אינהו נמי חרשות מעיקרא וקתני אם היו נכריות יכנוסו יכנוסו אין יחלצו לא תיובתא דרבה תיובתא:
Une mineure et une sourde-muette, etc. Rav Na’hman a dit : j’ai trouvé Rav Ada bar Ahava et Rav ’Hana, son gendre, assis à aligner des arguments sur la place de Poumbedita, et ils disaient : ce que nous avons appris — une mineure et une sourde-muette : le rapport avec l’une d’elles ne libère pas sa coépouse — cela ne vaut que lorsqu’elle lui est échue de son frère entendant, car nous ne savons pas s’il préférait la mineure ou s’il préférait la sourde-muette.
קטנה וחרשת וכו': אמר רב נחמן אשכחתיה לרב אדא בר אהבה ולרב חנא חתניה דיתבי וקמקוו אקוותא בשוקא דפומבדיתא ואמרי הא דתנן קטנה וחרשת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה הני מילי דנפלה ליה מאחיו פקח דלא ידעינן אי בקטנה ניחא ליה אי בחרשת ניחא ליה
Peut-être préférait-il la mineure, car elle parviendra à la raison ; peut-être préférait-il la sourde-muette, car elle est adulte et apte aux rapports. Mais si elle lui est échue de son frère sourd-muet, il préférait certainement la sourde-muette, car elle est apte aux rapports et de même condition que lui.
אי בקטנה ניחא ליה דאתיא לכלל דיעה אי בחרשת ניחא דגדולה היא ובת ביאה היא אבל נפלה מאחיו חרש ודאי בחרשת ניחא ליה דבת ביאה היא ובת מיניה היא
Et moi, je leur ai dit : même si elle lui est échue de son frère sourd-muet, cela reste pour lui un doute.
ואמינא להו אנא אפילו נפלה ליה מאחיו חרש נמי מספקא ליה
Quel est leur remède ? Rav ’Hisda a dit au nom de Rav : il épouse la sourde-muette et la renvoie par un acte de divorce ; quant à la mineure, elle attendra d’avoir grandi et accomplira la ’halitsa.
כיצד תקנתן אמר רב חסדא אמר רב כונס החרשת ומוציאה בגט וקטנה תמתין עד שתגדיל ותחלוץ
Rav ’Hisda a dit : on en déduit que Rav estime que la sourde-muette est acquise et [le reste] en réserve, et que la mineure est acquise et non acquise. Car si tu pensais que la sourde-muette est acquise et non acquise, et la mineure acquise et [le reste] en réserve, pourquoi épouserait-il la sourde-muette pour la renvoyer par un acte de divorce ?
אמר רב חסדא ש"מ קסבר רב חרשת קנויה ומשויירת קטנה קנויה ואינה קנויה דאי ס"ד חרשת קנויה ואינה קנויה קטנה קנויה ומשויירת חרשת אמאי כונס ומוציאה בגט
Original : Yevamot 110b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.