Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Question 2Objection 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
GUEMARA: Nos maîtres ont enseigné : les biens voués aux cohanim ne sont pas rachetables, et on les donne au cohen. Les biens voués, tant qu’ils sont dans la maison du propriétaire, sont comme le bien consacré à tous égards, car il est dit : « Tout ’herem en Israël est saint des saints pour l’Éternel » (Lv 27, 28) ; une fois qu’il les a donnés au cohen, ils sont à tous égards comme des biens profanes, car il est dit : « Tout ’herem en Israël sera à toi » (Nb 18, 14).
גמ׳ תנו רבנן חרמי כהנים אין להן פדיון ונותנין לכהן חרמים כל זמן שהן בבית בעלים הרי הן כהקדש לכל דבריהן שנאמר (ויקרא כז, כח) כל חרם בישראל קדש קדשים הוא לה' נתנן לכהן הרי הן לכל דבריהן כחולין שנאמר (במדבר יח, יד) כל חרם בישראל לך יהיה:
ר' יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית כו': בשלמא רבנן כדקא מפרשי טעמייהו וטעמא דרבי יהודה בן בתירא אלא רבי יהודה בן בתירא האי כשדה החרם מאי עביד ליה
Il en a besoin pour ce qui a été enseigné : « comme le champ voué ; au cohen sera sa possession » (Lv 27, 21) – pourquoi le texte le dit-il ? D’où sait-on qu’un cohen qui a consacré le champ qui lui était échu par ’herem ne peut pas dire : « Puisqu’il passe aux cohanim et qu’il est entre mes mains, qu’il soit à moi » ?
מיבעיא ליה לכדתניא (ויקרא כז, כא) כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו מה תלמוד לומר מנין לכהן שהקדיש שדה חרמו שלא יאמר הואיל ויוצאה לכהנים והרי היא תחת ידי תהא שלי
Et c’est un raisonnement logique : si j’acquiers [une part] de ce qui est à d’autres, à plus forte raison de ce qui est à moi ! Le texte dit : « comme le champ voué ; au cohen sera sa possession ».
ודין הוא בשל אחרים אני זוכה בשל עצמי לא כל שכן ת"ל כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו
Et qu’apprenons-nous donc du champ voué ? Voici que celui-ci, venu pour enseigner, se trouve enseigné : [le verset] compare le champ voué [au cohen] au champ patrimonial d’un Israélite.
וכי מה למדנו משדה חרם מעתה הרי זה בא ללמד ונמצא למד מקיש שדה חרמו לשדה אחוזה של ישראל
De même que le champ patrimonial d’un Israélite sort de ses mains et se partage entre les cohanim, de même le champ qui lui fut voué sort de ses mains et se partage entre ses frères les cohanim.
מה שדה אחוזה של ישראל יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לכהנים אף שדה חרמו יוצאה מתחת ידו ומתחלקת לאחיו הכהנים
Et l’autre [les Rabbanan] ? [Ils le déduisent] de « ’herem » – « ha’herem ». Et l’autre [Rabbi Yehouda ben Betéra] ? « ’Herem » – « ha’herem » n’a pas de sens pour lui.
Et Rabbi Yehouda ben Betéra, [que le ’herem] s’applique aux sacrifices très saints et aux sacrifices de moindre sainteté, d’où le tire-t-il ? Il pense comme Rabbi Yichmaël.
ורבי יהודה בן בתירא דחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים מנא ליה סבר ליה כרבי ישמעאל:
Rav dit : la halakha est conforme à Rabbi Yehouda ben Betéra. – Rav délaisserait-il les Rabbanan pour agir selon Rabbi Yehouda ben Betéra ? – La baraïta enseigne l’inverse. – Il délaisserait la Michna pour agir selon la baraïta ? – Rav enseigne aussi la Michna à l’inverse.
אמר רב הלכה כרבי יהודה בן בתירא ורב שביק רבנן ועביד כרבי יהודה בן בתירא ברייתא איפכא תניא שביק מתני' ועביד כברייתא רב מתני' נמי איפכא תני
Qu’as-tu vu pour inverser la Michna à cause de la baraïta ? Inverse la baraïta à cause de la Michna ! – Rav avait reçu sa tradition [ainsi]. – S’il en est ainsi, au lieu de « selon Rabbi Yehouda ben Betéra », il aurait dû dire « selon les Rabbanan » ! – Voici ce qu’il veut dire : selon ce que vous avez inversé et enseigné, la halakha est conforme à Rabbi Yehouda ben Betéra.
מאי חזית דאפכת מתניתין מקמי ברייתא נפיך ברייתא מקמי מתני' רב גמריה גמיר אי הכי כרבי יהודה בן בתירא כרבנן מיבעי ליה הכי קאמר למאי דאפכיתו ותניתו הלכה כרבי יהודה בן בתירא
Un homme voua ses biens par ’herem à Poumbedita. Il vint devant Rav Yehouda, qui lui dit : « Prends quatre zouz, désacralise[-les] sur eux, jette-les dans le fleuve, et [tes biens] te seront permis. » Il en ressort qu’il pense que les biens voués sans précision sont pour l’entretien du Temple.
ההוא גברא דאחרמינהו לנכסיה בפומבדיתא אתא לקמיה דרב יהודה אמר ליה שקול ארבעה זוזי ואחיל עלייהו ושדינהו בנהרא ולישתרו לך אלמא קסבר סתם חרמים לבדק הבית
Selon qui ? Selon Chmouel, qui dit : un bien consacré valant une mané, qu’on a désacralisé sur [un objet] valant une prouta, est désacralisé. – Admettons que Chmouel l’ait dit après coup ; l’a-t-il dit a priori ?
כמאן כשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחולל אימר דאמר שמואל שחיללו לכתחלה מי אמר
– Cela ne vaut qu’au temps où le Temple existe, où il y a une perte [pour le Sanctuaire] ; mais de nos jours, même a priori. – S’il en est ainsi, même une prouta [suffirait] ! – [C’est] pour rendre la chose publique.
הני מילי בזמן שבית המקדש קיים דאיכא פסידא אבל בזמן הזה אפי' לכתחלה אי הכי אפי' פרוטה נמי פרסומי מלתא
’Oula dit : si j’avais été là, je les aurais tous donnés aux cohanim. Il en ressort qu’’Oula pense que les biens voués sans précision sont pour les cohanim.
אמר עולא אי הואי התם הוה יהיבנא כולהו לכהנים אלמא קסבר עולא סתם חרמים לכהנים
On objecte : [la loi de] l’esclave hébreu n’est en vigueur qu’au temps où le Jubilé est en vigueur, car il est dit : « jusqu’à l’année du Jubilé il servira chez toi » (Lv 25, 40) ;
מיתיבי אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר (ויקרא כה, מ) עד שנת היובל יעבוד עמך
[la loi du] champ voué n’est en vigueur qu’au temps où le Jubilé est en vigueur, car il est dit : « il sortira au Jubilé et il reviendra à sa possession » (Lv 25, 28) ; [la loi des] maisons des villes fortifiées n’est en vigueur qu’au temps où le Jubilé est en vigueur, car il est dit : « elle ne sortira pas au Jubilé » (Lv 25, 30).
ואין שדה החרם נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר (ויקרא כה, כח) ויצא ביובל ושב לאחוזתו אין בתי ערי חומה נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר (ויקרא כה, ל) לא יצא ביובל
Rabbi Chimon ben Yo’haï dit : [la loi des] champs voués n’est en vigueur qu’au temps où le Jubilé est en vigueur, car il est dit : « Le champ, quand il sortira au Jubilé, sera saint pour l’Éternel, comme le champ voué » (Lv 27, 21). Rabbi Chimon ben Elazar dit : [la loi du] résident étranger n’est en vigueur qu’au temps où le Jubilé est en vigueur.
ר"ש בן יוחי אומר אין שדה חרמין נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג שנאמר (ויקרא כז, כא) והיה השדה בצאתו ביובל קודש לה' כשדה החרם ר"ש בן אלעזר אומר אין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג
Rav Bivi dit : quelle en est la raison ? On déduit « bien » – « bien ». Il est écrit ici : « car il est bien avec toi » (Dt 15, 16), et il est écrit là : « là où il est bien pour lui ; tu ne le molesteras pas » (Dt 23, 17).
אמר רב ביבי מ"ט אתיא טוב טוב כתיב הכא (דברים טו, טז) כי טוב לו עמך וכתיב התם (דברים כג, יז) בטוב לו לא תוננו
Il n’y a pas de difficulté : ceci concerne les terres, cela les biens meubles. – Mais l’événement de Poumbedita concernait aussi des terres ! – Les terres hors de la terre d’Israël sont comme les biens meubles de la terre d’Israël.
לא קשיא הא במקרקעי הא במטלטלי והא מעשה דפומבדיתא במקרקעי נמי הוה מקרקעי דחוצה לארץ כמטלטלי דארץ ישראל דמי:
MICHNA:Rabbi Yichmaël dit : un verset dit « tu consacreras » (Dt 15, 19) et un verset dit « il ne le consacrera pas » (Lv 27, 26). Impossible de dire « tu consacreras », puisqu’il est déjà dit « il ne le consacrera pas » ; impossible de dire « il ne le consacrera pas », puisqu’il est déjà dit « tu consacreras ».
מתני׳ רבי ישמעאל אומר כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחד אומר לא יקדיש א"א לומר תקדיש שהרי כבר נאמר לא יקדיש א"א לומר לא יקדיש שהרי כבר נאמר תקדיש
GUEMARA: Et les Rabbanan ? « Il ne consacrera pas », ils en ont besoin pour [en faire] une interdiction ; « tu consacreras », ils en ont besoin pour ce qui a été enseigné : d’où sait-on que, pour un premier-né né dans son troupeau, c’est un commandement de le consacrer ? Car il est dit : « le mâle, tu le consacreras » (Dt 15, 19).
Et Rabbi Yichmaël ? S’il ne le consacre pas, n’est-il pas saint ? Sa sainteté vient du sein maternel ! Et puisque, même s’il ne le consacre pas, il est saint, il n’a pas besoin de le consacrer.
ורבי ישמעאל אי לא מקדיש ליה לא קדוש קדושתו מרחם הוה וכיון דכי לא מקדיש ליה קדוש לא צריך לאקדושיה:
Nous reviendrons à toi, [chapitre] « Celui qui consacre son champ ».
הדרן עלך המקדיש שדהו
Original : Arakhin 29a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.