Structure du débat :Michna 1Baraïta 1Question 4Objection 1Non tranché 3Reconnu automatiquement d’après les formules d’introduction. Les termes et noms soulignés ouvrent une explication.
« la patte de celle-ci est un holocauste », je pourrais penser qu’elle sera tout entière holocauste ; le verset dit : « Tout ce qu’on en donnera à l’Éternel sera saint » (Lv 27, 9) : ce qui est d’elle est saint, et non elle tout entière.
רגלה של זו עולה יכול תהא כולה עולה תלמוד לומר (ויקרא כז, ט) כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש ממנו קודש ולא כולה קודש
Je pourrais penser qu’elle passe au profane ; le verset dit : « sera » : elle restera en son état. Comment donc ? Elle sera vendue pour les besoins des holocaustes, et son prix est profane, sauf le prix de ce membre ; paroles de Rabbi Meïr.
יכול תצא לחולין ת"ל יהיה בהוייתה תהא הא כיצד תמכר לצורכי עולות ודמיה חולין חוץ מדמי אותו אבר שבה דברי ר"מ
Rabbi Yehouda, Rabbi Yossé et Rabbi Chimon disent : D’où [sait-on] que celui qui dit « la patte de celle-ci est un holocauste », elle est tout entière holocauste ? Le verset dit : « Tout ce qu’on en donnera à l’Éternel sera saint », pour l’inclure tout entière.
רבי יהודה ורבי יוסי ור"ש אומרים מנין לאומר רגלה של זו עולה שכולה עולה תלמוד לומר כל אשר יתן ממנו לה' יהיה קדש לרבות את כולה
Et même selon celui qui dit qu’elle n’est pas tout entière holocauste, cela ne vaut que s’il a consacré un [membre] dont la vie ne dépend pas ; mais un [membre] dont la vie dépend, il l’a consacrée tout entière !
ואפילו למ"ד אין כולה עולה הני מילי דאקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו אבל דבר שהנשמה תלויה בו קדשה כולה
Pour l’animal ayant un défaut aussi, c’est une question qui s’est posée à nous, car Rabba a demandé : [celui qui dit] « la valeur de ma tête [est à ma charge] » pour l’autel, qu’en est-il ? Lorsque la question s’est posée à nous, c’était avant qu’il ait entendu cette baraïta ; maintenant qu’il a entendu cette baraïta, la question ne se pose plus à nous.
בעל מום נמי איבעויי איבעיא לן דבעי רבה דמי ראשי לגבי מזבח מהו כי אבעיא לן מקמי דאשמעה להא מתניתא השתא דשמעה הא מתניתא לא מיבעיא לן
Revenons au texte même : Rabba a demandé : [celui qui dit] « la valeur de ma tête » pour l’autel, qu’en est-il ? Est-il estimé selon sa dignité, ou n’est-il pas estimé selon sa dignité ?
גופא בעי רבה דמי ראשי לגבי מזבח מהו נידון בכבודו או אינו נידון בכבודו
[Dit-on :] nous ne trouvons pas, pour la valeur, qu’on ne soit pas estimé selon sa dignité ; ou peut-être : nous ne trouvons pas, pour l’autel, qu’on soit estimé selon sa dignité ? La question reste en suspens.
לא אשכחן בדמים דאינו נידון בכבודו או דלמא לא אשכחן לגבי מזבח דנידון בכבודו תיקו
Rava a demandé : [celui qui dit] « mon évaluation est à ma charge » pour l’autel, qu’en est-il ? Est-il jugé selon ses moyens, ou n’est-il pas jugé selon ses moyens ?
בעי רבא ערכי עלי לגבי מזבח מהו נידון בהשג יד או אין נידון בהשג יד
[Dit-on :] nous ne trouvons pas, pour les évaluations, qu’on ne soit pas jugé selon ses moyens ; ou peut-être : nous ne trouvons pas, pour l’autel, qu’on rachète autrement qu’à la valeur réelle ? La question reste en suspens.
לא אשכחן בערכין דאין נידון בהשג יד או דלמא לא אשכחן לגבי מזבח דמיפריק אלא בשויו תיקו
Rav Achi a demandé : s’il a consacré un champ patrimonial pour l’autel, qu’en est-il ? Disons-nous : nous ne trouvons pas de champ patrimonial qui soit racheté autrement qu’à raison d’une surface ensemencée d’un ‘homer d’orge pour cinquante sicles d’argent (Lv 27, 16) ; ou peut-être : nous ne trouvons pas, pour l’autel, qu’on rachète autrement qu’à la valeur réelle ? La question reste en suspens.
בעי רב אשי הקדיש שדה אחוזה לגבי מזבח מהו מי אמרינן לא אשכחן שדה אחוזה דמיפרקא אלא בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף או דלמא לא אשכחן לגבי מזבח דמיפריק אלא בשויו תיקו:
GUEMARA: Les Rabbanan ont enseigné : celui qui évalue [un enfant de] moins d’un mois, Rabbi Meïr dit : il donne sa valeur ; et les Sages disent : il n’a rien dit.
גמ׳ ת"ר המעריך פחות מבן חדש ר"מ אומר נותן דמיו וחכמים אומרים לא אמר כלום
Sur quoi portent-ils leur désaccord ? Rabbi Meïr pense : un homme ne profère pas ses paroles en vain ; il sait qu’il n’y a pas d’évaluation pour [l’enfant de] moins d’un mois, et il s’est décidé à parler en vue de la valeur. Et les Rabbanan pensent : un homme profère ses paroles en vain.
במאי קמיפלגי ר"מ סבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה יודע שאין ערכין לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים ורבנן סברי אדם מוציא דבריו לבטלה
Selon qui va ce qu’a dit Rav Guidel au nom de Rav : celui qui dit « l’évaluation de [ce] récipient est à ma charge » donne sa valeur ? Selon Rabbi Meïr. C’est évident que cela va selon Rabbi Meïr !
כמאן אזלא הא דאמר רב גידל א"ר האומר ערך כלי עלי נותן דמים כר"מ פשיטא דכר"מ אתיא
On aurait pu dire [que cela va] même selon les Rabbanan : là, il s’est trompé, pensant que, de même qu’il y a une évaluation pour [l’enfant] d’un mois, il y en a aussi pour celui de moins d’un mois ;
מהו דתימא אפילו כרבנן התם הוא דטעי סבר כי היכי דאיכא ערכין לבן חודש איכא נמי לפחות מבן חודש
mais ici, où il n’y a pas lieu de se tromper, l’homme sait certainement qu’il n’y a pas d’évaluation pour un récipient, et il s’est décidé à parler en vue de la valeur. Il nous enseigne [que ce n’est pas le cas].
אבל הכא דליכא למיטעי ודאי אדם יודע שאין ערך לכלי וגמר ואמר לשם דמים קמשמע לן
Original : Arakhin 5a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.