Il est enseigné dans une baraïta : un idolâtre qui a fait un don pour l’entretien du Temple, on l’accepte de lui ; et il est enseigné dans une autre : on ne l’accepte pas.
תנא חדא עובד כוכבים שהתנדב נדבה לבדק הבית מקבלים הימנו ותניא אידך אין מקבלין
Car Rabbi Assi a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : au début, même de l’eau et du sel, on n’en accepte pas d’eux ; à la fin, une chose distincte, on ne l’accepte pas, une chose qui n’est pas distincte, on l’accepte. Comment se présente une chose distincte ? Rav Yossef dit : par exemple une coudée de pointes contre les corbeaux [sur le toit du Temple].
דאמר ר' אסי אמר רבי יוחנן בתחילה אפילו מים ומלח אין מקבלין מהם בסוף דבר המסויים אין מקבלין דבר שאינו מסויים מקבלין היכי דמי דבר המסויים אמר רב יוסף כגון אמה כליא עורב
Rav Yossef objecta : « Et une lettre pour Assaf, le gardien du parc du roi » (Ne 2, 8) ! Abayé lui dit : Le pouvoir royal est différent, car il ne revient pas sur sa parole, comme l’a dit Chmouel : si le pouvoir dit « je déracine des montagnes », il déracine des montagnes et ne revient pas sur sa parole.
מתיב רב יוסף (נחמיה ב, ח) ואיגרת אל אסף שומר הפרדס אשר למלך וגו' אמר ליה אביי שאני מלכותא דלא הדרא ביה דאמר שמואל אי אמר מלכותא עקרנא טורי עקר טורי ולא הדר ביה:
Rav Yehouda a dit au nom de Rav : un idolâtre qui a prélevé de la terouma de son tas [de grain], on l’interroge : s’il l’a prélevée dans l’intention d’un Israélite, elle sera donnée au cohen ; sinon, elle doit être mise en réserve, [car] on craint qu’en son cœur [elle ne soit destinée] au Ciel.
אמר רב יהודה אמר רב עובד כוכבים שהפריש תרומה מכריו בודקין אותו אי בדעת ישראל הפרישה תינתן לכהן ואם לאו טעונה גניזה חיישינן שמא בלבו לשמים
On objecta : un idolâtre qui a fait don d’une poutre sur laquelle est écrit le Nom [divin], on l’interroge : s’il dit « je l’ai prélevée dans l’intention d’un Israélite », on coupe [le Nom] et l’on utilise le reste ; sinon, elle doit être mise en réserve, [car] on craint qu’en son cœur [elle ne soit destinée] au Ciel.
מיתיבי עובד כוכבים שהתנדב קורה ושם כתוב עליה בודקין אותו אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה יגוד וישתמש במותר ואם לאו טעונה גניזה חיישינן שמא בלבו לשמים
La raison est que le Nom est écrit dessus, [et c’est pourquoi] elle doit être mise en réserve ; mais si le Nom n’est pas écrit dessus, elle n’a pas besoin d’être mise en réserve !
טעמא דשם כתוב עליה דבעיא גניזה הא אין שם כתוב עליה לא בעיא גניזה
Il en va de même : même si le Nom n’est pas écrit dessus, elle doit aussi être mise en réserve ; et ceci nous enseigne que, même si le Nom est écrit dessus, on le coupe et l’on utilise le reste, car le Nom [écrit] hors de sa place n’est pas saint.
הוא הדין דאע"ג דאין שם כתוב עליה נמי בעיא גניזה והא קמ"ל דאע"ג דשם כתוב עליה יגוד וישתמש במותר דשם שלא במקומו לאו קדוש
Rav Na’hman a dit au nom de Rabba bar Avouha : celui qui dit « ce sela est pour la tsedaka », il est permis de l’échanger. On en a déduit : pour lui-même, oui ; pour un autre, non. Il a été dit : Rav Ami a dit au nom de Rabbi Yo’hanan : tant pour lui-même que pour un autre.
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו האומר סלע זו לצדקה מותר לשנותה סבור מינה לעצמו אין לאחר לא איתמר אמר רב אמי אמר רבי יוחנן בין לעצמו בין לאחר
Rava objecta : Au contraire, c’est l’inverse qui est raisonnable : s’il a dit « celui-ci », il s’en sert afin d’en devenir responsable ; mais s’il a dit « à ma charge », non. Plutôt, il n’y a pas de différence.
מתקיף לה רבא אדרבה איפכא מיסתברא אמר זו משתמש בה כי היכי דליחייב באחריותה אבל אמר עלי לא אלא לא שנא:
Il est enseigné conformément à Rava : la tsedaka est un vœu, et la tsedaka n’est pas une consécration. Que veut-il dire ? Que la tsedaka n’est ni un vœu ni une consécration ?
תניא כוותיה דרבא נדר צדקה ואין הקדש צדקה מאי קאמר לא נדר ולא הקדש צדקה
N’est-ce pas plutôt ceci qu’il veut dire : la tsedaka est soumise à « tu ne tarderas pas » (Dt 23, 22), et elle n’est pas comme une consécration, car il est interdit de se servir d’une consécration, tandis qu’il est permis de se servir de la tsedaka.
אלא לאו הכי קאמר צדקה הרי היא {דברים כג } בבל תאחר ואינה כהקדש דאילו הקדש אסור לאשתמושי ביה ואילו צדקה שרי לאשתמושי ביה
Rav Kahana dit : J’ai rapporté cet enseignement devant Rav Zevid de Neharde’a. Il dit : Vous l’enseignez ainsi ; nous, nous l’enseignons ainsi : Rav Na’hman a dit au nom de Rabba bar Avouha au nom de Rav : celui qui dit « ce sela est pour la tsedaka », il est permis de l’échanger, tant pour lui-même que pour un autre, qu’il ait dit « à ma charge » ou qu’il ait dit « voici celui-ci ».
אמר רב כהנא אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא אמר אתון הכי מתניתו לה אנן הכי מתנינן לה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב האומר סלע זו לצדקה מותר לשנותה בין לעצמו בין לאחר בין אמר עלי בין אמר הרי זו:
Les Rabbanan ont enseigné : « ce sela est pour la tsedaka » : avant qu’il soit parvenu entre les mains du trésorier, il est permis de l’échanger ; une fois parvenu entre les mains du trésorier, il est interdit de l’échanger.
ת"ר סלע זו לצדקה עד שלא באתה ליד גבאי מותר לשנותה משבאתה ליד גבאי אסור לשנותה
Original : Arakhin 6a sur Sefaria, version « Wikisource Talmud Bavli » (Wikisource en hébreu), licence CC BY-SA. L’original est repris sans modification de son contenu, seulement découpé en segments. La traduction française est une œuvre dérivée réalisée automatiquement (modèle Claude) et diffusée sous licence CC BY-SA 4.0.
Original vocalisé (case « Avec voyelles ») : vocalisation de Sefaria, version « William Davidson Edition – Vocalized Aramaic » (Koren), licence CC BY-NC 4.0, alignée sur l’original de ce site.