[Non :] il en ressort que s’il a eu une pensée [portant] sur les parties offertes, les parties offertes elles-mêmes sont devenues pigoul.
הא חישב באימורין נתפגלו אימורין עצמן:
Zeva’him 35b זבחים
Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Question 1Objection 1Preuve 1
Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Viens [et] écoute : « Les taureaux qui sont brûlés et les boucs qui sont brûlés, on commet à leur égard un détournement de sacré dès qu’ils ont été consacrés. Une fois égorgés, ils sont devenus susceptibles d’être rendus invalides par un immergé du jour, par un manquant d’expiation et par la nuit passée. »
ת"ש פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים מועלין בהן משהוקדשו נשחטו הוכשרו ליפסל בטבול יום ובמחוסר כיפורים ובלינה
N’est-ce pas [qu’il s’agit de] la nuit passée de la chair ? Et déduis-en : puisque la nuit passée la rend invalide, la pensée la rend invalide.
מאי לאו לינת בשר וש"מ מגו דפסלה בלינה פסלה בה מחשבה
Non : la nuit passée des parties offertes. Or, de ce qu’il enseigne dans la suite : « On commet à l’égard de tous un détournement de sacré [même] au lieu des cendres, jusqu’à ce que la chair soit consumée », il en ressort que le début [traite de] la nuit passée de la chair ! — Est-ce une preuve ? Celui-ci est comme il est et celui-là est comme il est : le début [traite] des parties offertes, et la suite de la chair.
לא לינת אימורים הא מדקתני סיפא כולן מועלין בהן על בית הדשן עד שיותך הבשר מכלל דרישא לינת בשר מידי איריא הא כדאיתא והא כדאיתא רישא אימורים וסיפא בשר
Rabba objecta : « Voici ceux qui ne rendent pas pigoul et ne deviennent pas pigoul : la laine sur la tête des agneaux, le poil de la barbe des boucs, la peau, le jus, le dépôt d’épices, les lambeaux de chair, le jabot, les os, les tendons, les cornes, les sabots, le fœtus, le placenta, le lait des [animaux] consacrés et les œufs des tourterelles.
מותיב (רבא) [רבה] ואלו שאין מפגלין ואין מתפגלין צמר שבראשי כבשים ושער שבזקן תיישים והעור והרוטב והקיפה והאלל והמוראה והעצמות והגידין והקרנים והטלפים והשליל והשיליא וחלב המוקדשין וביצי תורין
Tous ne rendent pas pigoul et ne deviennent pas pigoul, et on n’est pas passible à leur sujet [de la peine] de pigoul, de notar ni d’impureté ; et celui qui en offre au-dehors est exempt. »
[כולן] לא מפגלין ולא מתפגלין ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא והמעלה מהן בחוץ פטור
N’est-ce pas : ils ne rendent pas pigoul le sacrifice et ne deviennent pas pigoul du fait du sacrifice ?
מאי לאו לא מפגלין הזבח ולא מתפגלין מחמת זבח
Non : ils ne rendent pas pigoul le sacrifice et ne deviennent pas pigoul par eux-mêmes. — S’il en est ainsi, ce qu’il enseigne dans la suite : « tous ne rendent pas pigoul et ne deviennent pas pigoul », à quoi bon de nouveau ?
לא לא מפגלין את הזבח ולא מתפגלין מחמת עצמן א"ה הא דקתני סיפא כולן לא מפגלין ולא מתפגלין הא תו למה לי
Et selon ton raisonnement, « on n’est pas passible à leur sujet de pigoul », à quoi bon de nouveau ? C’est plutôt que, puisqu’il voulait enseigner notar et impureté, il a enseigné [aussi] pigoul.
וליטעמיך אין חייבין עליו משום פיגול הא תו למה לי אלא איידי דבעי למיתנא נותר וטמא תנא פיגול
Ici aussi, puisqu’il voulait enseigner « celui qui en offre au-dehors », il a enseigné aussi « tous ne rendent pas pigoul et ne deviennent pas pigoul ».
הכא נמי איידי דבעי למיתני המעלה מהן בחוץ תנא נמי וכולן לא מפגלין ולא מתפגלין
Rava a dit : Nous aussi avons appris : « Celui qui égorge des [animaux] consacrés [avec l’intention] de manger le fœtus ou le placenta au-dehors n’a pas rendu pigoul. Celui qui pince [la nuque] des tourterelles [avec l’intention] de manger leurs œufs au-dehors n’a pas rendu pigoul. »
רבא אמר אף אנן נמי תנינא השוחט את המוקדשים לאכול שליל או שיליא בחוץ לא פיגל והמולק את התורים לאכול ביציהם בחוץ לא פיגל
Et ensuite il enseigne : « Le lait des [animaux] consacrés et les œufs des tourterelles, on n’est pas passible à leur sujet [de la peine] de pigoul, de notar ni d’impureté. » Il en ressort que [pour] le fœtus et le placenta, on est passible.
והדר תני חלב המוקדשין וביצי תורים אין חייב עליהן משום פיגול נותר וטמא הא שליל ושיליא חייבים
N’est-ce donc pas qu’il faut en déduire : ici, du fait du sacrifice ; là, par eux-mêmes ? Déduis-en.
אלא לאו ש"מ כאן מחמת הזבח כאן מחמת עצמן ש"מ:
Nous avons appris là-bas : « Et [les animaux] porteurs de défauts : Rabbi Akiva déclare valides [s’ils sont montés sur l’autel] ceux qui portent des défauts. »
תנן התם ובעלי מומין ר"ע מכשיר בבעלי מומים
Rabbi ’Hiya bar Abba a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : Rabbi Akiva n’a déclaré valides que [ceux qui ont] des taies dans l’œil, puisqu’elles sont admises pour les oiseaux ; et [seulement] si la consécration a précédé le défaut.
א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן לא הכשיר ר"ע אלא בדוקין שבעין הואיל וכשירים בעופות והוא שקדם הקדישה את מומה
(Rabbi ’Hiya bar Abba a dit :) Et Rabbi Akiva reconnaît [que c’est invalide] pour un holocauste femelle, car c’est comme si son défaut avait précédé sa consécration.
(א"ר חייא בר אבא) ומודה רבי עקיבא בעולת נקבה דכמאן דקדם מומה להקדישה דמי
Rabbi Zeïra objecta : « Celui qui en offre au-dehors est exempt » ; il en ressort que [s’il offre] de leur mère, il est passible. Et comment le trouves-tu ? Dans [le cas d’]un holocauste femelle.
מתיב רבי זירא המעלה מהן בחוץ פטור הא מאימן חייב והיכי משכחת לה בעולת נקבה
Cela se comprend si tu dis que Rabbi Akiva considère qu’un holocauste femelle, s’il est monté, ne redescend pas : de qui est-ce ? C’est Rabbi Akiva. Mais si tu dis que s’il est monté, il redescend, de qui est-ce ?
אי אמרת בשלמא קסבר רבי עקיבא עולת נקבה אם עלתה לא תרד הא מני ר"ע היא אלא אי אמרת אם עלתה תרד הא מני
Dis : « Celui qui en offre au-dehors est exempt » ; il en ressort que [s’il offre] des parties offertes de leur mère, il est passible.
אימא המעלה מהן בחוץ פטור הא מאימורי אימן חייב
Mais il enseigne « en » [de ces choses-là], et leur mère est semblable à elles ! Dis plutôt : « Celui qui offre de leurs parties offertes au-dehors est exempt » ; il en ressort que [s’il offre] des parties offertes de leur mère, il est passible.
והא מהן קתני ואימן דומיא דידהו אלא אימא המעלה מאימוריהן בחוץ פטור הא מאימורי אימן חייב:
MICHNA: S’il l’a égorgé à condition de laisser son sang ou ses parties offertes jusqu’au lendemain, ou de les sortir au-dehors, Rabbi Yehouda le déclare invalide, et les Sages le déclarent valide. [S’il l’a égorgé] à condition de mettre [le sang] sur la rampe, [ou à un endroit] qui n’est pas face au soubassement ; de mettre en bas ce qui doit être mis en haut, en haut ce qui doit être mis en bas, à l’extérieur ce qui doit être mis
מתני׳ שחטו על מנת להניח את דמו או אימוריו למחר או להוציאן לחוץ רבי יהודה פוסל וחכמים מכשירין ע"מ ליתנן על גבי הכבש שלא כנגד היסוד וליתן את הניתנים למעלן למטה ואת הניתנים למטה למעלן ואת הניתנים
Original : Zevachim 35b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.