Structure du débat :Michna 1Question 1Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
Une [baraïta] enseigne : il emprunte pour racheter et rachète par moitiés ; une autre enseigne : il n’emprunte pas pour racheter et ne rachète pas par moitiés. Il n’y a pas de difficulté : l’une est selon les Rabbanan, l’autre selon Rabbi Chimon.
תני חדא לוה וגואל וגואל לחצאין ותניא אידך אינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין לא קשיא הא רבנן והא ר"ש:
MICHNA: Celui qui vend une maison parmi les maisons des villes fortifiées peut la racheter aussitôt, et il peut la racheter durant les douze mois. C’est comme une sorte d’intérêt, mais ce n’est pas de l’intérêt.
מתני׳ המוכר בית בבתי ערי חומה הרי זה גואל מיד וגואל כל שנים עשר חדש הרי זה כמין רבית ואינו רבית
Si le vendeur meurt, son fils la rachètera ; si l’acheteur meurt, on la rachètera de la main de son fils. On ne compte l’année qu’à partir du moment où il a vendu, car il est dit : « jusqu’à ce que s’achève pour lui une année » (Lv 25, 30).
מת המוכר יגאל בנו מת הלוקח יגאל מיד בנו אין מונין שנה אלא משעה שמכר שנאמר (ויקרא כה, ל) עד מלאת לו שנה
Quand il dit « complète », c’est pour inclure le mois intercalaire. Rabbi dit : [c’est] pour lui donner une année et son intercalation. Si le jour des douze mois est arrivé sans qu’elle ait été rachetée, elle lui est acquise définitivement – qu’il s’agisse de l’acheteur ou de celui à qui elle a été donnée en cadeau, car il est dit : « à perpétuité » (Lv 25, 30).
כשהוא אומר תמימה להביא את חדש העיבור רבי אומר ליתן לו שנה ועיבורה הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאלה היתה חלוטה לו אחד הלוקח ואחד הניתן לו במתנה שנאמר {ויקרא כה } לצמיתות:
GUEMARA: Notre Michna n’est pas conforme à Rabbi, car il a été enseigné : Rabbi dit : « des jours » (Lv 25, 29) – « des jours », ce n’est pas moins de deux.
גמ׳ מתני' דלא כרבי דתניא רבי אומר ימים אין ימים פחות משנים
Et les Rabbanan, ce « des jours », qu’en font-ils ? Ils en ont besoin [pour enseigner que l’on compte] d’un jour au jour [correspondant]. Et Rabbi, « d’un jour au jour », d’où le tire-t-il ? Il le tire de « jusqu’à la fin de l’année de sa vente » (Lv 25, 29).
ורבנן האי ימים מאי עבדי ליה מיבעי ליה מיום ליום ורבי מיום ליום מנא ליה נפקא ליה {ויקרא כ״ה:כ״ט } מעד תום שנת ממכרו
Et les Rabbanan ? Ils en ont besoin [pour enseigner] : l’année de sa vente à lui, et non l’année du compte universel. Et « des jours », ils en ont besoin pour [un compte] d’heure à heure : car si [on n’avait que] « jusqu’à la fin de l’année de sa vente », j’aurais dit : d’un jour au jour, oui ; d’heure à heure, non ; le Miséricordieux a donc écrit « des jours ».
ורבנן ההוא מיבעי ליה שנת ממכרו שלו ולא שנת של מנין עולם וימים מיבעי להו למעת לעת דאי מעד תום שנת ממכרו הוה אמינא מיום ליום אין מעת לעת לא כתב רחמנא ימים
Mais Rabbi aussi en a besoin pour l’intercalation ! – En effet ; [selon lui,] « d’un jour au jour » et « d’heure à heure » se tirent de « jusqu’à la fin de l’année de sa vente ».
ורבי נמי הא מיבעי ליה לעיבורה הכי נמי מיום ליום ומעת לעת מעד תום שנת ממכרו נפקא:
Rabbi Yo’hanan dit : il n’y a pas de difficulté : l’une est selon Rabbi Yehouda, l’autre selon les Rabbanan. Car il a été enseigné : si quelqu’un avait une créance d’une mané sur son prochain, et que [le débiteur] lui a fait de son champ une vente [en gage] : lorsque le vendeur mange les fruits, c’est permis ; lorsque l’acheteur mange les fruits, c’est interdit.
אמר רבי יוחנן לא קשיא הא רבי יהודה והא רבנן דתניא הרי שהיה נושה בחבירו מנה ועשה לו שדהו מכר בזמן שהמוכר אוכל פירות מותר לוקח אוכל פירות אסור
Rabbi Yehouda dit : même lorsque l’acheteur mange les fruits, c’est permis. Rabbi Yehouda dit : il arriva que Baïtos ben Zonin fit de son champ une vente sur l’avis de Rabbi Elazar ben Azaria, et c’était l’acheteur qui mangeait les fruits. On lui répondit : de là une preuve ? C’était le vendeur qui mangeait les fruits, et non l’acheteur.
רבי יהודה אומר אף בזמן שהלוקח אוכל פירות מותר אמר רבי יהודה מעשה בביתוס בן זונין שעשה שדהו מכר על פי ר"א בן עזריה ולוקח אוכל פירות היה אמרו לו משם ראייה מוכר אוכל פירות היה ולא לוקח
Qu’est-ce qui les distingue ? Ce qui les distingue, c’est l’intérêt d’un seul côté [éventuel] : le premier Tanna pense que l’intérêt d’un seul côté est interdit, et Rabbi Yehouda pense que l’intérêt d’un seul côté est permis.
מאי בינייהו צד אחד ברבית איכא בינייהו תנא קמא סבר צד אחד ברבית אסור ור' יהודה סבר צד אחד ברבית מותר
Original : Arakhin 31a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.