Il en ressort que « manger et manger », semblable à « manger et faire fumer » — et comment est-ce le cas ? avec deux personnes — se combine. Déduis-en [la réponse].
הא לאכול ולאכול דומיא דלאכול ולהקטיר והיכי דמי בשני בני אדם מצטרף ש"מ
Zeva’him 31b זבחים
Structure du débat :Michna 1Question 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Rava demanda : S’il a eu l’intention de manger une olive en plus de temps qu’il n’en faut pour manger un demi-pain, qu’en est-il ? La compare-t-on à la consommation du Très-Haut [l’autel], ou la compare-t-on à la consommation d’un homme ordinaire ?
בעי רבא חישב לאכול כזית ביתר מכדי אכילת פרס מהו לאכילת גבוה מדמינן ליה או לאכילת הדיוט מדמינן ליה
Abayé a dit : Viens [et] écoute : « [S’il a eu l’intention] de manger une demi-olive et de faire fumer une demi-olive, [le sacrifice] est valide, car le manger et le faire fumer ne se combinent pas. » La raison est que [c’était] « manger et faire fumer » ; mais « manger et manger » se combine. Or le faire fumer [prend] plus de temps qu’il n’en faut pour manger un demi-pain !
אמר אביי ת"ש לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שאין אכילה והקטרה מצטרפין טעמא דלאכול ולהקטיר הא לאכול ולאכול מצטרף והא הקטרה ביותר מכדי אכילת פרס הוא
Peut-être [s’agit-il] d’un grand feu.
דלמא בהיסק גדול:
« [S’il a eu l’intention] de manger une demi-olive et de faire fumer une demi-olive, [le sacrifice] est valide. » La raison est que [c’était] « manger et faire fumer » ; mais « manger et manger » une chose qu’on n’a pas coutume de manger se combine ?
לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר: טעמא דלאכול ולהקטיר הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול מצטרף
Or le début enseigne : « de manger ce qu’on a coutume de manger » ; ce qu’on a coutume de manger, oui ; ce qu’on n’a pas coutume [de manger], non !
הא קתני רישא לאכול את שדרכו לאכול (מצטרף) את שדרכו לאכול אין שאין דרכו לא
Rabbi Yirmeya a dit : De qui est-ce ? C’est Rabbi Eliézer, qui a dit que l’on [rend invalide] par la pensée [en passant] de la consommation de l’homme à la consommation de l’autel et de la consommation de l’autel à la consommation de l’homme. Car nous avons appris : « Celui qui égorge le sacrifice [avec l’intention] de manger une chose qu’on n’a pas coutume de manger ou de faire fumer une chose qu’on n’a pas coutume de faire fumer, [le sacrifice] est valide ; et Rabbi Eliézer le déclare invalide. »
אמר רבי ירמיה הא מני רבי אליעזר היא דאמר מחשבין מאכילת אדם לאכילת מזבח ומאכילת מזבח לאכילת אדם דתנן השוחט את הזבח לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר ורבי אליעזר פוסל
Abayé a dit : Tu peux même dire [que c’est l’avis] des Sages ; et ne dis pas « mais “manger et manger” une chose qu’on n’a pas coutume de manger », dis plutôt : « mais “manger et manger” une chose qu’on a coutume de manger ».
אביי אמר אפי' תימא רבנן ולא תימא הא לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול אלא אימא הא לאכול ולאכול דבר שדרכו לאכול
Que nous apprend-il ? Si [c’est] une chose qu’on a coutume de manger qu’il nous apprend, on le déduit du début : une demi-olive au-dehors [et] une demi-olive le lendemain, c’est invalide. (Il en ressort qu’une demi-olive le lendemain [et une demi-olive le lendemain], c’est pigoul.
מאי קמ"ל אי דבר שדרכו לאכול קמ"ל מרישא ש"מ כחצי זית בחוץ כחצי זית למחר פסול (הא כחצי זית למחר פיגול
Mais plutôt) si [c’est] « manger et faire fumer » [qu’il nous apprend], on le déduit de la précision du début : de manger une chose qu’on a coutume de manger, oui ; ce qu’on n’a pas coutume de manger, non.
אלא) אי לאכול ולהקטיר מדוקיא דרישא ש"מ לאכול דבר שדרכו לאכול אין שאין דרכו לאכול לא
Or, si « manger et manger » une chose qu’on n’a pas coutume de manger ne se combine pas, « manger et faire fumer », est-il besoin [de le dire] ?
השתא ומה לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול לא מצטרף לאכול ולהקטיר מיבעי
« Manger et faire fumer » était nécessaire. Il te serait venu à l’esprit de dire : là-bas [une chose qu’on n’a pas coutume de manger], c’est qu’il ne pense pas selon l’usage ; mais ici, où pour celle-ci [il pense] selon son usage et pour celle-là selon son usage, dis qu’elles se combinent. Il nous apprend [que non].
לאכול ולהקטיר איצטריך ס"ד אמינא התם הוא דלאו כי אורחיה קא מחשב אבל הכא דבהאי כי אורחיה ובהאי כי אורחיה אימא ליצטרף קא משמע לן:
Nous reviendrons à toi, [chapitre] « Tous les sacrifices dont on a recueilli le sang ».
הדרן עלך כל הזבחים שקבלו דמן:
MICHNA: Tous les inaptes qui ont égorgé, leur abattage est valide, car l’abattage est valide [s’il est fait] par des non-cohanim, par des femmes, par des esclaves et par des impurs, et même pour les saintetés majeures, pourvu que les impurs ne touchent pas la chair. C’est pourquoi ils rendent [le sacrifice] invalide par la pensée.
מתני׳ כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים ובעבדים ובטמאים ואפילו בקדשי קדשים ובלבד שלא יהיו טמאים נוגעין בבשר לפיכך הן פוסלין במחשבה
Original : Zevachim 31b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.