Structure du débat :Michna 1Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
MICHNA: Celui qui vend son champ au temps où le Jubilé est en vigueur n’est pas autorisé à le racheter avant deux ans, car il est dit : « d’après le nombre des années de récoltes il te vendra » (Lv 25, 15).
מתני׳ המוכר את שדהו בשעת היובל אינו מותר לגאול פחות משתי שנים שנאמר (ויקרא כה, טו) במספר שני תבואות ימכר לך
Si c’était une année de rouille ou de nielle, ou une année sabbatique, elle n’entre pas dans le compte. S’il l’a seulement labouré ou laissé en friche, cela lui est compté. Rabbi Eliézer dit : s’il le lui a vendu avant Roch Hachana alors qu’il était plein de fruits, celui-ci en mange trois récoltes en deux ans.
היתה שנת שדפון וירקון או שנת שביעית אינו עולה מן המנין נרה או הובירה עולה לו מן המנין רבי אליעזר אומר מכרה לו לפני ראש השנה והיא מליאה פירות הרי זה אוכל ממנה שלש תבואות בשתי שנים:
GUEMARA: « Celui qui vend son champ au temps du Jubilé, etc. » : Il n’est pas enseigné « il ne rachète pas », mais « il n’est pas autorisé à racheter » ; il en ressort qu’il pense qu’il y a aussi un interdit, de sorte que même faire tinter les pièces [devant l’acheteur] est interdit.
גמ׳ המוכר שדהו בשעת היובל וכו' אינו גואל לא קתני אלא אינו מותר לגאול אלמא קסבר איסורא נמי איכא דאפילו קרקושי זוזי נמי אסור
Et il n’est pas nécessaire de parler du vendeur, qui transgresse un commandement positif, car il est écrit : « d’après le nombre des années de récoltes il te vendra » (Lv 25, 15) ; mais même l’acheteur transgresse un commandement positif, car il faut « [d’après le nombre des] années tu achèteras » (Lv 25, 15), et ce n’est pas le cas.
ולא מיבעיא מוכר דקאי בעשה דכתיב (ויקרא כה, טו) במספר שני תבואות ימכר לך אלא אפילו לוקח נמי קאי בעשה דבעינן {ויקרא כה } שנים תקנה וליכא
Il a été dit : celui qui vend son champ durant l’année même du Jubilé : Rav dit : il est vendu et sort [aussitôt] ; et Chmouel dit : il n’est pas vendu du tout. Quelle est la raison de Chmouel ? Un raisonnement a fortiori : si [un champ] déjà vendu sort, n’est-il pas logique qu’[un champ] non [encore] vendu ne puisse être vendu ?
איתמר המוכר שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר מכורה ויוצאה ושמואל אמר אינה מכורה כל עיקר מאי טעמא דשמואל קל וחומר ומה מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר
Et Rav ? Ne dit-on pas un a fortiori dans un tel cas ? N’a-t-on pas enseigné : on pourrait croire qu’un homme puisse vendre sa fille lorsqu’elle est adolescente ; tu dois raisonner a fortiori : si celle qui est déjà vendue sort [libre à ce moment], n’est-il pas logique qu’elle ne puisse être vendue maintenant qu’elle n’est pas vendue ?
ולרב לא אמרינן קל וחומר כי ה"ג והתניא יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת קל וחומר ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תימכר
On objecte : « après le Jubilé, [selon le nombre des] années tu achèteras » (Lv 25, 15) – cela enseigne qu’on vend à proximité du Jubilé. Loin du Jubilé, d’où le sait-on ? Le texte dit : « selon le grand nombre des années… et selon le petit nombre des années » (Lv 25, 16).
מיתיבי אחר היובל שנים תקנה מלמד שמוכרין סמוך ליובל מופלג מן היובל מנין ת"ל (ויקרא כה, טז) לפי רוב השנים ולפי מעוט השנים
Et durant l’année même du Jubilé, il ne vendra pas, et s’il a vendu, il n’est pas vendu. – Rav te répondrait : il n’est pas vendu pour le nombre des années de récoltes, mais il est vendu et sort.
ובשנת היובל עצמה לא ימכור ואם מכר אינה מכורה אמר לך רב אינה מכורה למספר שני תבואות אבל מכורה היא ויוצאה
Et s’il peut vraiment être vendu, qu’il reste en sa possession jusqu’après le Jubilé, et après le Jubilé, qu’il en mange deux récoltes puis le restitue ! N’a-t-on pas enseigné : s’il en a mangé une année avant le Jubilé, on lui complète une autre année après le Jubilé ? – Là, il était entré [dans l’achat] pour en manger [les fruits] ; ici, il n’y est pas entré pour en manger.
ואי איזדבוני מיזבנה תיקום ברשותיה עד בתר יובל ובתר יובל ניכליה שני תבואות וניהדרה מי לא תניא אכלה שנה אחת לפני היובל משלימין לו שנה אחרת אחר היובל התם נחית לאכילה הכא לא נחית לאכילה
Rav ’Anan dit : j’ai entendu de Mar Chmouel deux [enseignements] : l’un est celui-ci ; et l’autre : celui qui vend son esclave à un idolâtre ou hors de la terre d’Israël, [l’esclave] sort libre.
אמר רב ענן שמעית מיניה דמר שמואל תרתי חדא הך ואידך המוכר עבדו לעובד כוכבים או בחוצה לארץ יצא לחירות
Rav Yossef dit : voyons nous-mêmes. Puisqu’il a été enseigné dans une baraïta : celui qui vend son esclave hors de la terre d’Israël, [l’esclave] sort libre et a besoin d’un acte d’affranchissement de son second maître – on en déduit, puisqu’on appelle le second « son maître », que la vente n’est pas annulée ; et quand Chmouel dit ici « il n’est pas vendu », [c’est que la vente est annulée et que] l’argent est restitué.
אמר רב יוסף ניחזי אנן מדתניא בברייתא המוכר עבדו בחו"ל יצא לחירות וצריך גט שיחרור מרבו שני ש"מ מדקרי ליה לשני רבו אלמא לא הדרי זביני וכי קאמר שמואל הכא אינה מכורה ומעות חוזרין
Original : Arakhin 29b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.