« Me voici comme Ben Azzaï sur les marchés de Tibériade ! » Un des Rabbanan dit à Abayé : on peut interpréter [ces versets] dans le sens de l’indulgence et on peut les interpréter dans le sens de la rigueur ; d’où sait-on que c’est dans le sens de l’indulgence ? Dis : dans le sens de la rigueur !
Tu ne peux le penser, puisque le Miséricordieux a été indulgent envers lui, comme il a été enseigné : « car il est bien avec toi » (Dt 15, 16) : avec toi pour la nourriture, avec toi pour la boisson ; que tu ne manges pas du pain blanc pendant qu’il mange du pain grossier, que tu ne boives pas du vin vieux pendant qu’il boit du vin nouveau, que tu ne dormes pas sur de la laine pendant qu’il dort sur le sol. De là, on a dit : celui qui acquiert un esclave hébreu est comme celui qui s’acquiert un maître.
לא סלקא דעתיך מדאקיל רחמנא גביה דתניא (דברים טו, טז) כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך במשתה שלא תהא אוכל פת נקיה והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכין והוא ישן על גבי קרקע מיכן אמרו הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו
– Au contraire, soyons stricts envers lui, à cause [de l’enseignement] de Rabbi Yossé bar ’Hanina, car Rabbi Yossé bar ’Hanina a dit : viens et vois combien est grave la [moindre] poussière de [la transgression de] la septième année :
אדרבה נחמיר עליה מדרבי יוסי ברבי חנינא דאמר רבי יוסי בר' חנינא בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית
un homme fait commerce de fruits de la septième année ; à la fin, il vend ses biens meubles, car il est dit : « En cette année du Jubilé, vous retournerez chacun à sa possession » (Lv 25, 13), et il est écrit [ensuite] : « Et si vous vendez quelque chose à votre prochain ou si vous achetez de la main de votre prochain » (Lv 25, 14) – une chose qui s’acquiert de la main à la main.
אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר את מטלטליו שנאמר בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו וכתיב (ויקרא כה, יד) וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד
Si [la punition] ne l’a pas touché, à la fin il vend sa maison, car il est dit : « Et si un homme vend une maison d’habitation dans une ville fortifiée » (Lv 25, 29). Pourquoi est-ce que là on dit « il ne s’en est pas aperçu » et ici « [la punition] ne l’a pas touché » ? Selon Rav Houna, car Rav Houna a dit : dès qu’un homme a commis une transgression et l’a répétée, elle lui est permise.
לא באת לידו לסוף מוכר את ביתו שנאמר (ויקרא כה, כט) ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה מאי שנא התם דקאמר לא הרגיש ומאי שנא הכא דקאמר לא באת לידו כדרב הונא דאמר רב הונא כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו
(Si [la punition] ne l’a pas touché, à la fin il emprunte à intérêt, car il est dit : « Si ton frère s’appauvrit, etc. » (Lv 25, 35), et il est écrit : « Ne prends de lui ni intérêt ni usure » (Lv 25, 36).)
(לא באת לידו לסוף שלוה ברבית שנאמר (ויקרא כה, כה) וכי ימוך אחיך וגו' וכתיב אל תקח מאתו נשך ותרבית)
Si [la punition] ne l’a pas touché, [à la fin] il vend sa fille, car il est dit : « Et si un homme vend sa fille comme servante » (Ex 21, 7). Et bien que [la vente de] sa fille ne figure pas dans ce passage, [elle vient avant l’emprunt car] un homme préfère vendre sa fille plutôt qu’emprunter à intérêt : là [la dette] va en diminuant, tandis qu’ici elle va en augmentant.
לא באת לידו עד שמוכר את בתו שנאמר (שמות כא, ז) וכי ימכור איש [את] בתו לאמה ואע"ג דבתו בהאי ענינא ליתא ניחא לאיניש דליזבין ברתיה ולא ליזיף בריביתא דאילו התם מיגרעא ואזלא ואילו הכא קא מוספא ואזלא
Si [la punition] ne l’a pas touché, à la fin il se vend lui-même, car il est dit : « Si ton frère s’appauvrit auprès de toi et se vend à toi » (Lv 25, 39) – et non pas [seulement] à toi, mais à un étranger, car il est dit « à un étranger » (Lv 25, 47) ; et non à un converti juste, mais à un résident étranger, car il est dit « à un étranger résident ».
לא באת לידו לסוף שמוכר את עצמו שנאמר (ויקרא כה, לט) כי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא לך אלא לגר שנאמר לגר ולא לגר צדק אלא לגר תושב שנאמר לגר תושב
« À la famille d’un étranger » – c’est l’idolâtre. Quand il dit « ou à la souche [de la famille d’un étranger] », c’est celui qui se vend et devient serviteur de l’idolâtrie elle-même.
משפחת גר זה העובד כוכבים כשהוא אומר או לעקר (משפחת גר) זה הנמכר ונעשה משרת לעבודת כוכבים עצמה
Il lui dit : voici que le verset le fait revenir [par le rachat], et l’école de Rabbi Yichmaël a enseigné : puisqu’il est allé se vendre à l’idolâtrie, [on pourrait dire :] qu’on lance une pierre après celui qui tombe ; le texte dit : « il aura un droit de rachat » (Lv 25, 48). – Dis : il aura un droit de rachat afin de ne pas se fondre parmi les idolâtres ; mais en vérité, pour ce qui est du prix de son rachat, soyons stricts !
א"ל הא אהדריה קרא ותנא דבי רבי ישמעאל הואיל והלך ומכר עצמו לעבודת כוכבים אידחה אבן אחר הנופל ת"ל ((ויקרא כה, לב) גאולת עולם תהיה לו וביובל יצא) אימא גאולה תהיה לו דלא ליטמע בעובדי כוכבים ולעולם לענין פדיונו נחמיר
Rav Na’hman bar Its’hak dit : il est écrit : « S’il reste encore beaucoup d’années » (Lv 25, 51), et il est écrit : « S’il ne reste que peu d’années » (Lv 25, 52).
אמר רב נחמן בר יצחק כתיב (ויקרא כה, נא) אם עוד רבות בשנים וכתיב (ויקרא כה, נב) אם מעט נשאר בשנים
Y a-t-il donc des années nombreuses et des années peu nombreuses ? C’est plutôt : si sa valeur a augmenté, [on paie] « sur l’argent de son acquisition » ; si sa valeur a diminué, [on paie] « selon ses années ».
וכי יש שנים מרובות ויש שנים מועטות אלא נתרבה כספו מכסף מקנתו נתמעט כספו כפי שניו
Mais dis : lorsqu’il a travaillé deux [années] et qu’il en reste quatre, qu’il lui paie quatre « sur l’argent de son acquisition » ; et lorsqu’il en a travaillé quatre et qu’il en reste deux, qu’il lui paie deux « selon ses années » !
ואימא היכא דעבד תרתי ופיישי ארבעי ליתב ליה ארבע מכסף מקנתו והיכא דעבד ארבע ופיישי תרתי ליתב ליה תרתי כפי שניו
S’il en était ainsi, il aurait écrit « s’il reste encore beaucoup d’années » ; pourquoi « dans les années » ? Si sa valeur a augmenté dans les années, « sur l’argent de son acquisition » ; si sa valeur a diminué dans les années, « selon ses années ». Rav Yossef dit : Rav Na’hman a interprété ces versets comme [au] Sinaï.
א"כ נכתוב אם עוד רבות שנים מאי בשנים נתרבה כספו בשנים מכסף מקנתו נתמעט כספו בשנים כפי שניו אמר רב יוסף דרשינהו רב נחמן להני קראי כסיני:
« On ne vendra pas [un champ] lointain, etc. » : D’où ces choses ? Car nos maîtres ont enseigné : « et sa main atteint » (Lv 25, 26) – sa propre main, [ce qui exclut] qu’il emprunte pour racheter ;
לא ימכור ברחוק כו': מנא הני מילי דת"ר (ויקרא כה, כו) והשיגה ידו יד עצמו שלא ילוה ויגאל
« et il trouve » – à l’exclusion de ce qui est déjà disponible : qu’il ne vende pas [un champ] lointain pour racheter [un champ] proche, ni [un champ] mauvais pour racheter [un champ] beau. « De quoi suffire à son rachat » – il rachète [avec] de quoi suffire au rachat [entier], mais il ne rachète pas par moitiés.
ומצא פרט למצוי שלא ימכור ברחוק ויגאול בקרוב ברע ויגאול ביפה כדי גאולתו כדי גאולה הוא גואל ואינו גואל לחצאין
Cela signifie-t-il que « trouver » désigne [ce qui survient] maintenant ? Or on oppose : « et il trouve » (Dt 19, 5) – à l’exclusion de celui qui se présente lui-même [au coup]. De là, Rabbi Eliézer a dit : si, après que la pierre est sortie de sa main, l’autre a sorti la tête et l’a reçue, [le lanceur] est exempt. Il en ressort que « trouver » désigne quelque chose qui existait dès le départ !
למימרא דמצא השתא משמע ורמינהו {דברים יט } ומצא פרט לממציא עצמו מיכן אמר רבי אליעזר אם משיצאה אבן מתחת ידו הוציא הלה את ראשו וקיבלה פטור אלמא מצא מידי דאיתיה מעיקרא משמע
Rava dit : ici selon le contexte du verset, et là selon le contexte du verset. Ici, semblablement à « sa main atteint » : de même que « sa main atteint » [désigne] maintenant, de même « il trouve » [désigne] maintenant. Et là, semblablement à « la forêt » : de même que la forêt est une chose qui existe dès le départ, de même « il trouve » désigne une chose qui existe dès le départ.
אמר רבא הכא מענינא דקרא והכא מענינא דקרא הכא דומיא דהשיגה ידו מה השיגה ידו דהשתא אף מצא נמי דהשתא והכא דומיא דיער מה יער מילתא דאיתיה מעיקרא אף מצא מילתא דאיתיה מעיקרא:
« Mais pour le bien consacré, etc. » : D’où ces choses ? Car nos maîtres ont enseigné : « Et s’il veut le racheter, il le rachètera » (Lv 27, 13) – cela enseigne qu’il emprunte pour racheter et qu’il rachète par moitiés.
ובהקדש כו': מנא ה"מ דת"ר (ויקרא כז, יג) ואם גאל יגאל מלמד שלוה וגואל וגואל לחצאין
Rabbi Chimon dit : quelle en est la raison ? Parce que nous trouvons que celui qui vend un champ patrimonial, dont la position est avantagée – car si le Jubilé arrive et qu’il n’a pas été racheté, il revient au propriétaire au Jubilé –, voit sa position désavantagée en ce qu’il n’emprunte pas pour racheter et ne rachète pas par moitiés ;
אר"ש מה טעם לפי שמצינו במוכר שדה אחוזה שיפה כחו שאם הגיע יובל ולא נגאלה חוזרת לבעלים ביובל הורע כחו שאינו לוה וגואל ואינו גואל לחצאין
mais celui qui consacre un champ patrimonial, puisque sa position est désavantagée – car si le Jubilé arrive et qu’il n’a pas été racheté, il passe aux cohanim –, voit sa position avantagée en ce qu’il emprunte pour racheter et rachète par moitiés.
אבל מקדיש שדה אחוזה הואיל שהורע כחו שאם הגיע יובל ולא נגאלה יוצא לכהנים יפה כחו שלוה וגואל וגואל לחצאין
Original : Arakhin 30b sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.